|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הרוע נעצר סוף-סוף, עד הערעור הבא...
|
העמותה החרדית לא קיימה את התחייבויותיה כלפי העובד בטענה שתשלום משכורת מכספי צדקה זה גזל ● בו בזמן חילקה דירות למנהליה ● לאחר שהשביעה את העובד שלא יפנה לבית משפט חילוני והוא ניצחה בדין תורה פנתה היא עצמה לבית המשפט ● בית המשפט שם קץ לשחיתות
|
|
עמותה חרדית חילקה דירות לבכיריה. לא' חיקה, לב' חילקה, לג' חילקה ורק לד' לא נשאר. הערעור נגרר ונגרר ונגרר...
|
|
|
|
|
שלום לקורא היקר. היום נלך על משהו חדש, קצת שונה מהמתכונת הרגילה שלנו על פיה אנחנו (המערכת) לוקחים פסק דין/מקרה ומנתחים אותו על-פי פרמטר אחד בלבד: על-פי אספקלריית החוק הישראלי ופסיקתו. המקרה שבפנינו פשוט לא יכול – מבחינה אינטלקטואלית - להצטמצם למסגרת שאינה רחבת היקף. לכן הרחבנו. מה לעשות?
את המקרה מעורר התהיות שנדון בו ננתח באמצעות חמישה פרמטרים שונים: א. על-פי החוק הישראלי (כי הוא החוק התקף ובו עוסק המדור ככלל). ב. על-פי חוקי התורה (היות והמתדיינים דתיים וחשוב להבין את עמדתם על-פי אמונתם הם). ג. על-פי כללי המוסר האובייקטיביים (על-מנת שנוכל לגבש דעה ולא נבלע כל "לוקש" שנזרק לעברנו בשם הדת ו/או בשם החוק). ד. על-פי כללי המוסר הסובייקטיביים. ה. הקורא יכריע (ואם ירצה אף יביא בתגובה את פסיקת בית הדין שבראשו) על-פי כללי המוסר הסובייקטיביים שלו (שברור, שהוא סבור שהם גם כללי המוסר האובייקטיביים).
אגב, גוף המעשה מובא במלואו – כרגיל - בפונט גדול. החריגה החדשנית כתובה בפונט קטן והיא אינה קוטעת את רצף המעשה. כך שמי שיבחר לקרוא את גוף המעשה מבלי להתייחס למובא באותיות הקטנות לא יחוש בהבדל ולא תיפגם קריאתו "הרגילה" במדור.
שאל הקורא (ובצדק), מה שונה יום מיומיים? ומדוע המחבר – במסגרת מדור משפטי – עוסק (גם) במשפט עברי ובפירושים מוסריים למיניהם? הרי קוראי מדורים משפטיים, עיקר מטרתם היא לדעת את חידושי המשפט התקף על-מנת יוכלו לכוון את חייהם בשדה האזרחות הישראלי, ומה תועיל לו לקורא ידיעת יחסו של המשפט העברי ביחס למקרה זה או אחר? לשם מה חשוב לקורא לשמוע אודות יחסו המוסרי של כותב השורות למקרה, או אפילו לגבש לעצמו דעה, בעצמו, ביחס למקרה? "אין בכך שום תועלת. מה שחשוב זה דעת בית המשפט, וזהו", יאמר הקורא הפרקטי ויקרא רק את גוף עובדות המקרה שבפונט הגדול (או יבחר ב"סנקציה" חמורה יותר: ילחץ על קישור לכתבה אחרת). אז רגע לפני שאתה עושה את זה, תן לי לאמר כמה מלים (הלו! עזוב ת'עכבר, נו! תישאר עוד רגע!):
תראה, ידידי, אם כל שחשקה בו נפשך היא לדעת את הצד הפרקטי של הדברים אתה יכול לדלג מיד על הכתב הקטן ולדעת את עמדת הפסיקה ביחס לנושא המדובר. לא תפסיד שום דבר בדילוג זה. מבטיח לך. באמת, הקטע הזה אינו עבורך. אבל אם, כמוני, גם אתה סבור - שהחוקים הם לא פחות, אך גם בטח שלא יותר, מאשר כלי לאכיפת צדק (במטרתם המוצהרת בכל אופן) שמהווים רק את חרב האכיפה של הקוד המוסרי שהוא העיקר – יש להניח שתהנה ותחכים מכתבה זו שעוסקת, ראשית - בגיבוש עמדה מוסרית ביחס למקרה ורק אחר כך, בוחנת האם החוק והפסיקה אכן משקפים, מגשימים, את העמדה המוסרית.
