ועדת הכנסת לביקורת המדינה דנה (יום ב', 19.2.18) בכוונה לגרש אזרחי סודן ואריתריאה. יו"ר הוועדה, ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני), העריכה כי לאור המידע החדש שהצטבר לאחרונה על המתרחש באוגנדה וברואנדה, הגירוש יתעכב מאוד ואלי אף יבוטל.

"הטענות הנשמעות כאילו בכוונת הממשלה לגרש "מסתנני עבודה" ולא "פליטים" איננה נכונה, מהסיבה הפשוטה שהממשלה לא טרחה להבחין בין אלה לאלה, וחסמה בפועל, משך שנים, את האפשרות להגיש בקשות מקלט. גם כשכבר אפשרה זאת, הערימה קשיים פיזיים וביורוקרטיים על אלפי בני אדם", אמרה ח"כ יחימוביץ'. "אני בת לניצולי שואה, וחלק מהציווי הערכי שאני פועלת לאורו הוא דאגה לגר, לפליט, ולנמלט מרצח עם, אך אני משוכנעת שגם מי שהאתוס לו שונה - מבין שהמתווה הנוכחי אינו בר ביצוע, לא יעמוד במבחנים בינלאומיים, ולא במבחן עתירות מחודשות לבג"ץ. בניגוד למה ששמענו מנציגי הממשלה, אנחנו כן מגרשים אנשים רבים אל הלא נודע. רק מתי מעט ממי שכבר עזבו נשאר במדינות אליהן גורש - שבעה ברואנדה ו-11 באוגנדה. היתר ממשיכים לדרום סודן, לסודן, ללוב, ומשם לסירות רעועות שלוקחות אותן לעיתים לחופי אירופה ולעיתים אל מותם. יש אי-בהירות מוחלטת לגבי השאלה האם בידי בממשלה לפקח על יישום של ההסכם בהתאם לנורמות הבינ"ל והמשפט הבינ"ל הנוהג. אין שם אף לא נציג אחד שדואג לעניין. אני חשה מכיוון משרדי הממשלה, שכמות המידע החדש שהצטבר וכמות סימני השאלה גורמים גם להם לבחון מחדש את הסיטואציה, הערכה שלי, שהגירוש יתעכב מאוד, ובאופן אישי אני מקווה ואף מעריכה שלא יצא לפועל כלל. צר לי שחלק גדול מהדיון בנושא חסוי, אך אם לא נקיים אותו בוועדת המשנה לענייני ביטחון, לא נקבל תשובות. יש לנו עוד שאלות רבות שלא קיבלנו עליהן תשובה, או שקיבלנו עליהן תשובה מגומגמת: איך תיושם החלטת בית הדין לעררים בנושא העריקים? מי מפקח על ההסכמים במדינות היעד? כיצד יתייחסו לבקשות שנסגרו בעילת "שיהוי" ונפתחות עכשיו מחדש? מה המצב של מערך המקלט וכיצד המערכת מתפקדת".

ח"כ מיכל רוזין (מרצ), ששבה לאחרונה מביקור באוגנדה וברואנדה שמומן בידי ממשלת גרמניה, אמרה בדיון: "אי-אפשר שמדינת ישראל תקבע קריטריונים במנותק ממה שקורה בעולם. למה ההסכם הזה סודי, זה המקרה היחיד בעולם? מדוע המדינות הללו מכחישות את קיום ההסדר? פגשנו בסיור תמונה מאוד ברורה - אנשים מוברחים למדינות, נוחתים מישראל, אוספים אותם לרכב, מביאים למלון ליומיים, מקבלים תעודות מזויפות או כלום ומשלחים אותם, הם אנשים חסרי מעמד שאינם רשומים בשום מקום. הם נתפסים, מורחקים ולא מוכרים כפליטים. הם שקופים ולא יכולים לחיות חיים נורמליים. האם זה עומד בתנאי ההסכם".

ח"כ מוסי רז (מרצ), ששב גם הוא מביקור ברואנדה ובאוגנדה שמומן בידי ממשלת גרמניה: "הממשלה חתמה הסכם האם יש מישהו שבודק האם הוא מתקיים - התשובה היא לא. הייתי באוגנדה ורואנדה איש מהם לא שמע על נציג ישראל שעשה ביקורת. ההסכמים הופרו לחלוטין. הפליטים אינם שם וסילקו אותם עם מדינה המתפקדת כמלון ליומיים".

