נכון שהקיץ הוא עונת המלפפונים, אך מלפפונים שכאלו, כבר לא במקומותינו זה זמן רב. הנושאים הבוערים הם דווקא נושאי ההורות, אשר תופסים את כולנו בזעזוע ותדהמה הגוברים מיום ליום. אך עלינו לזכור כי לא הרחוב יחרוץ את דין ההורים החשודים, אלא בית המשפט בלבד, ועל התקשורת להיזהר פן לא תנצל את זכות הצבור לדעת, לבמה כביכול לגיטימית, בה מופעל לחץ מוסווה וסמוי על בתי המשפט והשופטים.
דברים ברוח דומה אמר אף הפסיכיאטר ד"ר וויל, באמרו כי אינו מוציא מכלל אפשרות את השפעתה של התקשורת והלחצים עליו, אם כי יתכן כי במקרהו, בחר להגיב אולי בדרך אשר שללה לחלוטין את עמדת התקשורת, וכתוצאה מכך, שגה אולי בקביעתו.
התקשורת, אשר בוחרת תמיד להיענות לרחשי הצבור ולרצותו, אינה מבצעת את עבודתה במקצוענות, אלא בוחרת בדרך הקלה של היענות לרגשות הבסיסיים ביותר של הקוראים\צופים. כאשר משפחתה של ליזה גולדרינג מעבירה אל מרקענו סרטי ווידאו על ילדה קטנה אשר נרצחה ע"י אביה, היא למעשה עושה כן על-מנת להשפיע על הציבור, דעת הקהל ובעקיפין על בית המשפט. המקרה מזעזע דיו גם ללא הקרנת הסרטים הללו, ומן הדין היה לגנזם.
יש מקום בו התקשורת חייבת לעצור, אך בעלי העניין לא בקלות יוותרו על הרייטינג והכסף המשתלשל לכיסם, והעיתונות, אשר הזילות בה ירד לשפל המדרגה, חייבת לבדוק עצמה, ולנפות את המוץ מן התבן. הקלות בה הערוצים המסחריים מדווחים בהרחבה על פשעים אשר מקומם להידון בבית המשפט, אינם נשמעים כלל וכלל כאשר מדובר בחבורת אנשים אשר שולטת באותם ערוצים, ומשום מה הערוצים הללו נתקפים באלם מוחלט כאשר מדובר בלוויתנים המתחזקים אותם והקונים את שתיקתם במשכורות עתק.
מבחינה זו יש לשבח, בכל דרך, את מיקי רוזנטל והערוץ הראשון, על כי אי תלותם במשפחות ההון בישראל איפשרה להם להקדיש ערב שלם לקשר הון-שלטון המטריד את רוב האזרחים במדינה, ולקוות לתחקירים נוספים, באותם נושאים, אשר אילמותם של ערוצי הטראש המסחריים בוחרת להתעלם מהם.
המסקנה ברורה כשמש אוגוסט: יש לחזק בכל דרך את הערוץ הממלכתי, ולדרוש מן העיתונאים מקצוענות, ולא סקופים זולים.
החיים והמוות ביד הלשון, ובימינו - ביד התקשורת.