עיקר השינוי מהקונטקסט הקבוע נעשה על-מנת לחשוף שקר שיטתי שרבים וטובים בולעים אותו בשלמותו. המפסידה בעימות המשפטי שבפנינו היא עמותה חרדית חזקה. חלק מעמותות אלה נוהגות, כשהן מפסידות בעימות משפטי, לשקר ולטעון שלו היה נידון עניינם בבית דין תורני "הגון" (כראוי, לשיטתן) הן היו זוכות בעימות. אנו נוכיח את ההיפך על-ידי עיסוק במקרה – גם אליבא דשיטתם ואליבא דכל פן מוסרי אפשרי. את בית המשפט המחייב הן מאשימות בכפיית הדין החילוני על הציבור החרדי, בכפירה, ובחתירה כנגד התורה. את הצד המנצח הן מכפישות ומנדות מהציבוריות החרדית, לעתים עד כדי שהוא הופך לחסר יכולת למצוא זיווג לילדיו.
מצב דברים זה, על פיו באם נפגעת על-ידי עמותה חרדית חזקה (ואתה שייך לציבור זה), עומדות בפניך שתי אפשרויות : א. לא לתבוע את העמותה ולשאת בנזקים שגרמה לך ב. לתבוע את העמותה ו"להעלם" מהמפה הציבורית החרדית, וזו אפשרות בלתי נסבלת עבור רבים. אם תצליח כתבה זו להפשיט את מעיל היושר התורני מעל מי שאינם ראויים לו, אם ילמד ממנה הקורא לא לבלוע כל אמירה מגובה – לכאורה - בדברי חכמים, אם יימצא בה מזור לנפגעי התופעה, ואם אולי (רק אולי) יחלחלו הדברים אל עסקני העמותות ושינוי מה יסתמן – יהא זה שכרנו. נתחיל.
|
|
| באה העמותה, מקפחת שכר שכיר, דבר שאינו מקובל בשום מערכת מוסרית או שיפוטית (למעט סדום). לאחר מכן היא דורשת שבאם מתעקשים לתבוע אותה שזה יעשה בבית דין רבני בלבד כי אסור, פשוט אסור לנהוג אחרת. והנה היא, בכבודה ובעצמה, מבעטת באיסור, שהיא עצמה הציבה. | |
|
|
|
עמותת יד עזרה, על-פי המובא בכרטיס העסק שלה, עוסקת בסיוע לנזקקים בנושאי חינוך, מזון וכלכלה. מקים העמותה, מי שהעמותה מכנה "זצ"ל" (זכר צדיק לברכה) ומצהירה כי הוא "האב הרוחני שלה" שאת מאוויו היא מצווה להגשים הוא הרב אשר פריינד עליו השלום. אדון צבי מרגלית הועסק בעברו על יד ידי העמותה. זאת לאחר שהרב פריינד הבטיח לו, כמו גם לעוד עובדים בעמותה, שמלבד שכרו הזעום, בבוא היום בו צאצאיו יתחתנו כל אחד מהם יקבל מהעמותה חצי דירה. העמותה ידעה מההבטחות, דבר שהוכח בבית - המשפט.
חקירה א'
- מהי עמדת ההלכה היהודית? האם על העמותה ו/או על הרב פריינד לספק לאדון מרגליות את הדירות? תשובה: אומרת הגמרא בבבא מציעא דף ע"ו עמוד א'(מתורגם מארמית): אם הורה בעל הבית לשלוחו שישכור עבורו פועלים עבור שלוש מטבעות, ואותו שלוח חרג ואמר לפועלים שיקבלו עבור מלאכתם ארבע מטבעות, אם השליח אמר לפועלים "שכרכם מוטל עלי"- והם ביצעו את המלאכה - ישלם בעל הבית שלוש מטבעות והשלוח מטבע. זאת על-פי הכלל שאם אדם מזמין פועל לעבוד אצל אחר, את מה שהשביח הפועל ישלם האחר, ואת יתרת השכר הראוי ישלם מזמין העבודה. גמרא זו נפסקה להלכה. להלן מספר פוסקים בלתי מעורערים שפסקו על פיה: רמ"ה בטור חושן משפט של"ב, א' סמ"ע שם של"ב , ב', בית יוסף וב"ח חושן משפט של"ב, ב'. מסקנה: אם הרב פריינד הוא שליח העמותה שידעה מהבטחותיו עליה לספק לאדון מרגליות את הדירות.
