בכל הכבוד הראוי אין אנו יודעים מה התרחש, בפועל ולמעשה לפני עשרים וחמש שנה לפני עשרים וחמש שנה! בין אישה שהגישה (אתמול) תלונה למשטרת תל אביב נגד הזמר המוכשר והמוערך, שלמה גרוניך, בטענה כי בהיותה קטינה לפני עשרים וחמש שנה! ביצע הוא בה מעשה מגונה. תלונה זו הוגשה, בידי אותה אישה, המעוניינת למנוע הענקת פרס מפעל חיים שלך משרד החינוך, האמור להינתן לשלמה גרוניך, מטעם ובידי משרד החינוך.
כתב חדשות ערוץ 2, גיא לרר, פרסם אתמול (יום א) - כי אותה אישה שלחה מכתב לשר החינוך,
נפתלי בנט, בדרישה שלא להעניק לזמר, שלמה גרוניך, פרס מפעל חיים של משרד החינוך, אותו הוא אמור לקבל בקרוב. תחילה חייבים אנו בגילוי נאות. בעבר ייצג משרדנו הזמר, שלמה גרוניך בהליכים משפטיים ושלמה גרוניך העניק ליווי מוסיקלי והלחנה, מקסימים, נפלאים ונדירים לשניים מהשירים, שכתב כותב שורות אלה ליווי מוסיקלי והלחנה, שעד עצם היום הזה, מעלה דמעות בעיניי ששומע אני המוזיקה לאחד מהשירים שלי, שהלחין הוא ברגישות מדהימה.
ומכאן לעצם הדברים והטענות המופנים כלפי הזמר, שלמה גרוניך, נושא רשימה זו. בעקבות פרסום תלונתה של אותה אישה, הרי בלשכתו של השר שוקלים כיצד להגיב לפניה, משום שאין ברשותם את הכלים לבדוק את הטענות בזמן שנותר עד הענקת הפרס המתוכנן. במסגרת פרס שר החינוך ליוצרים בתחומי התרבות היהודית ע"ש
אורי אורבך ז"ל, המוענק מאז השנה שעברה ע"י בנט, מוענקים לזוכים 150 אלף שקלים. מלשכת שר החינוך, נפתלי בנט, נמסר - בתגובה לתלונה זו - כי: "בעקבות הפרסום הערב, הנושא נמצא כעת בבדיקה"?
בפוסט שפרסמה אותה מתלוננת נגד הזמר והמלחין, שלמה גרוניך, בחשבון הפייסבוק שלה, כתבה היא דברים, בזו הלשון: "אפילו לא ביקשתי להיפגש איתך, שלחו אותי אליך בלי לדעת ששולחים אותי אל חלאה, לכמה בנות גרמת
עוול? לכמה זמרות השבתת את הנשמה? כי לפי השמועות כל כך הרבה בנות בטראומה ממך".
בעקבות פרסום תלונה זו נגד שלמה גרוניך ובמקביל לה, הרי פרסמה העיתונאית, שרון שפורר, באתר האינטרנט שלה, המתפרסם בשם: "המקום הכי חם בגיהינום", עדות של אישה נוספת שטוענת כי הוטרדה מינית על-ידי שלמה גרוניך לפני כשלושה עשורים. כך פורסמו הדברים באתר: "המקום הכי חם בגיהינום" של העיתונאית, שרון שופרר, כדלהלן:
"הזמרת נ' וחברה ר' שקראו הערב את הפוסט שהעלה לרר לא הופתעו מהסיפור. השניים למדו לפני כשלושה עשורים במגמת מוזיקה בבית הספר התיכון, ובין היתר למדו גם את יצירותיו של גרוניך שאותו העריצו כמו רבים אחרים. נ' שלחה אליו הקלטה של שיר של זמרת מוכרת בביצועה. ר' השיג את הטלפון של גרוניך והשניים החליטו להתקשר אליו. הם צלצלו אליו ולעולם, כך מספרת נ', היא לא תשכח את השיחה. התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'שלום מדברת נ'. אני תלמידה בת 14.5 ולומדת במגמת מוזיקה בתיכון.
