שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג, דחה (יום ג', 1.5.18) שתי עתירות נגד הפטור שניתן לממשלת ארה"ב מאישורי תכנון ובנייה לעבודות להכשרת הקונסוליה בירושלים לקראת העברת לשכת השגריר אליה.
הממשל החליט, כי לשכתו של השגריר דייוויד פרידמן תעבור למתחם הקונסוליה ב-14.7.18 - במלאת 70 שנה להקמת המדינה לפי התאריך הלועזי - לשם מימוש הכרזתו של הנשיא
דונלד טראמפ על העברת השגרירות לירושלים כחלק מההכרה בה כבירת ישראל. לשם כך, ביקשה השגרירות פטור מקבלת היתר בנייה והגשת תוכניות לשם הקמת חומת מגן סביב הקונסוליה וסלילת דרך מילוט ממנה. שר האוצר,
משה כחלון, הפעיל את סמכותו והעניק את הפטור.
נגד פטור זה עתרו עו"ד שחר בן-מאיר (המרבה לעתור נגד ממשלת נתניהו), תנועת "עיר עמים" המזוהה עם השמאל ו-20 מתושבי שכונת ארנונה. הם טענו, כי הפטור אינו עומד בדרישות החוק, משום שהעבודות אינן זמניות, הן אינן מיזם לאומי ואין דחיפות בביצוען, וכן טענו לפגיעה בנוף שבשכונה. המדינה טענה, כי העבודות דחופות בשל התאריך שקבעה ארה"ב, ושהחומה והדרך יוסרו בעוד שלוש שנים או שיוסדרו כדין. ארה"ב עצמה מסרה, כי אם השגרירות כולה תעבור לקונסוליה - הרי שהיא תפעל כחוק לשנות את פני המתחם הקיים.
סולברג אומר, שבתי המשפט אינם מתערבים בהליכי התכנון והבנייה, אלא מקפידים שייעשו כחוק. הסעיף בו השתמש כחלון מיועד למקרים חריגים בלבד ויש להקפיד שאכן כזה יהיה השימוש בו, וסולברג מגיע למסקנה שהמקרה הנוכחי מתאים לכך. בנוגע להיבט הדחיפות מזכיר סולברג, כי בג"ץ אינו מתערב בשיקולים מדיניים כאלו. הוא מוסיף:
"אין צורך במומחיות רבה על-מנת להבחין בכך שהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים היא בעלת חשיבות דיפלומטית ומדינית רבה עבור מדינת ישראל; אין אפוא הצדקה להרהר אחר קביעתו של שר האוצר, שלפיה יש לראות את האירוע כמיזם בעל חשיבות לאומית. אין בידי לקבל את הטענה לפיה מדובר במיזם של מדינה זרה: אכן, מדובר באירוע ייחודי, דיפלומטי באופיו - קרי, ה'שחקנית הראשית' בו היא ממשלת ארצות הברית, ואף על-פי כן חשיבותו למדינת ישראל אינה מוטלת בספק".
העותרים טענו ש-14.5.18 הוא רק תאריך סמלי, אך סולברג עונה: "ההחלטה על העברת השגרירות היא החלטה אמריקנית, שלא ניתן היה להיערך אליה מבחינה תכנונית; ממשלת ארצות הברית מעוניינת בכך שהמעבר ייעשה במהירות האפשרית, וקבעה תאריך הנושא מטען סמלי לשם כך. אין צורך להכביר מילים על כך שבהקשר הדיפלומטי, גם במשפט הבינלאומי, מעמדם ומשקלם של תאריכים אינו מועט, לבטח תאריכים הנושאים אופי סמלי".
לגבי ממד הזמניות אומר סולברג, כי אכן - אין להשתמש בסעיף זה כפטור זמני על-מנת להרוויח זמן עד שהליכים התכנון יושלמו. אך שוב - לא זה המקרה: "אין זה ברור כלל ועיקר היכן תשכון השגרירות דרך קבע. נבחנות מספר חלופות בקשר לכך, וככל שהמיקום הנוכחי ייבחר - יהיה צורך בתכנון המתחם כולו מחדש, לא רק ב'תיקונים' הקטנים שניתן בעניינם צו הפטור. המשמעות היא, כי לעת הזו תפיסת הזמניות שבבסיס צו הפטור לא נאמרה מן השפה ולחוץ, ולא נועדה לשם יצירת 'מעקף סטטוטורי', כפי שטענו העותרים".
השופטים
ג'ורג' קרא ו
יוסף אלרון הסכימו עם סולברג. בן-מאיר ייצג את כל העותרים, את המדינה ייצגו עוה"ד
הדס ערן ו
יונתן ברמן, ואת עיריית ירושלים והמועצה הארצית לתכנון ובנייה - עוה"ד הדס יצחקי ורועי אבישר.