- מהי עמדת המוסר האובייקטיבי? אדם עבד במשרה. בבקרים קרע מעליו את חבלי השינה ונתלש מחמימות מיטתו המלטפת. בחורף נרטב. בקיץ נצרב. שריריו הוגעו ומוחו קדח. עת הסבו משפחתו יחדיו - הוא נעדר. הוא נמנע מעיסוק במקור הכנסה אחר והכל - הכל בציפייה לבאות: למה שהובטח לו עבור ויתורו על המנעמים ועבור עמלו הקדחתני. "לפחות", אמר לבטח לעצמו, "אני יודע שהילדים מסודרים". האם הוא זכאי לדירות על-פי קני מידה מוסריים אובייקטיביים? - אבן מקיר תזעק: "כן!"
בעצם, אולי לא. הרי התורמים לעמותה, שהם למעשה אלה שמשלמים את שכר עובדי העמותה, ייתכן וכלל לא היו תורמים לו ידעו שמכספיהם אמורים להשתלם כ - 800,000$ לעובד (על-פי התחשיב שבמשפחה חרדית ממוצעת ישנם שמונה ילדים ושחצי דירה עולה 100,000$). הם תרמו על-מנת שכספיהם יהנו אביונים - לא עובדים בכירים ברמה זו או אחרת. נכון. אבל גם אם על דעת זו תרמו, עדיין העמותה חייבת לשלם לעובד את שכרו, ושהתורמים "יסגרו כבר את החשבון עם העמותה". - מהי עמדת המוסר הסובייקטיבי מבחינת ראות עיניה של העמותה? האם מאחר ומדובר בעמותה חרדית, שמחשיבה את חוקי התורה כנורמה מחייבת ואת דברי רבה כניתנים מסיני עליה לשלם לאדון מרגליות את שכרו, גם לו יצויר שהחוק החילוני והמוסר האובייקטיבי באספקלריית האדם החופשי פוטרים אותה מתשלום זה? - כן. ומה דעתך האישית?
נקפו השנים, הילדים הגיעו אל פרקם ומר צבי מרגליות דרש מהעמותה את הדירות המובטחות. העמותה, פשוט לא נתנה אותן. אומנם לעובדים (מנהלים) אחרים היא כן נתנה דירות. איים מר מרגליות בתביעה, והעמותה הזהירתו שאין זה ראוי ואף אסור לו ליהודי, על-פי ההלכה, לתבוע שלא על-פי דין תורה. היא השביעה את מר מרגליות שלא יתבע בבית משפט חילוני ואף נטלה ממנו ממון כעירבון לשבועתו.
חקירה ב'
- מהי עמדת ההלכה היהודית לגבי דרישת העמותה שיישוב הסכסוך יידון אך בבית דין תורני? - צודקת העמותה. איסור מוחלט לתבוע בבית דין שאינו דן על-פי דין תורה. הוא המכונה "איסור פניה לערכאות של גויים". בתי המשפט שבמדינת ישראל דינם כדין "ערכאות של גויים", הואיל ושיטת המשפט שלהם אינה על-פי תורת ישראל וחלים עליהם דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין כ"ו, ז'): "כל הדן בדייני נכרים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו". הפניה לדין שאינו תורני נחשבת, לדעת כל הפוסקים, לחילול השם שכן הפונה מכריז על אחת משתיים: או שאין להאמין בתורה ובדיניה ומשכך יש לדון על-פי מערכת משפטית אחרת, או שאין בתורה פיתרון לכל מקרה. לכן יש לעתים לחפש יישובו של מקרה קונקרטי במקום אחר. זאת בניגוד לדברי המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה כ"ה) המכריזה מבעד פיו של התנא בן בג בג שהכל מצוי בתורה.
- מהי עמדת המוסר האובייקטיבי? - האם העמותה יכולה לכפות את מר מרגליות, מוסרית אם לא חוקית, שבאם רצונו לתובעה שיתבע רק בבית דין תורני? דומני שכן. הן העמותה והן מר מרגליות דתיים. לכן, סביר להניח שהתקשרותם מלכתחילה הותנתה בכך שבאם יתגלע סכסוך הוא ייושב בפני בית דין תורני.
מר מרגליות פנה לבית - הדין הרבני האזורי בירושלים. הלה נעתר חלקית לבקשתו ופסק כי על העמותה לשלם לו 450,000 ש"ח. כנגד פסק הדין ערער מר מרגליות בפני בית הדין הרבני הגדול, שהגדיל את הסכום בו חויבה העמותה ל-120,00 $.
חקירה ג'
- מהי עמדת ההלכה היהודית ביחס לתוקפם של שני פסקי הדין של בתי הדין הרבניים? - ברור שהם תקפים: דיינים דתיים דנו על-פי הנחיות הדת.
