בית המשפט העליון דחה (יום ה', 31.5.18) עתירה נגד תקנות החניה שמטרתן להקטין את מספר מקומות החניה בסמוך למערכת תחבורה עתירת נוסעים (מתע"ן), שמטרתן לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית.

התקנות פורסמו ביוני 2016 בידי שרי האוצר והתחבורה, משה כחלון וישראל כ"ץ. הן מגדירות מתע"ן כמערכת "מסילתית ושאינה מסילתית, הפועלת בנתיב נפרד או בלעדי לאורך שישה קילומטרים לפחות, אשר היצע מקומות הנסיעה בה עולה על 3,000 לשעה בכל כיוון" - דהיינו הרכבת הקלה הנבנית בגוש-דן. הן קובעות שמספר מקומות החניה ביישובים בהן יש מתע"ן, ילך ויפחת ככל שמתקצר המרחק האווירי אל ציר המתע"ן.

חברות גני בן-צבי ורמת החייל אקוויטיס, אשר רכשו קרקעות בפתח תקוה ערב פרסום התקנות, עתרו נגדן לבג"ץ בטענה לפגיעה קשה באינטרס ההסתמכות שלהן, שנעשתה בצורה מופרזת ובהליך פגום. המדינה טענה, כי התקנות הוצאו כחוק והן מידתיות. בתום הדיון אמרו השופטים שהעתירה תידחה, אך ביקשו מהמדינה להבהיר רק מדוע לדעתה היה מקום שהתקנות ייכנסו לתוקף זמן רב לפני הפעלתה של הרכבת הקלה בגוש-דן. המדינה הסבירה, כי היא מבקשת למנוע הצפה של בקשות להגדלת מספר מקומות החניה - כפי שמאפשרות התקנות בתנאים מסוימים - דבר שיקטין את התמריץ להשתמש ברכבת הקלה כאשר תופעל.

בהחלטתו לדחות את העתירה, אומר השופט נעם סולברג כי כחלון וכץ פעלו במסגרת סמכותם וכי יש היגיון בכך שבחרו להסדיר את הנושא בתקנות כלל-ארציות במסגרת המדיניות הכוללת שמטרתה לצמצם את השימוש בתחבורה פרטית במרכזי הערים. בניגוד לטענתן של שתי החברות, מוסיף סולברג, השרים אינם מחויבים להיוועץ בציבור - אך בפועל עשו זאת בהליך הארוך שקדם להתקנת התקנות.

על החלתן של התקנות כבר כעת, אומר סולברג: "גם הליכי שינוי תודעתי בדעת הקהל וגם הליכי תכנון ובנייה - הם הליכים ארוכי טווח, שאורכים שנים רבות. לא ניתן לשנות את המצב התכנוני רק ברגע שבו ייגזר הסרט בפתח תחנת המתע"ן, שכן באותו מועד תהא הסביבה התכנונית מעוצבת באופן שאינו הולם את המדיניות בקשר לאותה סביבה. התכנון צריך להקדים את זמן ביצועו, ולפיכך יש היגיון בכך שכבר בשלב שבין התוכנית המפורטת למתע"ן לבין ביצועה, תחל הפחתה מסוימת במקומות החניה הסמוכים".

החברות חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. השופטים דפנה ברק-ארז ומני מזוז הסכימו עם סולברג. את העותרות ייצגו עוה"ד יעקב פלהיימר ודניאל בורץ, ואת המדינה - עו"ד רן רוזנברג.