אני והחברים שלי מעריצים אותך ומנגנים את המוזיקה שלך'. רציתי לפרגן לו להגיד לו שאנחנו אוהבים אותו ומעריצים אותו ולשמוע את דעתו על הביצוע שלי. הוא אמר לי שאני נשמעת בוגרת בשיר ואז הוא שאל: 'תגידי יש לך ציצי גדול או קטן?'. ר' היה לידי ושמע את זה. הייתי אדומה לגמרי. שאלתי אותו 'מה?', והוא שאל שוב 'יש לך ציצי גדול או קטן?'. שאלתי אותו מה זה משנה, ואז הוא שאל 'את משתזפת בעירום או שמה בגד ים?'.
הייתי בשוק וכמוני גם ר', ולא ידענו מה לעשות. אני מחזיקה את הטלפון ולא יודעת מה להגיד. הייתי ילדה. נאיבית. זה לא כמו היום. היינו הרבה יותר נאיביים אז. מי שאמר לי אז ציצי הייתי מקבלת חום. אמרתי לו 'ברור שאני שמה בגד ים'. אז הוא אמר לי 'תדעי לך שזה פחות יפה. יותר יפה בלי בגד ים. תורידי את הבגד שלך, כי אז אין סימני שיזוף'. מיד אחרי זה הוא ביקש שאספר לו איך נראה הגוף שלי. סגרתי את הטלפון". בשיחה איתה נ' מדגישה כי גרוניך לא היחיד שהטריד אותה לאורך השנים בתעשיית המוזיקה, "אבל זה משהו שאי-אפשר לשכוח. זו אומנם הייתה רק שיחת טלפון אבל גם אני וגם ר' שלמד איתי אז לקחנו את זה קשה". ר' חיזק את דבריה של נ', אם כי התקשה לשחזר את הדברים שנאמרו במדויק: "זה היה לפני הרבה שנים והזיכרון שלי אף פעם לא היה מצוין - אבל אני כן זוכר את השיחה וזוכר את התחושה המאוד קשה של הלם מדברים שאומר לנו מישהו שמאוד הערצנו".
סעיף 5 חוק ההתיישנות, תש"ח-1958 קובע לעניין הליכים אזרחיים, דברים, בזו הלשון: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא בשאינו מקרקעין - שבע שנים; במקרקעין חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קניין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין) עשרים וחמש שנה. לעניין הליכים פליליים קובע סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982, כי הוראה אחרת לעניין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה, הרי בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם עשרים שנים; בפשע אחר עשר שנים; בעוון - חמש שנים; בחטא שנה אחת. המחוקק קובע, כי בעבירות פליליות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950, ולפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950 הרי אין התיישנות.
מכאן עולה ונובעת המסקנה, כי גם בעבירות פליליות חמורות ביותר, דוגמת רצח, או פשע אחר שדינו מיתה, קיימת התיישנות, לאחר חלוף תקופה של עשרים שנה, מיום ביצוי העבירה, אם לא הועמד אדם לדין, בגין עבירה זו, בתוך אותה תקופה. השאלה הנשאלת הינה, אם מבחינה מוסרית ניתן לרדוף אדם, כל ימי חייו, בגין עבירה פלילית, לכאורה, בה הוא נחשד, בגינה לא הועמד הוא לדין פלילי ולא הוגש נגדו כתב-אישום, מעולם ותקופה ההתיישנות הקבועה בחוק, חלפה עברה לה מזמן.
עד עצם ימים אלה משלם הבדרן והשחקן לשעבר, חנן גולדבלט, מחיר יקר על הרשעתו בחודש יולי שנת 2008 בשתי עבירות של אונס, במעשה סדום ובשלוש עבירות של מעשה מגונה ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשש נשים, שחלקן היו קטינות בזמן ביצוע העבירות, בין השנים 1996 ל-2004. למרות שגולדבלט "שילם חובו לחברה", ריצה עונשו, במלואו, הרי החברה הישראלית לא סלחה לו, עד עצם היום הזה. בשנת 2014 כשהשתחרר הוא, בתום ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, בגיל 72 וחצי, התגורר הוא לבדו בדירה קטנה באזור, שהוא עבד מהבוקר עד הערב כמחנה רכבים בשכר מינימום והיה בעוצר מטעם שב"ס בלילות, תוך שהוא ניסה ככל הנראה, ללא הצלחה רבה לפלס דרכו חזרה לעולם התיאטרון. מאז נעלם הוא מהתודעה הציבורית לחלוטין.