- מהי עמדת האמת האובייקטיבית ביחס לתוקפם של שני פסקי הדין? - מובן שהם תקפים: שני צדדים התקשרו על דעת זו שבאם ייפול ביניהם סכסוך יכריע בית הדין הרבני. כך הווה.
- מהי עמדת האמת הסובייקטיבית מבעד לעיניה של העמותה? כלומר, כיצד אמורה עמותת "יד עזרה" להגדיר את הסיטואציה, בה, כעת, לאחר שהיא עצמה סירבה לעמוד בהתחייבויותיה היא חויבה לשלם כספים על-ידי ערכאה שמשקפת את הצהרותיה הדתיות, הערכאה שהיא עצמה דרשה שידונו בפניה? תשובה: סיטואציה צודקת וסבירה. מה דעתך? מוצדק פסק הדין או לא?
אוי ואבוי - עמותת "יד עזרה", שעד כה נהגה כמי שחרדה לתורת משה (רבינו) ודרשה שדיוניה המשפטיים יתנהלו על טהרת הקודש בלבד, גילתה לפתע שפסיקת בית הדין הרבני כנגדה מהרסת את יסודות החוק (החילוני - ציוני) בהיותה נוגדת את תורת אהרון (ברק). מה קרה? היא נזכרה שפסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול קבעה שאסור לו לבית הדין הרבני לדון בסכסוכי כספים. העמותה, בבחינת "שיוויתי שלטון החוק לנגדי תמיד" (כהקבלה לפסוק "שיוויתי השם לנגדי תמיד"), עתרה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לביטול פסק הדין. זאת כיוון שעל-פי עיקרון החוקיות אל לה לערכאה לדון בנושא אלא אם כן הוסמכה לכך בחוק, מה שעלול להוביל לאנרכיה שיפוטית. השופט בועז אוקון ביטל את פסק - הדין והציע לצדדים לפנות לבוררות.
חקירה ד'
- מהי עמדת ההלכה היהודית ביחס לפנייתה של עמותת יד עזרה לבית המשפט בבקשה שיבוטלו פסקי הדין של בתי הדין הרבניים? - העמותה עברה על איסור גמור של פניה לערכאות גויים. עיין לעיל בחקירה א', בעמדת ההלכה היהודית.
- מהי עמדת המוסר האובייקטיבי ביחס לפנייתה של העמותה לבית המשפט בבקשה שיבטל את פסקי הדין הרבניים? - מדובר בצביעות שאין לה שניות. באה העמותה, מקפחת שכר שכיר, דבר שאינו מקובל בשום מערכת מוסרית או שיפוטית (למעט סדום). לאחר מכן היא דורשת שבאם מתעקשים לתבוע אותה שזה יעשה בבית דין רבני בלבד כי אסור, פשוט אסור לנהוג אחרת. והנה היא, בכבודה ובעצמה, מבעטת באיסור, שהיא עצמה הציבה.
- מהי עמדת המוסר הסובייקטיבי מבעד לעיניה של העמותה? כלומר, העמותה כגוף דתי ו/או מוסרי שדרש דין תורה וקיבל, שהלין שכר וחויב לשלמו - כיצד אמורה היא להגדיר את מעשיה? דומני, שבסתר ליבותיהם ידוע יודעים חברי העמותה אחת משתיים: או את העובדה שאין להם הכרה באי איזו מערכת משפטית - שמיימית או ארצית - והם אך מנסים לעכב את רוע הגזרה באיזו תחבולה שלא תהיה, והרי הם כמי שאין להם שום סוג של קוד מוסרי, או שהם כן מכירים בקודים מוסריים, אך פשוט בחרו שלא לנהוג כלפיהם. מה דעתך? מעניין לשמוע. זרוק מילה, נו!
הצדדים הסכימו להצעת השופט אוקון שימונה בורר חיצוני, ועובר למעשה מינו את הרב דוקטור רצון ערוסי כבורר בעניינם. הוחלט שהבורר יכריע על-פי הנחיות הדין התקף במדינת ישראל (לא הדין התורני). הרב דוקטור ערוסי הכריע כי על העמותה לשלם למר צבי מרגליות 900,000 ש"ח. לא עבר זמן רב והעמותה החליטה שלא לשלם את שחויבה בו על-ידי הבורר. לעומת זאת היא עתרה לבית המשפט בבקשה כי יורה על ביטול פסק הבוררות.
