שופטת בית משפט השלום בתל אביב, יעל פרדלסקי, הרשיעה (יום ב', 19.6.17) את עו"ד יוסי שגב בהתחמקות מתשלום מע"מ בסך 2.4 מיליון שקל, וקובעת שביצע את העבירה בנסיבות מחמירות. כתב האישום הוגש ביוני 2010 והוא מתייחס לתשלום שקיבל שגב בשנת 2003; דיוני ההוכחות הסתיימו בדצמבר 2015.

שגב קיבל שכר טירחה בסך כ-15.6 מיליון שקל עבור הייצוג המשפטי שהעניק לליז הרדי, בתו של המיליארדר שאול אייזנברג המנוח המתגוררת בישראל, בהליכי הסכסוך על עיזבון האב. לטענת המדינה, כדי להתחמק מתשלום מע"מ, שגב הציג בפני רשויות מע"מ מצג כוזב, כאילו נתן את השירות המשפטי ללאה אייזנברג, אמה של הרדי, שהיא תושבת חוץ, ולפיכך השירות שניתן לה אינו חייב במס.

לכל אורך המשפט טען שגב, כי התנהגותו הייתה תמימה, ודאי שלא הייתה פלילית, ושהיא מתמצה בפרשנות לגיטימית של חוקי המס. כן טען שגב, כי עצם העמדתו לדין מהווה רדיפה ואין לה בסיס אמיתי. בהליך האזרחי המקביל קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, כי שגב נשכר בידי הרדי ולא בידי לאה אייזנברג, ולכן עליו לשלם את המע"מ שדרשה ממנו רשות המיסים.

לפי כתב האישום, מיד לאחר מותו של אייזנברג האב, שכרה הרדי את שירותי משרדו של שגב כדי שייצג אותה בסכסוך הירושה על עיזבון אביה, ואילו לאה אייזנברג יוצגה בידי עוה"ד יעקב וינרוט וגיל אוריון (האחרון עבד באותה תקופה במשרד וינרוט). לפי האישום, וינרוט ושגב סיכמו, כי הרדי תפעל בחזית אחת עם האם לאה בתקיפת צוואת האב, אך מדובר היה בייצוג נפרד.

רשות המיסים הבהירה, כי היא אינה חולקת על כך כי ללאה אייזנברג צמחה טובת הנאה כלכלית דרמטית משיתוף הפעולה עם בתה, וכי במבחן התוצאה מצבה השתפר פלאים, וכי חלק מהסיבות לשיפור עמדתה הוא אותו שיתוף פעולה. עם זאת, המדינה דחת מכל וכל את טענת שגב, לפיה טובת ההנאה שצמחה לאייזנברג - דהיינו הגדלת נתחה בכספי העזבון - נבעה בעקבות שירות ישיר אותו סיפקו לה שגב ומשרדו.

גרסת שגב סותרת את העובדות

פרדלסקי אומרת, כי השירות המשפטי ניתן רק בחלק מן הזמן הן ללאה אייזנברג והן להרדי (יוני-ספטמבר 1997), וביתרתו הוא ניתן להרדי בלבד. היא מזכירה, כי על-פי הפסיקה – החיוב במס יהיה על-פי המהות הכלכלית של העסקה ולא על-פי הכותרת שנתנו לה הצדדים. הרדי היא שחתמה על הסכם שכר הטרחה עם שגב וגם הגיעה להסכמה בעל-פה עם שגב על שכרו, ובמקביל הוסכם שהיא - ורק היא - תקבל ממנו שירות בנוגע למאבק על הירושה.

הרדי קיבלה את עצתו של עו"ד יעקב וינרוט, שייצג את אמה, להיאבק בשני ראשים – בשם עצמה ובתמיכה באמה. לכן, מסבירה פרדלסקי, הרדי שכרה את שגב גם לצרכים האישיים שלה – ולכן שכרו של שגב ממנה (3 מיליון דולר) היה אכן תמורת השירות שנתן לה, כפי שטענה המדינה. לעומת זאת, לאה אייזנברג לא חתמה על הסכם כלשהו עם שגב, ומכאן שהוא לא ייצג אותה.

