1. אחת לשנה מתפרסם דוח עב-כרס של הממונה על השכר באוצר, הכולל את כל המשרדים הממשלתיים, הרשויות המקומיות, החברות הממשלתיות, קופות החולים, בתי החולים ועוד, אבל בלי שאיש שם לב, נעלמו ממנו כמה סקטורים. הבולט שבהם הוא הרשות השופטת. באופן אבסורדי, שכר השופטים לא שקוף לציבור ומעולם לא פורסם ברבים. מדוע? כי האחריות על שכר השופטים, מבחינה היסטורית, היא של ועדת הכספים ולא של הממונה על השכר באוצר. מוזר? ודאי. תקין? ודאי שלא.

לפני כארבעה חודשים פניתי להנהלת בתי המשפט בנושא וביקשתי את רשימת השכר במערכת השיפוטית. התבקשתי לפנות דרך חוק חופש המידע, וכך עשיתי. ערב החג הגיעה רשימת 100 השופטים בעלי השכר הגבוה ביותר במערכת. לזכותה של הנהלת בתי המשפט ייאמר שהיא העבירה רשימה מפורטת מאוד הכוללת גם את השמות והתפקידים של השופטים בעלי השכר הגבוה ביותר, דבר שאיננו נהוג ברשימות המפורסמות על-ידי הממונה על השכר באוצר, שכוללות רק בעלי תפקיד.

הרשימה המצורפת כאן מתפרסמת לראשונה, מאחר שכאמור, עד היום שכר השופטים לא היה גלוי לציבור. מה שאנחנו לומדים ממנה הוא ששכר 100 השופטים הבכירים נע בין כ-65 אלף שקל ברוטו בחודש לכ-93 אלף שקל בחודש - השכר של נשיאת העליון לשעבר מרים נאור.

הרשימה מציגה את בעלי השכר הגבוה לחודשים ינואר-נובמבר 2017, לפי שם השופט, תפקיד, שכר ברוטו שוטף, סה"כ שנות ותק (כולל תפקיד מזכה בוותק שקדם לשיפוט) וסטטוס.

בנוגע לשכר ברוטו: מדובר בממוצע חודשי למשרה מלאה בניכוי גילום מס והוצאות רפואיות. כלומר, השכר ברוטו למס, שהוא הרלוונטי יותר לענייננו, גבוה אף יותר מהנתונים המוצגים בטבלה. כזכור, הברוטו למס מורכב מתשלומי שכר בכסף, וכולל זקיפות בגין הטבות בשווי כסף שהוענקו לעובד. מסכומים אלה מנוכים ניכויים המותרים בניכוי על-פי פקודת מס הכנסה. ברוטו למס הוא הסכום שעליו מחויב העובד במס הכנסה. הברוטו למס גבוה בממוצע באחוזים ספורים (הוא יכול להגיע עד 10%, תלוי בהטבות שניתנות לעובד, לדוגמה רכב). עלות השכר כוללת את השכר הממוצע ברוטו למס פלוס הטבות שלא חייבות במס, פלוס ממוצע עלויות המעסיק לחודש (עלות מעסיק שאיננה הפרשה לפנסיה תקציבית). בדרך כלל, העלות הכוללת גבוהה ב-25%-30% ולפעמים קצת יותר מהברוטו השוטף.

השורה התחתונה היא שהעלות הכוללת של השופטים גבוהה בהרבה מהנתונים בטבלה, וצמרת השופטים עוברת בקלות את ה-100 אלף שקל בחודש.

2. מדוע שכר השופטים גבוה באופן משמעותי מרוב התפקידים בסקטור הציבורי? הסיבות נעוצות במנגנוני ההצמדה של השופטים ומי שצמוד אליהם בשכר, כמו בכירים במשטרה, בצבא ובשירות בתי הסוהר. הנה התנאים הנלווים העיקריים לשכר היסוד של השופטים, שמנפחים אותו עד מאוד:

תוספת יוקר ופיצויי התייקרות בהתאם למה שנקבע לעובדי המדינה.

תוספת ותק חודשית בשיעור של 4% מהשכר בעד כל שנת כהונה מחמש השנים הראשונות ותוספת חודשית בשיעור של 1% מהשכר בעד כל שנת כהונה מהשנה השישית ועד שנת הכהונה ה-35. התוספת הזאת תחושב בתחילת כל שנה.

תוספת ייחודית לעיסוק בשפיטה: תוספת חודשית של 15% מהשכר המשולב בצירוף כל התוספות הקודמות.

גמול ניהול בשיעור של 5% מהשכר ישולם לנשיא בית המשפט המחוזי, נשיא בית המשפט השלום, נשיא בית הדין הארצי לעבודה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה וכן לראשי אבות בתי דין ואב בית דין אזורי המכהנים במינוי של קבע. לסגניהם של כל אלה ישולם "גמול ניהול" בשיעור של 3%.