|
|
| עוד הוא טוען כי מאחר והעמותה השביעה אותו שלא לפנות לדין שאינו דין תורני ואף נטלה ממנו ערבויות כספיות למקרה שיפר את שבועות, הרי שהיא מנועה, במקרה זה, מלטעון בפני בית משפט שאינו תורני כנגד החלטות שניתנו מחוץ לו. | |
|
|
|
לטענת העמותה יש לבטל את פסק הבוררות. זאת בשל טענות הפסול כדלקמן: 1. מאחר ועל הבורר לדון על-פי החוק הישראלי, ומאחר והחוק הישראלי (סעיף 1 לחוק העמותות, התש"ם-1980) קובע שאסור לעמותה לחלק את רווחיה בין עובדיה, נמצא שפסיקת הרב דוקטור רצון ערוסי, שעל העמותה לעמוד בהתחייבויותיה ולחלק דירות או שווה ערך להן לעובדים - אסורה ופסולה על-פי חוק. 2. גם אם הרב אשר פריינד המנוח, אביה הרוחני של העמותה, התחייב לחלק דירות לפעילי העמותה - אין זה מחייב את העמותה כלל שכן הרב פריינד לא הוסמך על-ידי העמותה ליצור עבורה התחייבויות. 3. כאשר העמותה טענה בפני הבורר הרב ד"ר ערוסי שהחלטתו אינה חוקית, השיב הבורר שהיות והעמותה עצמה, בתחילת העניין, פעלה על-מנת למנוע דיון על-פי החוק הישראלי אלא על-פי דיני התורה בלבד (כל עוד סברה שעל פיהם, אולי, תנצח) הרי היא מנועה מלטעון טענות לגבי קבילותה של פסיקה על-פי הדין הישראלי. לדברי העמותה, לא ייתכן שהבורר יקבע שהעמותה היא גוף שעומד מעל לחוק, הנידון רק על-פי דיני התורה. 4. את החלטת הבורר לאכוף את העמותה לשלם את הסכום אליו התחייבה מכנה העמותה "גזל" הנוגד את תקנת הציבור. לדבריה, זהו גזל לקחת כספי צדקה ולשלם מהם משכורות עתק לעובדים (כפי התחייבה לעשות). כך היא אומרת: "...אין לאפשר למנהלי עמותות צדקה, לגזול כספי עניים ואין להסכין עם מצב בו כספים המיועדים לנזקקים, יחולקו כדירות בין חברי הדרג הניהולי. אף מטעם זה נוגד הפסק את תקנת הציבור." 5. בנוסף, טוענת העמותה, היות והבוררות נסבה סביב יחסי עובד- מעביד, לא הייתה לבורר כל סמכות לדון בנושא. זאת מכיוון שדיני העבודה הם קוגנטיים - כאלה שלא ניתן להתנות עליהם. משכך, רק בית הדין לענייני עבודה מוסמך לדון בנושא.(מעניין לדעת : האם לו יצויר שהדיון היה מועבר לבית הדין לענייני עבודה, ואף בו הייתה העמותה מחויבת, האם היא הייתה מצליחה, כמובן רק לאחר שהוכרע כנגדה, למצוא עילה בגינה בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון?) לטענת המשיב, מר מרגליות, עתירת העמותה אינה אלא עוד שלב בסחבת שמייצרת העמותה על-מנת להתחמק מתשלומי חובותיה. עוד הוא טוען, כי הרב פריינד, כמנהיג וכמורה הדרך של העמותה, הבטיח לו שהעמותה תישא במחצית מהוצאות חיתון ילדיו, ושהעמותה ידעה מהתחייבות זו. לדבריו, כל חברי ההנהלה, אור להתחייבות הרב פריינד, רכשו דירות לילדיהם מכספי העמותה, ואך הוא, נפקד מקומו. עוד הוא טוען כי מאחר והעמותה השביעה אותו שלא לפנות לדין שאינו דין תורני ואף נטלה ממנו ערבויות כספיות למקרה שיפר את שבועות, הרי שהיא מנועה, במקרה זה, מלטעון בפני בית משפט שאינו תורני כנגד החלטות שניתנו מחוץ לו. את טענות העמותה בדבר סתירה בין פסק הבוררות לבין החוק הישראלי דוחה המשיב. לדבריו, אין באכיפת העמותה לשלם לו את שכרו שהתחייבה לו משום חלוקת רווחים פסולה - אלא תשלום שכר רגיל וחוקי. עוד הוא טוען כי היות והבורר לא דן בפרטי פרטים של דיני העבודה- אלא בחלק השכר בלבד – הרי שלא חרג מסמכותו ועסק בדיון היכן שמוסמך בית הדין לענייני עבודה לדון לבדו. חקירה ה' - מהי עמדת ההלכה היהודית לגבי ערעור העמותה - את זה כבר אמרנו. על-פי ההלכה, מדובר באיסור גמור. מכאן שכל טענה שתוסיף העמותה לטעון בפני בית המשפט מהווה עוד משקולת המכריעה את כף המאזניים אל עבר אשמה. משכך, מאחר ועל-פי דיני התורה הוכרע כבר דינה - לחובה - נניח מעתה לחוקי התורה בדיון זה.
