|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מעריב נלחם באלימות באמצעות אלימות ● ידיעות אחרונות משפיע על הממשלה ● ובשבדיה מתפרסמת עלילת דם
|
|
השפעת כבר לא מעניינת [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
אלימות גוררת אלימות מבחינה תקשורתית, הנשכרים של יום אתמול הם בת 62 שמתה משפעת החזירים ובני משפחתה. אם הייתה מתה לפני ימים אחדים בלבד, קרוב לוודאי שהכתבים היו מחטטים אצל קרובי המשפחה ברגעים הקשים ביותר וסיפורה היה נמרח על עמודים מרכזיים לצד סמליל מזרה אימה. הזכות לאבל ושכול פרטיים הייתה נמחקת באחת, והנפטרת הייתה מגויסת למטרה נעלה בהרבה - הזכות להפחיד את הציבור הרחב. אך למי אכפת היום משפעת החזירים? שפעת החזירים היא כל-כך אמצע קיץ 2009, ואנחנו הרי כבר מתקרבים לסופו. הכותרת הראשית של מעריב, "הקורבן ה-12", אולי נשמעת כמו ספיח לסיקור השפעת עבור מי שמסוגל לזכור מה שהתרחש כאן לפני יותר מיומיים, אבל בפועל היא אינה קשורה אליה כלל, אלא מבטאת שיא חדש ב"גל הפשיעה" שהשתלט על המדינה (דייר רצח את בעלת ביתו). כל הצהובונים מקדישים לרצח את הכותרת הראשית ואת העמודים הראשונים. ב"ישראל היום" בחרו ב"עוד יום, עוד רצח"; בידיעות אחרונות שלפו העורכים את הגופן השרוט לכותרת הראשית שלהם - "רצח ידוע מראש"; ואילו בשער מעריב, לצד הכותרת הראשית שהוזכרה לעיל, מופיע טור מאת נתן זהבי. זהבי עונה בטורו לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', שאמר אתמול: "קשה למנוע את כל מקרי הרצח שאירעו בשבועות האחרונים במדינה. עם כל הזוועה והקושי שבדבר, צריך לקחת את המקרים בפרופורציה" (הציטוט לפי הדיווח של גדי גולן ב"ישראל היום"). " לא, אדוני השר", משיב זהבי לאהרונוביץ', ומסביר לו מדוע אין לקחת את מקרי הרצח בפרופורציה. למעשה זהבי עושה זאת פעמיים. תמצית הטור המופיעה על שער העיתון ארוכה כמעט כמו הטור המלא המופיע בעמוד שלאחריו, ואף כוללת ביטויים שאינם מופיעים בו (למשל, "מה אתה מבלבל את המוח"). זהבי כותב כמו שזהבי תמיד כותב: עצבני, אלים, תוך סינון העלבות אישיות ("נראה לי שאולי אתה קצת טמבל"). על כך אין להתפלא ואין טעם לבוא בטענות. ברור גם מדוע מעריב תוקף את אמירת אהרונוביץ'; הרי אבן בניין בסיסית של התקשורת הפופולרית היא הוצאה מפרופורציה, או "העברת מידע באמצעות הפחדה", כפי שהגדיר זאת לאחרונה סטיבן קולבר ("I don't want to terrify you, I want to inform you - with Terror, or terriform you"). אירוני שדווקא מעריב, שיצא לאחרונה למיזם נגד האלימות תחת הכותרת "די לאלימות - זה בידיים שלכם", מחליט להילחם באלימות באמצעות אלימות מילולית ולתת לזהבי כבוד של מלכים. סדר עדיפויות הגיוני יותר (לא מבחינה מסחרית, כמובן, רק מבחינת הנאמנות להצהרות הפומביות של העיתון) היה דוחק את זהבי לעמוד פנימי ומבליט את הניתוח שמציג הבוקר, במוסף "המגזין", יהודה אטלס. אטלס כותב על שלל היבטי האלימות בחברה בישראל, ובין היתר מציין את חלקה של התקשורת. "גם העיתונות הפופולרית, רבת התפוצה, אלימה", כותב אטלס. "היא חדלה מזמן להיות ספקית מידע והפכה למלהיטת יצרים. הכותרות והתכנים חדלו לספר מה קרה ועוסקים בשלהוב הזעם, הייאוש, רצון הנקמה". עצם התגובה התקשורתית לאלימות, טוען אטלס, מבוססת על אלימות. "הממסד והתקשורת מתחילים לחפש אשמים ולבדוק, מהיום למחר, מה אפשר לעשות כדי 'להדביר את הנגע'", הוא כותב. "מודעות בעיתונים קוראות 'די לאלימות!'. כל אלה בלי לשים לב שעצם השימוש ב'די!' וב'להדביר' אלים כשלעצמו". כל הכבוד לעורכי מעריב שאיפשרו להדפיס ביקורת כה חריפה על העקרונות שמובילים את העיתון. חבל שמעט קוראים ייתקלו בה, יחסית לטור המתלהם של זהבי.
