העובדה המצערת לפיה כלי התקשורת פולשים, כיום, בצורה גוברת והולכת לתחומים שאינם תחומי כיסוי מובהקים שלהם, גורמת לנזק בלתי מבוטל לערכים הבסיסיים בחברה הישראלית, בכלל ולערכים שהיו מוגנים עד כה בתחום המשפט ועולם המשפט, בפרט. כוונת הדברים הינה ראש וראשונה לעובדה, כי כלי התקשורת, המודפסים, האלקטרוניים והמשודרים, כאחת, מתעלמים מקיומו של חוק, האוסר לדווח על עניין פלילי תלוי ועומד בבית המשפט, אם יש בפרסום, כדי להשפיע על תוצאות המשפט. איסור זה ידוע ומפורסם בשמו הפופולרי הלא הוא איסור הסוביודיצה.
כנראה, בשל התעצמות כוחם של כלי התקשורת, נמנע ולדעתנו אנו, שלא בצדק היועץ המשפטי לממשלה, מלהגיש כתבי אישום נגד כתבים, שדרים, עורכי ובעלי כלי תקשורת המפרים, מעשה של יום יום, וברגל גסה, איסור הסוביודיצה.
התוצאה המתבקשת והנובעת מכך הינה, כי בהיעדר שוט משפטי, שאף מיישמים אותו הלכה למעשה, האמור להיות מונף ומאיים על כלי התקשורת, הרי עושים כלי התקשורת, בכל הקשור לפרסומים אסורים אלה, ככל העולה על רוחם. כתוצאה הינה, כי פרסומים אסורים מפורסמים בכלי התקשורת, חדשים לבקרים. כתוצאה מכך מערכת המשפט, כמו גם הערכים המוגנים של שפיטה בבתי משפט ושלא באמצעות כלי התקשורת, יוצאים ניזוקים.
הדברים נכתבים על-רקע חשיפתה של עו"ד טלי גוטליב, בעמוד הפייסבוק שלה, כי לדבריה בעת דיון בבית המשפט העליון בו השתתפה היא, פנה אליה שופט בית המשפט העליון,
מני מזוז ואמר: "גבירתי תסתום את הפה". לפי צילום פרוטוקול הדיון שהעלתה לפייסבוק, עו"ד טלי גוטליב, כך התנהלה השתלשלות הדברים החריגה: לאחר שהיא ביקשה להגיד דבר מה, השיב לה מזוז "גבירתי לא תאמר כעת, אני מנהל את הדיון כעת". כשהיא שאלה "אני לא מבינה. מה, אני באה לאדוני ברע? אני לא מבינה", השיב לה השופט: "גבירתי תסתום את הפה".
עוד עולה מפרסום זה, כי עו"ד טלי גוטליב לא שתקה על התבטאותו השופט, מני מזוז, ואמרה לו בזעם: "איפה אני נמצאת, באולפנה? למה אדוני מדבר כך איתי? אני לא מוכנה לזה. אני לא אעבור על כך בשתיקה. אני נמצאת בבית המשפט העליון וסמל המדינה מופיע מעל ראשו של אדוני. אני לא מוכנה שאדוני ידבר כך אליי".
בפוסט שפרסמה טענה עו"ד טלי גוטליב, כי היא דווקא פנתה תחילה בנימוס אל השופט: "איזה מזל שיש פרוטוקול, אחרת לא הייתם מאמינים לי. חשבתם שהשופט התנצל? אז חשבתם. שופט בית משפט עליון שמתנהג בבריונות מילולית החוטאת לכללי האתיקה של שופטים", ובפנייה ישירה, הוסיפה: "שופט בית המשפט העליון מר מני מזוז תתבייש! ואם אדוני השופט לא יתבייש, אני אעשה זאת עבורך".
השופט, מני מזוז, מסר באמצעות דוברות בתי המשפט תגובתו, בזו הלשון: "הדברים אכן נאמרו, לאחר התפרצויות חוזרות ונשנות של עורכת הדין לדברי השופט ולדברי באת-כוח המדינה, תוך התנהלות בחוצפה ובחוסר כבוד כלפי בית המשפט. עורכת הדין אף נתבקשה מספר פעמים לדבר רק בתורה ולפי רשות של בית המשפט. מצר על ההתבטאות החריגה והמיותרת, שלמרות האמור לעיל לא היה לה מקום".
הנה הצידוק הברור והמפורש לדברים שכתבנו, תחילה של רשימה זו, בדבר מניעת פרסום עניינים הקשורים להשפעה על הליכים פליליים התלויים בבתי משפט. עכשיו נרחיב היריעה ונבקש לכלול בהם גם איסור פרסום חילופי דברים בין בעלי דין, עורכי דין ושופטים, שאינם קשורים במישרין לטיעון המשפטי, לגופו בכלי התקשורת.
המחוקק קבע שורה של מוסדות בהם ניתן לברר ענייני מחלוקת נטענת בכל הקשור להתנהלות בלתי ראויה נטענת של שופטים ובכללם: נציב התלונות הציבור על השופטים; היועץ המשפטי לממשלה ובית הדיון המיוחד, הדן בקובלנות המוגשות נגד שופטים. מן הראוי שכלי התקשורת ימשכו ידם מ"בירור" ענייני משפט וענייני הכרוכים אגב ניהול משפטים בבתי משפט. לצורך כך קיימים מוסדות מיוחדים וייעודים שהמחוקק הקים ויסד. שם ורק שם אמורים להתברר העובדות לאשורן, תוך כדי ליבונן, מבחינה מקצועית, לשמה. כלי התקשורת אינם בתי משפט, אין הם משמשים כנציב תלונות הציבור על השופטים ואפילו אינם בגדר של בתי דין משמעתיים.
מוטב ימשכו כלי התקשורת ידם מעיסוקים שוטפים, שהעיסוק בהם אינו מועיל לחוסנה הדמוקרטי של החברה הישראלית, אלא היפוכם של דברים הוא הנכון. לצורך בירור עניינים, מבחינה עובדתית ומשפטית, קיימים מוסדות ייעודים, שאינם בהכרח כלי התקשורת המודפסים, המשודרים והאלקטרוניים, כאחת. מן הראוי שכלי התקשורת לא יסיגו ושלא לצורך, תוך גרימת נזקים מיותרים גבולם של מוסדות ייעודים חשובים אלה.
