שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון-גונן, אישרה (6.11.17) את הסדר הטיעון עם סימנס ישראל בפרשת השוחד שהעניקה לבכירים בחברת החשמל. סימנס תשלם קנס של 63 מיליון שקל והוארך בשנה מינויו של המפקח החיצוני, עו"ד אורי סלונים, שמונה לחברה במסגרת ההסכם עם סימנס העולמית.

במסגרת ההסדר, נמחק האישום בשוחד נגד החברה והיא הודתה בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. לפי כתב האישום המתוקן, בו הודתה והורשעה החברה, נרקמו בין סימנס וסימנס ישראל לבין בעלי תפקידים בחברת החשמל יחסים שחרגו מיחסי עבודה מקובלים בין נציגי חברה ממשלתית לנציגי ספק המשתתף דרך קבע במכרזי החברה. סימנס ישראל הורשעה בשל מעורבותה ביצירת תשתית להעברת כספים מסימנס העולמית לנמענים שונים ובהסתרת מקורם - תוך שימוש בחשבונות קש והסכמי ייעוץ פיקטיביים.

לפי כתב האישום המתוקן, במסגרת מעורבותה של סימנס ישראל הועברו 9.5 מיליון דולר, שהיו מיועדים לתשלומי שוחד לעובדים בכירים בחברת החשמל. במקביל, הועברו מכספים אלה תשלומים לעובדים בכירים בחברת החשמל ממארס 2002 ואילך. בסך-הכל שולמו בפועל 2.5 מיליון דולר לעובדי חברת החשמל. שורה של בכירים לשעבר בחברה הורשעו ונשלחו ברובם למאסר על קבלת השוחד. בראשם עמדו דוד קון, שהיה המשנה למנכ"ל החברה; יונה שוויצר, שהיה מנהל האגף לתכנון הנדסי; ויעקב חאין, ששימש מאוחר יותר כמשנה למנכ"ל.

כתב האישום אומר כי השוחד שולם כדי להבטיח את זכייתה של סימנס בשלושה מכרזים: מכרז טורבינות גז בשנים 2002-2001 ב-2.5 מיליארד שקל; מכרז למערכת ניתוב ושליטה על חלוקת החשמל בשנת 2002 ב-80 מיליון אירו; ומכרז מבודדי גז בשנת 2002 ב-22 מיליון אירו. השוחד ששילמה סימנס לחברת החשמל בישראל היה חלק ממערך בינלאומי ענק, בגינו הורשעה ושילמה קנסות עתק - בעיקר בארה"ב.

אגמון-גונן אומרת, כי למעשיה של סימנס נודעת חומרה יתרה, משום שלצד פרשות שחיתות נוספות - הם יוצרים את הרושם ש"הכל מושחת ושאין תקווה או סיכוי לקבל שירותים המגיעים בדין, או כאלו שיש בהם שיקול דעת לרשות, מבלי להיזקק לפרקטיקות מושחתות". היא גם עומדת על נסיבות מחמירות נקודתיות: התכנון והתחכום שבאו לידי ביטוי בהעברת הכספים דרך חשבוניות פיקטיביות וחברות קש בחו"ל; המעשים נעשו רק מתוך בצע כסף וכחלק מתרבות ארגונית מושחתת ששררה בסימנס העולמית; ומדובר לא בעבירה של יחיד אלא של תאגיד.

אגמון-גונן קבעה מתחם ענישה של 252-63 מיליון שקל - שכן החוק מאפשר להטיל קנס הגבוה פי ארבעה מהסכום ששימש לביצוע עבירת השוחד. לצד זאת היא מציינת את ההודאה של סימנס ואת השינוי המקיף שעבר הקונצרן, המקביל בעיניה לשיקומו של יחיד. לדעת אגמון-גונן, במקרה של תאגיד מן הראוי להתמקד בשיקום, שכן הוא יכול להיות אפקטיבי במיוחד כאשר מחליפים את המנהלים שסרחו - כפי שנעשה במקרה זה. היא סבורה, כי תוכניות ציות כמו זו שנטלה סימנס על עצמה, משרתות את תכלית ההרתעה יותר מאשר החמרה בקנסות.

למרות כל אלו אומרת אגמון-גונן, כי אלמלא ההסדר הייתה קונסת את סימנס ישראל ב-250 מיליון שקל. היא גם עומדת על הקושי שבהסדר, הבא לידי ביטוי שסימנס כתאגיד היא היחידה שהועמדה לדין, ולא איש מבין עובדיה ומנהליה. קיים קושי גם בכך שרק מקבלי השוחד הורשעו, ולא מי שהעניק אותו במו ידיו. קושי שונה נובע מכך שכתב האישום המתוקן זהה למקורי - למעט המרת עבירת השוחד בעבירה של קשירת קשר. הקושי קיים הן במישור המשפטי (כאשר קשירת הקשר הושלמה, יש להאשים בעבירה המלאה) והן במישור העובדתי (בכירי חברת החשמל הודו בשוחד).

עם זאת, כאמור, אגמון-גונן אימצה את ההסדר. לדבריה, שינוי סעיף האישום - המאפשר לסימנס להמשיך להתמודד במכרזים ממשלתיים - נעשה לתכלית ראויה של השגת ההסדר. השיקול המרכזי לאימוץ ההסדר הוא השינוי המהותי שעברה סימנס ישראל, אם כי לעתיד סבורה אגמון-גונן שיהיה מקום להתחשב בתוכניות ציות רק אם ייעשו לפני החקירה או ההעמדה לדין. את המדינה ייצגו עוה"ד יהודית תירוש, אבי ארוניס ואסף עיסוק, ואת סימנס ישראל - עוה"ד נדב ויסמן, עדי פרמדר, גיא סלמנסון ורעות ויסנברג.