שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דחה (יום א', 18.2.18) שתי בקשות של
רונאל פישר למחיקת סעיפים מכתב האישום נגדו וקיבל את בקשתו לגבי אחד האישומים באחד הסעיפים האחרים.
פישר טען לאכיפה בררנית בסעיפים הנוגעים ל
אלון חסן (מי שהיה "האיש החזק" בין עובדי נמל אשדוד ואשר פוצץ את הפרשה),
אילון מכלוף (הבעלים של חברת להטמנת אשפה נגדו התנהלה חקירת משטרה) ו
זוהר בוצ'ן (מנהל בחברה לביוב). בפרשת חסן טען פישר, כי היה מקום להעמיד לדין גם את עו"ד בני כץ, שהוא אשר סיפר לחסן על החקירה הסמויה נגדו. לגבי מכלוף טען, כי הלה לא נחקר למרות שלגרסת המשטרה הוא שילם שוחד לפישר. ואילו לגבי בוצ'ן טען פישר, כי מעשי השיבוש של
ערן מלכה היו חמורים משלו אך הוא לא הואשם בכך.
סובל קובע, כי קיימת הבחנה סבירה ועניינית בין פישר לבין כץ. הפרקליטות מסרה, כי כץ קיבל את המידע בצורה רשמית ולכן העברתו לחסן הייתה כדין; לא הוגשו ראיות התומכות בטענותיו העובדתיות של פישר לגבי מעורבותו של כץ. בנושא מכלוף, אומר סובל שיש בסיס ליחס השונה כלפיו: הוא פנה מיוזמתו למח"ש וסייע בחשיפת הפרשה, ולכן החלטתה של המדינה אינה חורגת ממתחם הסבירות.
שונים הדברים לגבי בוצ'ן, ממשיך סובל. המדינה מסרה הסברים סותרים לכך שמלכה לא הועמד לדין בפרשה זו: תחילה אמרה שיש קושי ראייתי, ולאחר מכן טענה שמדובר בטעות לאחר שהתברר שמלכה הודה בחלקו בשיבוש. סתירה שכזאת מכרסמת בשיקוליה של המדינה, ונוצרה תחושה של אפליה וחוסר הגינות. גם העובדה שעובד הציבור לא הואשם, בעוד האדם הפרטי עומד לדין - מעוררת חוסר נוחות ופוגמת במראית פני הצדק כלפי פישר. נותרו בעינם האישומים בתיווך לשוחד ובהלבנת הון המיוחסים לפישר בפרשה זו.
