חוק נציבות הביקורת על הפרקליטות כולל "קשיים ומגבלות, המקשים על עבודה יעילה, מקצועית ובלתי תלויה של גוף זה". כך אומר הנציב, דוד רוזן, בדוח על פעילות הנציבות בשנת 2017 (יום ג', 27.2.18). הדוח חושף את הצעתו של רוזן לתיקונים בחוק אשר הועברה לשרת המשפטים, איילת שקד.

לדברי רוזן, החוק הנוכחי עלול להקשות ואף לסכל בירור תלונות וסוגיות חשובות המגיעות לפתחה, לסכן את מעמדה כגוף נפרד מהיועץ המשפטי לממשלה ולפגוע באמון הציבור בה. רוזן מתריע, כי סמכותו של היועץ המשפטי מול הנציבות פוגעת בעצמאותה ויוצרת ניגוד עניינים מובנה "שאסור שיתקיים במערכת מתוקנת". בעיות אלו, בצירוף העדר ידיעה מספקת של הציבור על הנציבות ופעילותה, אינם מאפשרים לה לפעול בצורה מיטבית ולהביא לתיקון ליקויים בגופים המבוקרים.

רוזן אינו מבקש להחזיר לנציבות את הביקורת המערכתית, שהועברה למשרד מבקר המדינה. התיקונים שהוא כן מבקש להכניס בחוק הם:

• מתן אפשרות להגשת תלונות גם לא בידי מי ש"נפגע במישרין", בין היתר כדי לאפשר לעמותות להתלונן בשם מי שחוששים לעשות זאת בעצמם.

• לאפשר לנציבות לפתוח בבדיקה מיוזמתה, בין אם של מידע המגיע אליה מן התקשורת ובין אם מדובר במידע העולה מבדיקת תלונות קיימות. רוזן אומר שזהו מרכיב חשוב ביותר.

• לבטל את יכולתו של היועץ המשפטי לממשלה לקבוע האם מדובר בשיקול דעת משפטי שאין לבררו, למנוע בירור תלונה על התמשכות לא מוצדקת של פעילות מבוקר, ולמחוק אותו מרשימת הגורמים שאישורם נדרש לפרסום החלטות הנציבות. רוזן מבקש שהנציב עצמו יכריע בנושאים אלו.

• להעביר לשר המשפטים את הסמכות להורות על גילוי מסמכים ואת הסמכות להורות על הפסקת בירור תלונה. אי-גילוי מסמכים יהיה רק בנסיבות הדומות לאלו של קיום דיון בדלתיים סגורות.

• קביעה לפיה להמלצות הנציב יהיה תוקף מחייב, כך שהגורם הנוגע בדבר יהיה חייב ליישם אותן תוך פרק זמן שייקבע. רק שר המשפטים יוכל לקבוע שאין צורך לקיים המלצה זו או אחרת.

• לאפשר לנציבות להטיל עיצומים עונשיים על מבוקר שיסרב לשתף פעולה איתה.

• הסרת סייגים הקיימים כיום על פרסום החלטות הנציב.

• צירוף התביעה הצבאית לגופים המבוקרים.

16 תקנים במקום 30

עוד נמסר בדוח, כי הנציבות כוללת כיום 16 תקנים בלבד, לעומת 30 בימי הנציבה הילה גרסטל, וכי רק שבע עורכות דין (ולצידן שני מתמחים) עוסקים בבירור התלונות. רוזן מסביר, כי הקטין את הנציבות כדי להתאים אותה לצרכיה ולמשימותיה, בעיקר לנוכח העברת הביקורת המערכתית למשרד מבקר המדינה. לצד זאת, ביטל רוזן את תקני דוברת הנציבות, רכזת לשכה בכירה וראש אגף לוגיסטיקה.

רוזן אומר, כי המאבק בין הנציבות לבין ועד הפרקליטים היה "בלתי מובן, ובטח ובטח מיותר לחלוטין", והוא הותיר צלקות בקרב עובדי הנציבות, אם כי כיום היא זוכה לשיתוף פעולה מלא מצד המבוקרים. לדבריו, ייתכן שמאבק זה גרם לכך שבשנה שעברה הוגשו לנציבות רק 356 פניות - 69% מתוכן על הפרקליטות ורק 16% על גופי תביעה אחרים; לדעתו, מאבק הפרקליטים גרם לכך שהציבור לא שם לב לעובדה שהנציבות מטפלת גם בכל יתר מייצגי המדינה בערכאות.

מבין פניות אלו, 249 הוגדרו כתלונות וב-208 הושלם הטיפול בשנה שעברה. 84% מהתלונות הוגשו בידי אזרחים ורק 13% בידי מי שמיוצגים בידי עורכי דין - נתון המוכיח שלא היה יסוד לחששותיהם של הפרקליטים מפני שימוש בנציבות ל"חיסול חשבונות" איתם מצד סניגורים. מבין התלונות על הפרקליטות, 58% התייחסו ליחידות המטה והיתרה - לפרקליטויות המחוזות. 41 תלונות (14%) נמצאו מוצדקות וב-44 נוספות (15%) הופסק הבירור - בין היתר משום שהגוף הנילון תיקן מיד את הטעון תיקון. 138 תלונות נדחו על הסף, בעיקר בשל העדר סמכות, ו-73 תלונות נדחו לגופן.