ברשימתנו מאתמול (תאריך 24.9.2017), שכותרתה: "יש דברים שהינם מעבר לחוק היבש", ביקרנו התנהלותו הציבורית-מוסרית של ראש ה
ממשלה המכהן, בנימין (ביבי) נתניהו ובמסגרתה כתבנו בין היתר דברים אלה, כדלהלן:
"אפילו אם יגיע היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר
אביחי מנדלבליט למסקנה העובדתית-משפטית, כאחת, כי פגישתו של מי שכיהן, באותם מועדים, ראש הממשלה המכהן ושר התקשורת, שכיהן אז, בנימין (ביבי) נתניהו, בתוקף מעמדו כאש-ממשלה ושר תקשורת מכהן עם
ארנון מילצ'ן, עם מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל,
זאב פלדמן ו
שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו, כאשר אחת מהפגישות שבהן השתתף נתניהו, נערכה בביתו של מילצ'ן, בארץ ככל שהתקיימו אומנם, למעשה ובפועל, פגישות שכאלה אינה עולה, כדי עבירה פלילית והחקירה תיסגר נגדו, שלא בנימוק של סגירת התיק הפלילי, המיוחס לו, לכאורה, בשל: "חוסר אשמה", הרי במצב דברים זה, חייב לדעתנו, אנו בנימין (ביבי) נתניהו, להתפטר מתפקידו, כראש ממשלה מכהן, מן הפן המוסרי-ציבורי".
נדגיש, כי אין אנו חוזרים בנו ולו גם, ממילה אחת ממכלול המלים והמשפטים המצוטטים לעיל. סבורים אנו ומחזיקים אנו בדעה כי מי שמבקש אמון הצביור, בדרך של בחירות, קרי, פוליטיקאי או מי המתמודד למשרה ציבורית, חייב להתנהג כלפי ציבור בוחריו, לא רק בניקיון כפיים חוקי, אלא גם בניקיון כפיים מוסרי. זה הוא ההבדל המהותי והיסודי בין איש ציבורי, שהינו פוליטיקאי, לבין אדם מוכר בציבורי, שאינו פוליטיקאי. לכן - בכל הכבוד הראוי (ומבלי לחוות דעתנו, עניינית ופרטית, על המעשים המיוחסים לזמר והיוצר, שלמה גרוניך, לגופם של דברים) סבורים אנו, כי גם מי המוכר ומפורסם בציבור אבל אינו פוליטיקאי מכהן, אין לדרוש ממנו, רף מוסרי וניקיון כפיים מוסרי, כפי שדורשים אנו מפוליטיקאים מכנים. זה הוא בסיס ושורש ההבדל בין פוליטיקאי מוכר ומפורסם, לבין אדם פרטי (דוגמת שחקן, זמר, יוצר ועוד), שאומנם הינו מוכר ומפורסם, אבל מעולם מעולם לא פנה לציבור, בבקשה שיתנו לו אמונם וקולם, בדרך של הבעת אמון זה בו, בבחירתו למשרה ציבורית.
וברוח ימים אלה של בין כסה לעשור וקודם שיתרגש עלינו יום הכיפורים הבעל"ט. הנה מביא אני בפניכם, נוסח הוידוי, כמובא במחזור האשכנזי, שבו אני מורגל, כהאי לישנא"
"אַתָּה נותֵן יָד לַפּושְׁעִים. וִימִינְךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וַתְּלַמְּדֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ לְהִתְוַדּות לְפָנֶיךָ עַל כָּל עֲונותֵינוּ. לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעשֶׁק יָדֵינוּ. וּתְקַבְּלֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ כְּאִשִּׁים וּכְנִיחוחִים. לְמַעַן דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ. אֵין קֵץ לְאִשֵּׁי חובותֵינוּ וְאֵין מִסְפָּר לְנִיחוחֵי אַשְׁמָתֵנוּ. וְאַתָּה יודֵעַ שֶׁאַחֲרִיתֵנוּ רִמָּה וְתולֵעָה לְפִיכָךְ הִרְבֵּיתָ סְלִיחָתֵנוּ. מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ מֶה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקֵנוּ מַה יְשׁוּעָתֵנוּ מַה כּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ הֲלא כָּל הַגִּבּורִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלא הָיוּ וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבונִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל כִּי רב מַעֲשֵׂיהֶם תּהוּ וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ. וּמותַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכּל הָבֶל".
כתיבה וחתימה טובה לכולכן ולכולכם ומי ייתן ויגיע משיח צדקנו, במהרה בימינו. אמן - כן יהי רצון.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