טקליט פשאייה, מסתנן מאריתריאה, סיפר לחברי הוועדה: "הגעתי ארצה לפני 10 שנים, בסוף שנת 2007. הייתי אתלט באריתריאה, גויסתי לצבא וחייתי שנה בתנאי עבדות, נמלטתי מהשירות הצבאי ולאחר שנה בכלא ברחתי מאריתריאה. אני מתנגד למשטר באריתריאה ופעיל בקהילה פה בארץ. עד שנת 2014 לא הגשתי בקשת מקלט כי לא אפשרו לנו להגיש, בגלל מדיניות ההגנה הקבוצתית, ב2014 הגשתי בקשה ולא קיבלתי מענה עד היום. יש המון אנשים שלא מצליחים להגיש בקשות מקלט בגלל המתקן בסלמה. מה יקרה לי עכשיו ברואנדה? אני לא יודע, אני לא יכול לחזור לארצי כי אני מתנגד המשטר.

מייקל אפווארקי, מסתנן מאריתריאה: "אני בן 28. הגעתי בגיל 19 לארץ לאחר שברחתי מארצי. הגעתי למחנה סהרונים לאחר שעברתי את הגבול ושם הייתי עצור לתקופה. לאחר מכן שוחררתי, העלו אותי על אוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב. כשירדתי מהאוטובוס שאלתי את הנהג - לאן אני הולך מכאן, לא הייתה לו תשובה. משנת 2013 אני מנסה להגיש בקשת מקלט ועד עכשיו לא הצלחתי. ידוע שבסלמה אתה ממתין כל הלילה כדי להצליח להכנס לתור, בבוקר מגיעים הסדרנים, אחרי שכל הלילה חיכית בגשם, ומתחילים לדחוף את האנשים אחורה. בתוך 10 דקות מכניסים 20 אנשים ואז סוגרים את המתקן לכל היום, וכל המאות שחיכו כל הלילה צריכים לחזור ביום אחר".

ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ (הליכוד): "נקודת המוצא היא הרחקת מבקשי עבודה שהגיעו בשנת 2008. כל מדינה ריבונית רשאית להחליט מי יבוא בפתחה ולהרחיק מהגרים לא חוקיים. מדינת ישראל חתומה על אמנת הפליטים וכל מי שרוצה, מוזמן להגיש בקשת מקלט. כל מי שכאן משנת 2008 היה יכול להגיש בקשת מקלט ולא עשה את זה. יש פה סיפור נורא של תושבי דרום תל אביב שחיים במציאות קשה ביותר. האחריות של הממשלה היא קודם כל לתושביה החוקיים. אנו פועלים כמו כל מדינות העולם שעורכות הסכמים בילטרליים להרחקת מהגרים. בג"ץ אישר את הרעיון של הרחקה למדינה שלישית ונתן קריטריונים שאנו עומדים בהם ועורכים לפיהם בקרה עיתית. בג"ץ גם הכריע שניתן להרחיק את המהגרים בכפייה - אם ההסכם עם המדינות השלישיות יאפשר זאת. אציין שאנשים לא מורחקים אל מותם, אם הם בחרו לאחר שהגיעו למדינה השלישית להגר בחזרה לארצם או למדינה אחרת זה עניין שלהם. משרד החוץ לא אחראי על הפיקוח, הגורם האחראי הוא המל"ל ומשרד הפנים והם עושים את עבודתם נאמנה".

יוסי אדלשטיין, מנהל מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה: "בשנתיים האחרונות הייתה עליה גדולה בקצב הגשת בקשות המקלט ובכל שנה הוגשו כמעט 15 אלף בקשות לעומת הקצב של השנים הקודמות. אחוזי ההכרה הגבוהים במדינות אירופה מבוססים על הכרה קבוצתית שניתנת לאזרחי סודן ואריתריאה. כל מדינה יכולה לקבוע לאור האמנה את הפרשנות שלה ואיך לעבוד לפיה. הטענות לפיהן אזרחי מדינות אלה לא יכולו להגיש בקשות מקלט עד לשנת 2012 נכונות. לאחר מכן מי שרצה הגיש. מי שהגיש את בקשתו עד 1.1.18 יבחן לפי המדיניות הקיימת ומי שלא הגיש, תתקיים בחינה מה לעשות עם בקשות אלו ובכל מקרה עצם הגשת הבקשה לא תהווה עיכוב של תהליך ההוצאה מישראל. הוא סיים ואמר כי גם היום כל אחד יכול להגיש בקשה בבני ברק. אנו לומדים את החלטת בית הדין לעררים בנושא עילת המקלט של עריקים, ונבחן גם את ההחלטה לאור המצב בעולם".