- מהי עמדת המוסר האובייקטיבי לגבי טענת העמותה שכפייתה לעמוד בהתחייבותה - שהוכחה כפי שנראה לקמן - לספק דירות לעובדיה מהווה "גזל העני"? תשובה : ייתכן, שאכן, כטענת העמותה, מדובר בגזל העני. לכן העמותה, כפי שטענה היא בעצמה, הרי היא גזלנית היות וחילקה בין מנהליה (למעט למר מרגליות) דירות וסכומי כסף אדירים, שנתרמו למען העני - ולא לצורך חלוקת דירות למנהלים. מאידך, העמותה, על-פי קני מידה אובייקטיביים, היא גם רמאית אם מלכתחילה לא התכוונה לחלק את הדירות שהבטיחה שכן זה, לסברתה גזל. היא גם גזלנית כפולה שכן גם לא לשלם את שהבטחת מהווה גזל.
- מהי עמדת המוסר הסובייקטיבי? כיצד על חברי העמותה ש: ביקשו דין תורה, השביעו אדם שידון עימהם רק על-פי דין תורה - ואחר כך כפרו בדין התורה, ביקשו בורר, קיבלו בורר ואחר כך כפרו בפסק דינו, הבטיחו דירות, טענו שמימוש ההבטחה מהווה גזל, לקחו לעצמם דירות - לראות את עצמם? תשובה: ברוך הוא. ברוך המקום שחייבנו לא להתגלח, שכן אם היו אמורים חברי העמותה להביט כל בוקר במראה בעת התגלחת - ספק רב אם יכלו לשאת את הדמות המחזירה אליהם מבט...
- מהי דעת הקורא? עוד מעט אנחנו עוברים להכרעת השופט, שם תתברר עמדת המחוקק הישראלי והפסיקה. לא היית רוצה לגבש עמדה, טרם תושמע דעת בית - המשפט?
|
|
| "הטענה כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, אין בה ממש. הפסיקה קבעה כי תקנת הציבור נפגעת כאשר פסק הבוררות עומד ב"סתירה עמוקה לתפיסות היסוד של החברה בהיבטן המוסרי, חברתי או כלכלי" .לא זה המקרה שבפנינו. יתר על כן, לא ניתן ליישב את טיעוניה של המבקשת בהקשר זה, עם התנהלותה כלפי יתר חברי ההנהלה, להם נתנה המבקשת זכויות בדירות בפרויקט הבנייה באשדוד" | |
|
|
|
השופטת רות שטרנברג אליעז דחתה את בקשת העמותה לביטול פסק דין הבוררות. לדבריה אין ממש בכל טענות העמותה ועיקר מטרתן היא יצירת סחבת.
עם זאת נפנתה השופטת לסתירת טענות העמותה. את טענת העמותה כי הבורר לא היה מוסמך לדון בנושא היות ומדובר ביחסי עובד - מעביד, נושא שניתן לדון בו רק בפני בית הדין לעבודה, היא מבטלת היות ולדבריה מדובר לא בעיסוק בדיני עבודה גרידא כי אם בחיוב חוזי שהופר, נושא שיכול, גם יכול בורר לעסוק בו. את טענת העמותה כי זה לא חוקי לחלק את רווחי העמותה לעובדיה דוחה השופטת תחת הטענה כי היות ומדובר בעובד רשאית העמותה להוציא מנכסיה על-מנת לשלם את שכרו, אליו, קבעה השופטת, התחייבה העמותה כנלמד מהתנהגותה לאורך השנים, מעצם חלוקת הדירות למנהלים האחרים ומהבטחותיו המפורסמות של הרב פריינד.