פרדלסקי אומרת, שהגיעה למסקנותיה הן בהתבסס על המסמכים מזמן אמת - שבמרכזם ההסכמים בין הרדי לשגב ותכתובות ביניהם - ועל בסיס עדויותיהם של עורכי דין אחרים שהיו מעורבים בתיק (וינרוט וגיל אוריון) ובני משפחתה של הרדי (בנה רם הרדי ובעלה לשעבר ד"ה) הנשיא בדימוס מאיר שמגר באחד מסכסוכי המשנה במשפחת אייזנברג. לעומת זאת, היא לא קיבלה את גרסאותיהם של שגב ושל עו"ד אפי פרי, שהיה אז שותף במשרדו וטיפל בתיק, אשר טענו שפעלו רק לטובת האינטרסים של לאה אייזנברג ולא נתנו שירות להרדי. עוד היא אומרת, שגרסתו של שגב אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם העובדות המגובות במסמכים.

הפגמים יובאו בחשבון בעונש

פרדלסקי מסכמת בקובעה, כי השירות ניתן להרדי, אשר שילמה לשגב באמצעותה של אמה. השירות שניתן להרדי אכן שירת גם את האינטרסים של לאה אייזנברג, אך הרדי נהנתה ממנו - גם בשל העובדה שצוואת אמה הבטיחה לה נתח מן הסכום שתקבל מירושת בעלה בעקבות המאבק שניהלו. לאחר מכן היא קובעת, כי מבחינה משפטית הוכחו יסודות העבירה שיוחסו לשגב, וכי העבירות בוצעו בנסיבות מחמירות. עוד דחתה את טענת ההגנה לפיה מדובר היה בטעות משפטית ולא בעבירה מכוונת, שכן השאלה המרכזית - למי ניתן השירות - הייתה עובדתית ולא משפטית, וכאמור במישור העובדתי קיבלה פרדלסקי במלואה את גרסת המדינה.

לדברי פרדלסקי, הוכח ששגב ידע היטב ששכרו חייב במע"מ והוא פעל במכוון כדי להתחמק מתשלום המס. בין היתר, הוא מסר מידע לא נכון לעוה"ד זיו שרון ושרון בכר, שהכינו עבורו חוות דעת לפיה התשלום פטור ממע"מ, כאילו השירות ניתן לתושבת חוץ. אין ספק ששגב קרא את חוות הדעת בטרם הסתמך עליה, ולא תיקן אותה - דבר המוכיח את חוסר תום ליבו. עוד נדחתה טענת ההגנה, לפיה אי-זימונה של אייזנברג לחקירה ברשות המיסים מהווה מחדל חקירה המצדיק את זיכויו של שגב, למרות שהיה מקום לזמן אותה.

לבסוף נדחתה הטענה לפיה יש לזכות את שגב מחמת הגנה מן הצדק בשל פגמים בהתנהלות המדינה, אם כי פרדלסקי מציינת שתביא אותם בחשבון בעת גזירת העונש. טענתו העיקרית של שגב הייתה, שהוא נרדף בידי רשות המיסים בשל מאבקו נגד מי שהיה אז יו"ר ועד עובדי הרשות, טלחום אורלב, וסכסוך אישי ישיר בינו לבין בני איגר ורפי גבאי, שהיו עובדים בכירים במע"מ. היא דחתה את רוב טענותיו של שגב, ובראשן את טענות הרדיפה והאכיפה הבררנית, אם כי כאמור הצביעה על מספר פגמים בהתנהלות המדינה, ובראשם - גילוי מאוחר של ראיות ופגמים בחקירותיהם של בני משפחת הרדי.

לאחר הקראת פסק הדין הציעה פרדלסקי לשגב שישקול למנות לעצמו עורך דין לצורך הטיעונים לעונש - כפי שהציעה לו לכל אורך ההליך. שגב ביקש דחייה עד לאחר פגרת בתי המשפט, המסתיימת בתחילת ספטמבר. התביעה ביקשה לקיים את הטיעונים לעונש בתוך חודש - יומיים לפני תחילת הפגרה. פרדלסקי קבעה שהטיעונים לעונש יתקיימו ב-6.9.17. התביעה הודיעה שתבקש להטיל על שגב מאסר בפועל ותשקול לבקש הטלת קלון - שמשמעותו שלילת רשיונו של שגב.