שכרם של השופטים צמוד לשכר הממוצע במשק. זה עניין משמעותי עד מאוד, כי בניגוד למדד, השכר הממוצע במשק נמצא בשנים האחרונות בקצב עלייה שנתי של כ-3%. שימו לב: השכר הממוצע עלה בין 1995 ל-2015 ב-116%, כך ששכרו של שופט שנמצא במערכת בכל התקופה הזאת קפץ ביותר מפי 2 (!) באופן אוטומטי - וזה עוד בלי תוספת הוותק ותוספת היוקר, אם הייתה כזו במהלך התקופה.

אם כן, יש שורה של מנגנוני הצמדה - הצמדת יוקר או איך שתקראו לזה - שמקפיצים את השכר של השופטים הוותיקים לרמות של 80, 90 ו-100 אלף שקל בחודש.

ויש עוד סוכריות: נושא משרה שיפוטית רשאי במהלך כהונתו לצאת לחופשה בשכר לצורך השתלמות ובלבד שההשתלמות אושרה בידי הנהלת בתי המשפט. החופשה תהיה בת 30 ימים בשנה; כיסוי הוצאות אשפוז, במקרה הצורך, לנושא משרה שיפוטית, לבן או בת זוגו ולילדיו עד גיל 18, חוץ מהוצאות בשל אשפוז בחו"ל. במשרות בכירות מאוד, המדינה תכסה גם שירותים רפואיים למעט ריפוי שיניים - וכל זה "תמורת" דמי ביטוח בסכום של 124 שקל בלבד שיורדים כניכוי מהשכר החודשי (מדובר בכ-80 שופטים בלבד שמונו לפני כניסת ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתקוף בשנת 1995).

אין ספק ששופטים זכאים לשכר ראוי ולתנאים נלווים ראויים. האם רמות השכר כפי שהן משתקפות מהטבלאות הן מידתיות לסקטור הציבורי? האם ראוי שמנגנוני ההצמדה הללו יהיו ייחודיים לסקטור מסוים במגזר הציבורי? האם ראוי שהנתונים הללו אינם שקופים ומתפרסמים באופן סדיר, גם ללא פניות של עיתונאים?

3. רמות השכר הללו מתגלגלות גם לפנסיה התקציבית, אותה פנסיה שממומנת במלואה על-ידי המדינה וזכאים לה השופטים הוותיקים, כיוון שהפנסיה התקציבית הופסקה בסקטור הציבורי בתחילת שנות ה-2000. גם בהסדרי הפנסיה התקציבית יש לשופטים הסדרים חריגים מאוד. לדוגמה, שופט שכיהן עד 5 שנים יקבל 7% (!) בכל שנת צבירה (הנוהג בסקטור הציבורי הוא 2% בלבד) ויגיע לפנסיה של 35% משכרו (!). מה ששופט בפנסיה תקציבית מקבל בחמש שנים (כיחס לשכרו הקובע) יש עובדים שלא מקבלים גם אחרי 30-40 שנות עבודה. בסך הכול, כפי שכתבנו בעבר, יש שופטים בפנסיה תקציבית (גיל הפרישה של שופטים הוא 70) שמקבלים 100% משכרם הקובע. אין לזה אח ורע בכל הסקטור הממשלתי (ראו התנאים המלאים של הפנסיה התקציבית לשופטים בטבלה נפרדת).

המשמעות של כל זה היא כמובן התנפחות של חבילות הפנסיה התקציבית שעשויות להגיע לכ-15-25 מיליון שקל לכל שופט. מיותר כמעט לציין שלאחר פרישתם, שופטים רבים ממשיכים לעבוד בסקטור הפרטי - כמגשרים, כמרצים וכדומה. בניגוד לבעלי מקצוע אחרים במשק, כוחם עדיין במותניהם.

4. הסדרי הפנסיה התקציבית הם בין הגורמים לתסיסה ולתסכול בקרב העובדים הצעירים שלא זכו לאותם תנאים נדיבים. וזה בדיוק לב העניין בהפליה שיצרו הסדרי הפנסיה התקציבית: בכל ארגון שבו הם הונהגו - מהאוניברסיטאות, דרך העיריות ועד הרשות השופטת - הם יצרו שני מעמדות, דור א' עם ההטבות יוצאות הדופן של הפנסיה התקציבית, ודור ב' עם התנאים הנחותים בהרבה של הפנסיה הצוברת. הפערים הכספיים המשמעותיים בין שני המעמדות יוצרים באופן טבעי מתחים פנים-ארגוניים שמתבטאים במחלוקות בין הדורות, כפי שקורה גם אצל השופטים.