כבר בראשית דבריה גוללת השופטת את עמדתה ביחס למוסריותה של העמותה ולחוש הצדק שלה. כך היא כותבת:
"אין ספק כי ניסיונותיה של המבקשת להתחמק מהתחייבויותיה כלפי המשיב, בעוד היא מקיימת אותן כלפי אחרים מחברי הנהלת העמותה, אינם עושים צדק עם המשיב. במיוחד, לאור העובדה שהמבקשת נהנתה מיגיעו של המשיב במשך שנים רבות, עת עמל, יחד עם החברים האחרים, לקידום פעלה ומטרותיה. דברים אלה באים לידי ביטוי בפסק הבורר."
לגבי טענת העמותה כי זה נוגד את תקנת הציבור שהיא תחויב למלא את התחייבותה כלפי מר מרגליות לשלם לו כספי עתק מכספי צדקה - כפי שחילקה למנהליה - כותבת השופטת שאין להתייחס כלל. זאת משום שלא ניתן לשמוע ממי שמחלק דירות לבכירים טענה שחלוקת דירות אינה חוקית. זה פשוט לא מסתדר. כך היא כותבת:
"הטענה כי פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, אין בה ממש. הפסיקה קבעה כי תקנת הציבור נפגעת כאשר פסק הבוררות עומד ב"סתירה עמוקה לתפיסות היסוד של החברה בהיבטן המוסרי, חברתי או כלכלי" .לא זה המקרה שבפנינו. יתר על כן, לא ניתן ליישב את טיעוניה של המבקשת בהקשר זה, עם התנהלותה כלפי יתר חברי ההנהלה, להם נתנה המבקשת זכויות בדירות בפרויקט הבנייה באשדוד"
בהמשך דבריה מתמצתת השופטת את כל רעות מעללי העמותה ונותנת לקולמוסה דרור להחוות את דעת האישית, על פיה העמותה נגועה בהלנת שכר, התחמקות מתשלום שכר, סטיה מנורמות חברתיות מקובלות, אפליה, נעילת דלת בפני ערכאות שיפוטיות תוך כדי צביעות באשר היא עצמה פונה לערכאות כרצונה. חלק מדבריה:
"...תוצאת פסק הבוררות עולה בקנה אחד עם תקנת הציבור, השוללת הלנת שכר. התחמקות מתשלום שכר עבודה באמתלא חוקית, היא המעלה חשש לסטייה חמורה מנורמות חברתיות מקובלות. בסירובה לקיים התחייבותיה לשכר עבודה כלפי המשיב, גם הפלתה המבקשת בין עובדיה. לכך מצטרפות פעולותיה הנמרצות של המבקשת לנעול בפני המשיב את שערי בית המשפט, בעוד היא באה בהם כטוב בעיניה (נספח טז לתגובת המשיב). יתר על כן, הבורר נהג לפי קביעותיו המחייבות של בית הדין לעבודה ופסק בהתאם לדין..."
הבקשה נדחתה, וכבר, בעיני רוחו, רואה כותב שורות אלה את חברי העמותה מתלחששים היכן שהוא ומתכננים, כמובן, את הערעור הבא...
|
|
בקשת ביטול פסק הבוררות נדחתה, פסק הבוררות מאושר,על העמותה הושתו הוצאות המשיב בסך-20,000 ש"ח.
|
|
- בבית המשפט המחוזי בירושלים
- בפני השופטת רות שטרנברג אליעז
- בא כח המבקשת עמותת מוסדות יד עזרה: עו"ד אהרוני אהרון.
- באי כח המשיבים צבי מרגליות והרב דוקטור רצון ערוסי: עו"ד שפירא משה.
|
|
|
ה"פ 8131/09 עמותת מוסדות יד עזרה נגד צבי מרגליות והרב דוקטור רצון ערוסי
ניתן: 14 ביולי 2009.
|
|
| תאריך:
|
31/07/2009
|
|
|
עודכן:
|
01/08/2009
|
|
מאיר הילזנרט
|
|
הרוע נעצר סוף-סוף, עד הערעור הבא...
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
zoomarch
|
1/08/09 12:10
|
|
|
|
2
|
|
אינאלוהים
|
1/08/09 18:21
|
|
|
|
3
|
|
וינסטון
|
1/08/09 21:31
|
|
|
|
4
|
|
לחמי
|
5/10/09 23:53
|
|
|
"...כאמור, בנוסף להוכחת איתנות כלכלית נדרש כי יוכח נוהג לכבד פסיקת הוצאות ללא סייג וללא העמסת מכשולים בירוקרטיים. נוכח מסקנתי כי רשות מקומית אינה חוצה את סף הדרישה להוכיח איתנות כלכלית לעניין הסוגיה בה עסקינן, איני נדרש לשאלה: האם מתקיים התנאי הנוסף במקרה של המערערת." כך (יום ה' 16.7.09), בפוסלו את כל העיריות בארץ מלהיות ראויות למתן פטור מערבון להוצאות משפט הצד שמנגד, חילץ עצמו באלגנטיות שופט בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, מהצורך להכריע האם העיריות במדינת ישראל - ייתכן הוא הדבר כי נגועות הן בכשלים ביורוקרטיים.
