חברת אוויסון שעסקה בקבורה בהר המנוחות בירושלים ובעליה, אווה צרפתי, העלו בפני השופט
אורי שהם טענה שנגדה פסיקה מפורשת שלו בעניינן.
בדצמבר 2012 הוצא צו הפסקה שיפוטי לעבודות שביצעה אוויסון ללא היתר בהר המנוחות ושנה לאחר מכן הוא אושר בידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בשנת 2014 הוגש נגד החברה ונגד צרפתי כתב אישום והן הורשעו בבנייה ללא היתר. למרות כל אלו, הן המשיכו בבניית הקברים ובשנת 2015 הוצא צו הריסה נגדן בידי בית המשפט לעניינים מקומיים. מדובר בתבניות קברים ובעבודות תשתית, ולא בהריסת קברים שכבר נעשה בהם שימוש.
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורן של אוויסון וצרפתי. השופטת חנה מרים לומפ שבה ודחתה את הטענה לפיה אין צורך בהיתר בנייה והזכירה, כי בית המשפט העליון דחה את בקשתן של החברה וצרפתי לערער על אותה קביעה. השתיים ערערו שוב לעליון, והתיק הגיע לשהם - שדן בעניינן כבר בסיבוב הקודם. וכך הוא אומר:
"הבקשה לרשות הערעור שלפני מתמקדת בטענה כי הקמת תבניות קבורה פטורה מהיתר בנייה, כאילו לא ניתנה החלטתי בעניין אוויסון, שם קבעתי מפורשות כי המבקשות מסתמכות על תוכנית שאינה מפורטת די הצורך, שאין בה 'כדי לאיין את הדרישה לקבלת היתר בנייה עבור העבודות המדוברות'. ועוד הוספתי, 'כי עיון בהוראותיה של התוכנית מוביל למסקנה ברורה, כי היא נועדה לשמש כשלב מכין, לקראת הנפקת היתרי בנייה, וכי תנאי לקבלת אותם היתרים, הינו קיום תנאיה של התוכנית, קודם לכן'. למרות האמור לעיל, חוזרות המבקשות וטוענות כי מדובר בקבורת שדה במקרקעין, שאינה מצריכה היתר".
שהם דחה את בקשת רשות הערעור, הן על הסף והן לגופה. בין היתר הוא אומר: "החלטה זו [הוצאת הצו] מתבקשת בנסיבות, ולאור התנהגותן של המבקשות, אשר הפרו ברגל גסה את צו ההפסקה שניתן בשלהי שנת 2012, החלטה זו בדין יסודה... זוהי החלטה מתבקשת ומחויבת המציאות, לאחר שהמבקשות הפרו פעם אחר פעם כל צו והחלטה שניתנו בעניינן. יש לקוות, כי המבקשות יסיקו את המסקנות מהתנהלותן זו ויחדלו מהמשך הפרת החוק, כפי שנעשה על ידן, בחמש השנים האחרונות".
שהם התיר לבצע מיידית את צו ההריסה, אם כי לא חייב את אוויסון וצרפתי בהוצאות. את החברה ובעליה ייצגה עו"ד חנה בר-יוסף ג'ינו, ואת המדינה - עו"ד מירב הירש.
