עוה"ד שרגא בירן וגדעון חתוכה יקבלו 8 מיליון שקל מהחברה הכלכלית ראש העין, על 16 שנות עבודה שנועדו להזניק את היישוב מנחשלות לשגשוג. שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אורן שוורץ, קיבל חלקית (24.9.17) את התביעה של השניים.

בירן וחתוכה, שהיה תושב ראש העין ושותף במשרדו, נשכרו בשנת 1989 בידי העירייה ומי שעמד בראשה, יגאל יוסף. המשימה הראשונה שהוצבה בפניהם הייתה הסטתו של כביש 6, שעמד לחסום את פיתוחה של העיר. המשימה השנייה והעיקרית הייתה לצרף לראש העין 1,150 דונם של קרקע חקלאית שהייתה בידי קיבוץ החורשים וקיבוץ גבעת השלושה, ועליהם לבנות 500,000 מ"ר למגורים ותעסוקה.

אחרי שנים רבות של מגעים עם הקיבוצים ומינהל מקרקעי ישראל, סוכם שקרקעות אלו אכן יועברו לעיר ויופשרו לבנייה על-פי החלטה 611 של מועצת מקרקעי ישראל, שהעניקה הטבות ניכרות לחוכרים בעת השבת אדמה חקלאית למינהל. אולם בטרם ניתן היה ליישם את הפרויקט, ביטל בג"ץ את החלטה 611. ראש העירייה דאז, משה סיני, נטש לפיכך בשנת 2005 את המיזם המתוכנן והגיע להסכמה עם המינהל על קבלת חלק מן הקרקעות בהתאם להחלטה 727 ששינתה את התנאים להפשרת קרקע חקלאית.

בשל העובדה שקופתן של העירייה והחברה הכלכלית הייתה ריקה, סיכם יוסף עם בירן וחתוכה, כי שכרם ישולם בעתיד בהתאם להצלחת עבודתם. לאחר שהמיזם המתוכנן ננטש, סירבו העירייה והחברה לשלם להם. חתוכה ובירן (שהמחה את זכויותיו למכון לרפורמות מבניות שהקים, והמצוי בנאמנותו של עו"ד אלי זהר) טענו שיש לשלם להם למרות זאת את שכרם, שלדבריהם עמד על 61 מיליון שקל. מטעמי אגרה, תבעו השניים 32 מיליון שקל בערכי 2007. התביעה הוגשה נגד העירייה, החברה הכלכלית והמינהל.

שוורץ דחה את התביעה נגד העירייה, באומרו שההתקשרות של בירן וחתוכה הייתה עם החברה הכלכלית ולא עם העירייה, שהיא בעלת החברה. את רוב פסק הדין הארוך מקדיש שוורץ לבירור התביעה נגד המינהל, וגם אותה הוא דוחה בסופו של דבר. הוא קובע, כי המינהל לא היה צד להסכמים בין עורכי הדין לבין החברה הכלכלית, וכי המינהל לא הפיק תועלת מעמלם של השניים לטובת ראש העין.

בנוגע להסכם שכר הטרחה קובע שוורץ, כי הוא היה מותנה בתוצאות וכי לא ניתן לזקוף לזכותם של בירן וחתוכה את כל ההישגים שייחסו לעצמם. שינוי תוואי כביש 6 היה במידה רבה פרי מאמציו של יוסף; שניים ממתחמי הקרקע לא הופשרו לבנייה; גם יוסף עמל רבות להרחבת השטח המוניציפלי של ראש העין; ואת ההסכם לפי החלטה 727 ניתן היה לקבל ממילא. יתרה מזאת: רוב הפעולות עליהן הצביעו השניים לא היו חלק מאלו שנקבעו בשכר הטרחה. בשורה התחתונה, המיזם בו היה תלוי השכר לא התממש - בשל פסיקת בג"ץ ומדיניות המינהל - ולכן לא זכאים בירן וחתוכה למלוא שכר הטרחה.

לעומת זאת, ממשיך שוורץ, מגיע לבירן וחתוכה "שכר טירחה ראוי" על 16 שנות עבודתם. הוא דחה את טענתם לפיה השכר הראוי זהה לשכר שננקב בהסכם עימם, וכן דחה את התחשיב החילופי שהגיש מטעמם עו"ד זאב הרטבי: 18 מיליון שקל לפי 18,000 שעות עבודה ו-1,000 שקל לשעה. שוורץ קובע, כי מדובר בהפרזה ניכרת, הן במספר השעות והן בתשלום לשעה, וכי השכר הסביר יהיה 425 שקל לשעה תמורת 11,000 שעות. מדובר ב-4.7 מיליון שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 2007; בסך-הכל, כאמור, הסכום הוא 8 מיליון שקל. החברה הכלכלית גם תשלם הוצאות בסך כמיליון שקל.

את בירן וחתוכה ייצגו עו"ד בעז בן-צור, קרן שמש, איתמר מצרי ואסנת גולדשמידט-שרייר; את העירייה והחברה הכלכלית ייצגו עוה"ד אמיר פרנקל ואסף שיר; ואת המינהל (רשות מקרקעי ישראל) - עוה"ד רינה מיוחס ולימור חלד-רון.