הרב אברהם יוסף, שהיה הרב הראשי של חולון וחבר מועצת הרבנות הראשית, נדון לחמישה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 75,000 שקל. הוא גם התחייב להתפטר מתפקידו כרב העיר ומכל תפקיד ציבורי אחר, ולא להתמודד על תפקיד ציבורי כלשהו במשך שבע שנים. מאחר שהרב יוסף הוא בן 68, משמעות הדבר היא שלא יחזור לתפקידים רבניים ממלכתיים.

סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, צחי עוזיאל, אימץ (יום ב', 13.11.17) את ההסדר בין הצדדים לאחר שהרשיע את יוסף בשתי עבירות של הפרת אמונים, משום שניצל את מעמדו כדי להיטיב כספית עם בד"ץ בית יוסף שבניהול משפחתו.

המדינה הגיעה להסדר על-מנת להבטיח את התפטרותו של הרב יוסף. היא הסבירה, כי אומנם בית המשפט יכול להטיל עליו קלון, אך רק מועצת הרבנות הראשית יכולה לפטר אותו מתפקידו כרב עיר - גוף אליו יש לו קשר הדוק. הרב יוסף הוא בנו של הרב עובדיה יוסף; אחיו של הראשון לציון הנוכחי, הרב יצחק יוסף (אשר מועמדותו הוצגה לאחר שהנאשם נאלץ להסיר אותה); ואחיו של הרב משה יוסף, העומד בראש בד"ץ בית יוסף. עוזיאל קיבל את טענת המדינה, לפיה הרב יוסף כפה למעשה על חנויות בשר בחולון ובאור יהודה - שגם בה העניק תעודות כשרות - לשכור את שירותיו של בד"ץ בית יוסף.

הרב יוסף הסכים להעניק תעודת כשרות מהדרין רק לחנויות ששכרו את שירותיו של אחד משלושה גופי בד"ץ שאישר - בית יוסף, בג"ץ העדה החרדית וההכשר של הרב לנדא מבני ברק. רק בד"ץ בית יוסף פונה לציבור צרכני הכשרות הספרדי, שהוא הרוב המכריע בחולון ואור יהודה, ואילו השניים האחרים מזוהים עם העדה האשכנזית ומחירי הבשר בפיקוחם גבוהים משמעותית ממחירי הבשר של בד"ץ בית יוסף. בדרך זו, לא הותיר הרב יוסף בידי בעלי החנויות בחירה ממשית, אלא להתקשר עם בד"ץ בית יוסף בלבד.

עוזיאל אמר בפסק הדין כי הרב יוסף העמיד את עצמו במודע בניגוד עניינים: היה לו אינטרס אישי, משפחתי וכלכלי בבד"ץ בית יוסף, במיוחד משום שאחיו הוא העומד כיום בראש אותו גוף. ניגוד עניינים זה אף עלה מדרגה כאשר הרב יוסף שייך את עצמו לאסכולת רבני הערים המתנים מתן תעודת כשרות מהדרין בהתקשרות עם בד"ץ חיצוני, ואינם מסתפקים בהשגחה המקומית. עוזיאל דחה מכל וכל את טענתו של הרב יוסף, לפיה הנחיותיו להתקשר רק עם שלושה בד"צים היו בגדר המלצה בלבד, שכן הן נוסח ההנחיות והן הפעילות בשטח מלמדים שהייתה זו חובה.

בגזר הדין אומר עוזיאל כי הסדר טיעון מאוחר שכזה מחייב את הצדדים לשכנע את בית המשפט שמדובר בהסדר סביר, שכן אחרי הרשעה - גובר האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם הנאשם. הוא אומר, כי הכרעת הדין מצביעה על חומרה כוללת, ולכן אינו מסכים עם הצדדים בכך שהרף התחתון הוא מאסר על תנאי בלבד, אלא יש להעמידו על מספר חודשי עבודות שירות. אולם הדבר אינו מחייב אותו לדחות את ההסדר ואת הרף התחתון שנקבע בו, שכן בחינת הסדרים נשענת על טעמים נוספים.

עוזיאל החליט כאמור לאמץ את ההסדר, וזאת בשל שורה של נימוקים. הראשון הוא התפטרותו של יוסף מתפקידיו הציבוריים, המלמדת על כך שהוא מכיר בפגם המוסרי שדבק במעשיו ועל נטילת אחריות למעשיו. עוזיאל מסכים עם המדינה בכך שיש לתת משקל משמעותי להסכמה זו, החוסכת מן המדינה את הצורך לנהל הליך נוסף כדי להביאו לפיטוריו. עוד אומר עוזיאל, כי הצדדים כמעט והגיעו להסדר טיעון מותנה עוד לפני ניהול ההוכחות, וגם בכך יש להתחשב כעת. עוד התחשב עוזיאל בגילו של יוסף, עברו הנקי ותרומתו הציבורית רבת השנים (כולל בצה"ל). את המדינה ייצגה עו"ד שירי רום, ואת יוסף - עו"ד טל שפירא.