"לא אחת נוהגים לתאר אותנו כמי שיושבים במגדל השן. התיאור הזה לא נכון והוא גורם לי צער, כמי שהקדישה את רוב הקריירה שלה לעשייה השיפוטית". כך אומרת (14.9.17) הנשיאה המיועדת של בית המשפט העליון,
אסתר חיות, במפגש של מחוז ת"א בלשכת עורכי הדין שהתקיים בהרצליה.
חיות הקדישה את רוב דבריה לתפקידו של בית המשפט כמי שיכול לסייע בשינויים חברתיים. היא עמדה על כך שרוב עורכי הדין רואים את מקצועם ככלי לפרנסה, הדגישה שאין בכך כל פסול, אך ציינה שהמשפט ממלא תפקיד מרכזי בהגנה על זכויות אדם. "המשפט צריך להבטיח זכויות אדם לכל אדם באשר הוא אדם", הדגישה. "בלי התיווך של עורכי הדין בין המשפט לבין הנזקקים לו, אין לו כל משמעות".
העיסוק בעריכת דין קשור בטבורו להבנת מקומו של המשפט בחברה, המשיכה חיות. לעורכי הדין יש מונופול על מתן שירותים משפטיים, היוצר תלות של הציבור בהם - דבר היוצר מחויבות שלהם להגן על הזכויות, לתרום לחברה ולהבטיח נגישות למערכת המשפט. ההירתמות לחברה יכולה לבוא לידי ביטוי בתחומים מגוונים, כגון השירות הציבורי ועיסוק בתחומי משפט חברתיים.
בהקשר זה אמרה חיות, כי התמחתה ועבדה במשרדו של
חיים צדוק, ולאחר מכן עבדה במשרדו של בעלה, עו"ד דוד חיות - "אבל כל הזמן קינן בי החיידק שזמזם כל הזמן, שדחף אותי לתרום את השכלתי המשפטית לטובת הכלל. כך הגעתי לפני 28 שנים לשפיטה. זהו אותו קול פנימי שגורם לנו לקום בבוקר ולשאול: האם מה שאני עושה בחיי הוא בעל משמעות? האם אני תורם משהו למדינה ולקהילה שבה אני חי? מי שהשאלות הללו מקננות בו, ימצא את הדרך לתרום לחברה צודקת יותר".
לדברי חיות, כעורכת דין פרטית הפריעה לה מאוד העובדה שעליה לתעל את עצמו לראייה חד-צדדית לטובתו של הצד המשלם שאינו בהכרח הצד הצודק. "המגבלה הזאת במידה רבה נוטלת מן המשפט את נשמתו, וזה הדבר שהוביל אותי בראש ובראשונה למגזר הציבורי. כל מי שהוכשר כעורך דין, יכול לתרום ולו במעט כדי להשתתף בתרומתו של המשפט לשינוי חברתי". חיות ציינה, כי בשנים האחרונות מורגש שיפור בתחום זה, המתחיל כבר בחינוך המשפטי באקדמיה.
"הסוגיה של הגישה לערכאות היא אולי החשובה ביותר, שכן בלעדיה לא ניתן לתקן עוולות ולהגן על זכויות", הוסיפה חיות. דרכן של אוכלוסיות מוחלשות לבית המשפט רצופה מכשולים, וכתוצאה מכך - מקרים שהיו צריכים להגיע לבית המשפט, כלל אינם מגיעים אליו. היא קראה לעורכי הדין לזכור שיש מי ששפת המשפט מפחידה אותו, ושיפעלו מתוך הכרה בכך שלעיתים אין מי שיסייע מלבדם.
בעיה דומה ניצבת בפני השופטים, כאשר מופיעים בפניהם צדדים שאינם מיוצגים ואשר עלולים להיכשל רק משום שלא יכלו להציג כראוי את ענייניהם. "אלו התיקים הנחרתים בזיכרון ונצרבים בתודעה כתיקים שאפשרו לשופט למלא את ייעודו", אמרה. עוד הזכירה חיות את התביעות הייצוגיות, המשמשות לעיתים קרובות להעצמת הפרט החלש מול הרשויות ומול גופים גדולים.
"חשוב מאוד לומר שהמשפט אינו הכלי היחיד ולעיתים אינו הכלי המתאים להובלת שינוי חברתי", הדגישה חיות. אכן, חקיקה עדיפה על פסיקה בתחום זה, אך חיות תומכת בגישתה של פרופ'
רות גביזון ולפיה המשפט ובתי המשפט הם מרכיב שיכול לתרום לשינוי חברתי - בתנאי שאינו פועל לבדו.