|
|
|
|
|
"הדעת נותנת כי יש אינטרס לפרסום שכזה, על כל הכרוך בו לרבות על דבר מעצרם של החשודים בביצועו, נוכח מהותן של עבירות המכס. עבירות אלה הן עבירות שקל יחסית לבצען אך מנגד תפיסת העוברים אותן קשה יותר", כך כתב (יום ב' 1.6.09) שופט בית משפט השלום בירושלים, השופט ארנון דראל בנימוקי החלטתו להתיר את פרסום זהות החשודים בעבירות מכס חרף התנגדותם לפרסום והנזק העלול לצמוח להם בגינו.
|
|
|
|
|
"שנינו ולמדנו "כבולעו כן פולטו", ובאותה דרך בה נכנס הקטין למצבו הקשה והבלתי מוסבר, דרך שאינה נהירה לרופאים המטפלים, יש ליתן לו הזדמנות להיחלץ ממצבו הקשה בעזרת כלים הלקוחים מאותה דרך". את הדברים האלו קבע ( יום א, 12.07.09) שופט בית המשפט לענייני משפחה, יצחק עמית, בדיון בערעור שהגישה אמו של קטין אשר אושפז בכפייה, לשחרורו. באותה פרשה, אשר סוקרה כאן, בחדשות מחלקה ראשונה, כמו גם בכלי תקשורת נוספים, התערבבו מאבקי כוח בירורקטים עם מאבקים בין תרבותיים. ראשיתה של הפרשה באשפוזו של קטין אשר שב עם אימו בטיבט לאחר עיסוק אינטנסיבי במדיטציה. האם אשפזה את הקטין מרצונה, מצבו החל להשתפר, אולם לאחר מספר ימים השינוי לטובה נעצר, והאשפוז, לדבריה הפסיק להועיל לקטין והחל להזיק.
|
|
|
|
|
פיצוי בגין עוגמת נפש פירושו פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לאדם, לדוגמה בשל פגיעה בצנעת חייו וברגשותיו עת מופרת האינטימיות של חייו, או כאשר נוצרים אצלו רגשות לא-רצויים, כגון עצב, תסכול, כעס ועלבון. עוגמת נפש אינה יכולה להגרם מעיכוב בתשלום חוב. כך קבע (יום ב', 29.06.09) שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין, בתביעה שהגיש בעל עסק לשליחויות כנגד עורך דין שהיה לקוחו לשעבר. עוד קבע השופט קליין כי מקום בו מעלה הנתבע טענות כפירה בחוב - נטל ההוכחה עליו.
|
|
|
|
|
"...למערערים, כמנהלי האולם והאחראים לקיומם של אירועים במקום, היה אינטרס לאפשר ביצוען של היצירות בפומבי כחלק מתנאי קיומו של כל אירוע שנערך במקום, על-מנת שהאירועים יקוימו לשביעות רצון המזמינים, ובכך טמונה הצלחת האולם כעסק כלכלי והצלחתם של המערערים בביצוע תפקידם על הצד הטוב ביותר", כותבת (יום ה' 2.7.09) שופטת בית המשפט המחוזי בבאר - שבע, השופטת שרה דוברת, בדחותה את ערעורם של מנהלי אולם אירועים שחויבו בבית משפט השלום בבאר - שבע לפצות אישית את אקו"ם ב-12,000 ש"ח מכיוון שבהרשותם לתקליטן לנגן באירוע שנערך באולם מוזיקה המוגנת על-פי חוק זכויות יוצרים הם הפרו, אליבא דבית משפט השלום את זכויות היוצרים המוגנות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דן מרגלית
הרמטכ"ל וראש השב"כ 'שקיבלו בארבע עיניים את ההחלטה האסונית לצמצם בהצבת הכוחות ב-7 באוקטובר, וכן ראש אמ"ן ומפקד דרום קיבלו אחריות וצריכים להתפטר, אבל ריבונו של עולם לא דקה אחת לפני ש...
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו"  מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
|
|
רון בריימן
יש לעודד השתתפות של ארצות הברית ושל "העולם הנאור" בחיסול בפועל של הפצצה האירנית המאיימת על העולם כולו, לרבות על הצ'מברליינים האירופיים, ולא רק על ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