תגובת מנהל בתי המשפט לטענות על חוסר יעילות

במסגרת תשובת הנהלת בתי המשפט, הגיב השופט מיכאל שפיצר על המאמר "השכר בשמים, היעילות ברצפה" ("גלובס", 19.8.2018), שהתבסס על נתוני היעילות של מערכת המשפט כפי שהוצגו בעבודה של הכלכלן הראשי באוצר, שקבעה שהיא בעלת "תפקוד ירוד".

בתגובתו, שפיצר מציין כי על-פי מידע סטטיסטי השוואתי אוביקטיבי, שנאסף על-ידי מועצת אירופה, עולה כי מערכת בתי המשפט בישראל היא אחת המערכות היעילות ביותר באירופה וזאת חרף היקף העבודה הרב המוטל עליה. במאי 2012 התקבלה ישראל לוועדה במעמד של מדינה משקיפה, והפכה למדינה הלא-אירופית הראשונה הנוטלת חלק בדוח ההשוואתי.

קצב גבוה של פתיחת תיקים בערכאה ראשונה

שפיצר מוסיף כי הדוח הרשמי האחרון מטעם הוועדה האירופית ליעילות הצדק פורסם בחודש אוקטובר 2016.

הוועדה האירופית הוקמה על-ידי ועידת השרים של מועצת אירופה בשנת 2002, והיא מורכבת ממומחים מוסמכים מטעם 47 המדינות האירופיות החברות בה. תפקידה של הוועדה להציע פתרונות לשיפור וייעול מערכת המשפט באירופה. לשם כך, יוזמת הוועדה שורת פרויקטים, שאחד המשמעותיים והבולטים שבהם הוא הפקת הדוח ההשוואתי מדי שנתיים, שבוחן את יעילות תפקודן של מערכות המשפט השונות, ועורך השוואה ביניהן בהתאם לסטנדרטים בינלאומיים רשמיים.

לדברי שפיצר, הדוח האחרון, שהנתונים שהוצגו בו רלוונטיים לשנת 2014, קבע כי ממוצע התיקים האזרחיים שנפתחו בערכאה ראשונה במדינות אירופה עמד בממוצע על 2,724 תיקים לכל 100 אלף תושבים. לעומת זאת, מספר התיקים האזרחיים שנפתחו בישראל בערכאה ראשונה בישראל עמד על 4,460 תיקים לכל 100 אלף תושבים, כמעט כפליים במדינות אירופה.

קצב סגירת התיקים האזרחיים בערכאה ראשונה עמד בישראל על 102%. משמע, תיקים רבים יותר נסגרים בישראל בכל שנה ביחס למספר התיקים הנפתחים. לעומת זאת, הממוצע באירופה עמד על 100%.

שפיצר מציין כי מדד קצב סילוק התיקים נחשב למדד ההשוואתי הטוב ביותר לבחינת היעילות שבה בתי המשפט מתמודדים עם עומס העבודה.

מספר השופטים לנפש נמוך יחסית

עוד הוא מוסיף כי מספר השופטים הממוצע במדינות אירופה עומד על 21 שופטים מקצועיים במשרה קבועה ו-109 שופטים "לא מקצועיים" על כל 100 אלף תושבים. בישראל, לעומת זאת, מספר השופטים והשופטות לנפש נמוך בהרבה, ועומד על 8 שופטים מקצועיים במשרה קבועה, 5 שופטים "לא מקצועיים" בלבד (כגון נציגי ציבור בבית הדין לעבודה) על כל 100 אלף תושבים.

שיעור עורכי הדין בישראל עומד על 684 עורכי דין לכל 100 אלף תושבים. זהו השיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות אירופה. לשם המחשה מציין שפיצר כי המדינה העוקבת בשיעור עורכי הדין ביחס לאוכלוסייה היא יוון, עם 388 עורכי דין על כל 100 אלף תושבים.

תקציב מערכת המשפט בישראל עמד בשנת 2016 על 0.16% תמ"ג לעומת 0.24% תמ"ג בממוצע במדינות אירופה.

לסיום מציין שפיצר את נאומה של נשיאת העליון אסתר חיות בטקס השבעת השופטים שהתקיים בבית הנשיא לקראת חג הפסח.

חיות אמרה בין היתר כי "726 שופטות, שופטים, רשמות ורשמים שמונה המערכת, נדרשים לטפל ב-850 אלף תיקים עיקריים מכל הסוגים, המוגשים בה מדי שנה. במובן זה ישראל היא אחת השיאניות העולמיות במספר ההידיינויות המשפטיות לנפש והיקף זה מחייב אותנו כמערכת לתור כל העת אחר דרכים לייעל ולשפר את השירות הניתן לציבור על ידינו. כך אנו משתדלים לעשות".