בפאנל במסגרת יום העיון בכנסת לציון 40 שנה לביקורו בישראל של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בהנחיית העיתונאי ואיש התקשורת שלום קיטל, התפתח דיון מרתק סביב השאלה האם הובטח מראש לנשיא מצרים סאדאת, טרם ביקורו בירושלים, שישראל תהיה מוכנה לוותר על כל חצי האי סיני ולהחזיר את השטח למצרים.

המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר אליקים רובינשטיין, אז לפני 40 שנה עוזרו של משה דיין שר החוץ, דאז, אמר: "אני מבקש להפריך את המיתוס הזה כאילו הנסיגה מסיני הובטחה מראש. הייתי עם דיין בפגישתו עם תוהמי וזה פשוט לא נכון. תוהמי הבהיר את ציפיית המצרים שישראל תיסוג מכול סיני, ומשה דיין רק השיב לו: "אני אעביר את זה לראש הממשלה". בהמשך, המשא-ומתן כולו הרי נוהל על הנסיגה ועל עתיד היישובים הישראלים, אז איך ניתן לטעון שזה סוכם מראש"?

השר לשעבר משה שחל, אז יושב-ראש סיעת העבודה בכנסת סיפר מנגד: "כשהוזמנתי למצרים יחד עם הנשיא יצחק נבון, שאלתי את סאדאת מדוע לפני ביקורו ההיסטורי בירושלים ביקר אצל נשיא סוריה דאז חאפז אסד, בעוד שמנהיגים ערביים אחרים עדכן רק בדיעבד על ביקורו בישראל. "סאדאת השיב לי", מספר משה שחל, "שאסד היה היחיד שיכול היה להפריע לו. שחל מצטט את סאדאת כאומר: "אמרתי לאסד, "בוא אתי לירושלים. הגולן בכיס שלי". אבל אסד (האב) סירב ואמר: "אני לא מאמין לישראלים. אם אתה רוצה לנסוע, שאלוהים יהיה אתך".

"לכן אני חושב", כך משה שחל, "שבפגישת דיין תוהמי היה דיבור על זה שישראל תהיה מוכנה להחזיר שטחים נוספים אם יורחבו השיחות למדינות נוספות, ולא רק את סיני". אליקים רובינשטיין השיב: "הכנו לפגישה עם תוהמי נייר שהיו בו מספר שורות של אזכור לגבי רמת הגולן. לא הבטחה לנסיגה. תהומי, באופן תיאטרלי, קרע את הקטע מהדף שהיה קשור לגולן ואמר "עם הסורים תתעסקו בעצמכם".

מזכיר הממשלה דאז אריה נאור סיפר כי מנחם בגין רצה בצירופו של דיין לרשימת הליכוד לכנסת עוד לפני הבחירות. אך הדבר לא הסתייע בשל תקלה פרוצדורלית. נאור הוסיף: "דיין ניסה לשכנע שסאדאת יבוא לירושלים, אבל תהומי השיב "כול עוד יש חייל ישראלי אחד על אדמה ערבית כבודה הנשיא המצרי לא יוכל לבוא אל ראש הממשלה שלכם". למרות שדיין הצליח לרכך מעט האווירה, בדיווח שלו לוועדת שרים לענייני ביטחון, בפרוטוקול שעוד לא פורסם עד היום, דיין הפגין פסימיות לגבי האפשרות שסאדאת יגיע לישראל".

שר הביטחון לשעבר משה ארנס, יו"ר ועדת החוץ והביטחון בעת ביקור סאדאת סיפר: "כששמעתי שדיין עתיד להתמנות לשר חוץ בממשלת בגין, החלטתי שאני פורש מהרשימה לכנסת. לא הייתי מוכן להיות חלק מכך בשל חלקו של דיין בהחלטות הגורליות במלחמת יום הכיפורים כמו ההחלטה לא לגייס כחוות מילואים. מנחם בגין היה אחרי התקף לב ואני נסעתי לביה"ח איכילוב כדי להודיע לו על פרישתי. מצאתי את בגין חולה מאוד וחיוור כסיד. לא הייתי מסוגל לומר לו למה באתי. החלפנו מילות נימוסין על בריאותו ופשוט הלכתי כלעומת שבאתי".

"לימים", סיפר משה ארנס, "אמרתי לבגין שלא ארצה להיות שר ביטחון שיבצע את הנסיגה מסיני. ובגין השיבה לי: "מישה, סיני זה לא חלק מארץ ישראל". אני לא קבלתי גישה זו". העיתונאי שלמה נקדימון, אז דוברו של מנחם בדין סיפר שסאדאת אמר לו לימים, זמן מה אחרי ביקורו בכנסת: "חזרתי ואמרתי לחבריי: קרה פה משהו בלתי רגיל", כך אמר סאדאת, "אין לנו ברירה. מוכרחים להמשיך בדרך השלום ואין ממנה נסיגה".

רובינשטיין זכר לצטט חמשיר שכתב לו משה דיין עם הקדשה אישית, בבואו של סאדאת לישראל. וזו לשון החמשיר שכתב משה דיין: "רוח גדולה באה פתאום/ ולמחרת צלצלו פעמוני השלום/ הנשיא סאדאת/ בישראל נחת/ ה-היה זה, או חלמתי חלום".