בג"ץ מאשר (יום ב', 17.7.17) לפתוח בחקירה פלילית נגד אביו של בעל המעגן את אשתו מזה 19 שנה, לנוכח החשד שהוא העומד מאחורי העיגון.
בני הזוג, חרדים, הגיעו ארצה לביקור לפני כמעט שני עשורים. האישה לקתה באירוע מוחי והבעל נטש אותה כאשר היא משותקת ומוגבלת. בית הדין הרבני בתל אביב הגיע למסקנה, כי מאחורי העיגון עומד האב-החותן - אדם עשיר, בעל קשרים בחוגים רבניים ופוליטיים. בית הדין נקט נגדו בצעדים לפי פקודת בזיון בית המשפט, כולל פקודת מאסר שביצועה מתעכב. במקביל החליט ביוני שעבר היועץ המשפטי,
אביחי מנדלבליט, לפתוח בחקירה נגד האב בחשד ששידל את בנו לעבור על הוראה חוקית.
במארס השנה החליט בית המשפט להחזיר את התיק לבית הדין הרבני, ולכן טרם החליטה הפרקליטות כיצד לנהוג במקרה למרות שממצאי המשטרה הועברו לה זה מכבר. האב טען בעתירתו, כי לא ניתן לנקוט נגדו גם בהליכי ביזיון וגם בהליכים פליליים על אותו מעשה, והוא גם ביקש לדעת כיצד ומדוע הוחלט על החקירה נגדו.
השופט
דוד מינץ מזכיר, כי שיקול הדעת של גורמי החקירה הוא רחב ובית המשפט כמעט ולא יתערב בו. אומנם בדרך כלל אין מקום לנקיטה בשני סוגי ההליכים, אך הדבר אינו מונע מהיועץ המשפטי לעשות זאת כאשר יש נימוקים המצדיקים העמדה לדין לצד כפיית ביצוע החלטת בית המשפט. לצד זאת מציין מינץ, כי חזקה על מנדלבליט שיביא בחשבון את קיומם של הליכי הביזיון כאשר יחליט כיצד לנהוג בהליך הפלילי.
עוד מעיר מינץ, כי אומנם יש מקום לזהירות רבה בטרם ננקטים הליכי ביזיון כלפי מי שאינו צד רשמי בתיק, אך מדובר הפעם במקרה חריג: "בית הדין קבע ממצאים חמורים מאוד אודות העותר
לאחר שמיעת הוכחות. בין היתר נקבע כי גרסתו לפיה הוא אינו קשור כלל לפרשיית העיגון וכי בנו מנהל את חייו באופן עצמאי ומעגן את אשתו משיקוליו שלו בניגוד לדעת העותר, לא רק שאינה אמינה אלא כוזבת ושקרית. טענתו שבנו 'בן סורר ומורה' שאין לו קשר עימו כונתה על-ידי בית הדין 'מגוחכת ומבישה'. אף נקבע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי לא הבעל הוא זה שמעגן את האישה, כי אם העותר. לדעת בית הדין העותר אינו בבחינת מסייע לדבר עבירה, כי אם העבריין עצמו.
"אכן לפנינו באת-כוח העותר טענה לחפותו המוחלטת של העותר ולכך שבית הדין מיהר להסיק מסקנות שעה שהעותר לא הביא ראיות משל עצמו. ברם, העותר בחר במודע להימנע מהבאת ראיות הגנה מטעמו לפני בית הדין, וחרף טענותיו לחפותו, יש בממצאי בית הדין די כדי להצדיק את אי-התערבותו של בית משפט זה בשיקולי היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדו".
השופט
יצחק עמית התייחס להתנהגותו של האב [ולמעשה להתנהגותו של בא-כוחו, עו"ד
אליעד שרגא]: "כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על-מנת לחלץ גט מבנו הסורר. במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו. אין לי אלא להמליץ לעותר 'להחליף דיסקט' ולילך בדרך אחרת".
השופט
יורם דנציגר הסכים גם הוא עם מינץ. האב חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל - סכום גבוה במיוחד, המשקף את מורת רוחו של בג"ץ מהתנהגותו. את האב ייצגו שרגא ועוה"ד יעל נגר ומיכל ארבוב, ואת המדינה - עו"ד מיטל בוכמן-שינדל.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