ד"ר רועי שיינדורף, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני משפט בינלאומי פומבי: "אנו חתומים על אמנת הפליטים ורואים עצמנו מחויבים אליה. התנאים שנקבעו בהסדר עם המדינה השלישית נקבעו על סמך מסמך העקרונות של נציבות האו"ם לפליטים. גם בית המשפט העליון קיבל את ההסכמים האלה ואישר אותם תוך קביעה שהמדינה השלישית היא מדינה בטוחה. בית המשפט העליון בחן גם את יישום ההסכמים, מאז התקבלו אצלנו דיווחים רבים מארגוני חברה אזרחית בנוגע ליישום ההסכמים, אנו לוקחים אותם ברצינות, גם בית המשפט העליון קבע שחלה עלינו אחריות לוודא שההסכמים מיושמים ולא נותרים על הנייר. לאור זאת, בימים אלה אנו שוקלים הרחבה של הפיקוח הקיים כיום. אנו לומדים את החלטת בית הדין לעררים ונשקול אם להגיש עליה ערעור ומסתייגים ממנה. בהתייחס לאי הפרסום של ההסכמים, אמר כי הדברים הוסברו בפרטים בוועדת המשנה החסויה ובפני בג"צ".

ח"כ איל בן ראובן (המחנה הציוני): "מדובר בדיון פרקטי ומוסרי על 35 אלף אנשים. למדינה אין את האפשרות להגיד שאנשים אלו הינם מהגרי עבודה ולא פליטים. אין למדינה נתונים אמתיים למי מגיעה זכות פליט היות שהמדינה לא בדקה. מבקש לוודא שיש בקרה אמתית במדינה השלישית ועל-פי הנתונים שלנו היא לא קיימת. יש מוחרגים ביניהם הדארפורים 10 עד 15 אלף, תנו להם את הזכויות של פליט".

ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת): "מציע שהמבקר יכין דוח על כל התנהלות המדינה בנושא. לאורך שנים הממשלות מוכרות סיסמאות ללא תוכן. קברו בחולות 1.3 מיליארד שקלים במקום לייצר פתרונות. זה עוד אחד מפתרונות השווא. פסד הדין של בית הדין לערעורים ניתן ב 4 לספטמבר, חבל שרק עכשיו אתם בוחנים. וגם בדבריו של רשות האוכלוסין נאמר כי 8,000 אנשים לא נבדקו".

פרופ' יובל שני סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "אין חולק על כך שישראל צריכה לקיים בחינה. יש מס' עילות לקבלת מקלט לפי אמנת הפליטים ויש לבחון מה היא העילה המצביעה על פליטות. המבחנים בישראל מאוד צרים ולא עומדים במבחנים שנציבות האו"ם לפליטים ממליצה עליהם. ישראל נוקטת בפרשנות סופר מצמצמת וזה ההסבר באחוזי הזכאות. הוויכוח הוא על היישום של הפרמטרים. כאשר יש הסכמים חשאים תהיה בעיה קשה לאכוף את קיומם כאשר המדינה השלישית מתכחשת לקיומם".

גלעד הלחמי תושב דרום תל אביב: "לא הוגן להטיל את כל האחריות על מדינת ישראל. בעקבות הקמפיין תושבי השכונות מוצאים את עצמם מואשמים כאילו הם גזענים כי רוצים בגירוש. זה משפיע על החיים שלנו. האלימות מופנה כלפינו. הופכים אותנו לאנשים ללא חמלה. אי-אפשר להתנגד להוצאת מהגרי העבודה ולא להציע חלופות".

שולה קשת, מנכ"לית ארגון אחותי ותושבת נווה שאנן: "הקמנו את ועד הפעולה נפגעי התחנה המרכזית החדשה. יש טרור של ממשלת ישראל כנגד תושבי דרום תל אביב. זה מקומם שלוקחים את המצוקה ואומרים שבגלל המצוקה צריכים לגרש. זה שימוש ציני בסבל שלנו. לא רק מבקשי המקלט מגורשים גם המשפחות המזרחיות מגורשות. עשירי עירך קודמים לשניהם, כל הקרקע ניתנת לטייקוני נדל"ן".