|
|
החברה הישראלית מול החברה הסקוטית (למשקאות)
|
|
בינתיים ידיעות אחרונות ממשיך בקמפיין נגד אלכוהול. כבר יש סמליל (בקבוק קגלביץ' זרוק על אספלט) וסיסמה ("מכת אלכוהול"), ועכשיו מתברר שיש גם סדרת כתבות. הבוקר כותבים אמיר זוהר, צביקה ברוט, איתמר אייכנר ודוד רגב על חוסר המעש של הממשלה בתחום המאבק באלכוהול בכתבה המוגדרת כשנייה בסדרה, תוך הבטחה בתחתית העמוד לכתבה השלישית. על הדרך, יניב חלילי מדווח מארה"ב על המאבק שם, וירון דורון מדווח על אדם שמת מצריכת יתר של אלכוהול בחתונה. מעניין כמה זמן ייקח עד שיבואני האלכוהול יבינו מה עומד מולם ויתחילו לפעול. הן בשער ידיעות אחרונות והן בכותרת המשנה של הכתבה מודגש כי העיתון פנה ללשכת ראש הממשלה וזכה להבטחה לפעולה זריזה. זהו צעד קדימה באקטיביזם העיתונאי של ידיעות אחרונות, אבל בהחלט לא הצעד האחרון האפשרי. בינתיים העיתון אינו מגייס ויג'ילנטים כדי להחליף את הממשלה והמשטרה, אלא רק לוחץ עליהן. את תפקיד מבקר הפנים של ידיעות אחרונות ממלא הבוקר איתן הבר, הכותב במדור הדעות נגד הבלטת המקרים הפליליים בכותרות הראשיות. "למרבה הצער והכאב, בעוד שבוע-שבועיים, אם לא יקרה משהו מיוחד, ישכחו מההיסטריה, וזו תיכנס להיסטוריה של הבהלה-לרגע, הכותרות הגדולות, הצילומים המבעיתים. מי זוכר מה הייתה הכותרת לפני שבועיים?". להבר אין בעיה עקרונית עם סיקור הפשע, אלא שהוא מוטרד מכך שהבהלה לרגע דוחקת את בהלת הקיום הקבועה של ישראל (ערבים). הוא מסביר כי בעוד המקרים הפליליים זוכים לסיקור נרחב, ידיעה כי גורמים מערב-הסעודית רוכשים קרקעות מיהודים בגליל לא קיבלה כמעט תשומת לב, אף ש"מדובר בתסריט אימים, שעלול עם השנים לכלות כל חלקה טובה בישראל".
|
|
בעיתון הנפוץ בשבדיה, "אפטונבלאדט", התפרסמה השבוע כתבה מאת דונלד בוסטרום המעלה מחדש טענות כי חיילי צה"ל סחרו באיברים מגופות פלשתינים שהרגו. רק ב"ישראל היום" מגיעה כותרת על כך לשער העיתון ("עלילת דם בשבדיה, 2009"). זהו גם העיתון היחיד המצרף לידיעה על הכתבה טור פרשנות. דן מרגלית פותח את טורו דווקא בהתקפה על עמיתיו מהארץ. "כמה זמן יחלוף עד שעמירה הס וחבריה יתבעו חקירה ללא משוא פנים בחסות האו"ם?", הוא שואל, ובהמשך מבקש: "אנא להודיע לי כשיתפרסמו מאמרים בחתימת הס או מי מחבריה המגנים את סטורק [מבכירי ארגון HRW, שנחשף השבוע על-ידי בן דרור ימיני במעריב כמי שתמך ברצח ספורטאי מינכן] ואת העיתון השבדי. או לפחות מסתייגים מהם". רק בתום ההתרסה מתייחס מרגלית לרקע שאיפשר לדעתו את פרסום הכתבה ("העיתון הגדול של שבדיה לא היה מעז לפרסם שקר כזה, שכמוהו כעלילה שיהודים משתמשים בדם של ילד נוצרי לאפיית מצות בפסח - אלמלא הייתה דעת הקהל בארץ הנורדים בשלה לקלוט אותו"), ולסכנה שעליה מצביע הפרסום. מרבית הידיעה של "ישראל היום" על הפרסום בשבדיה [שלמה צזנה] עוסקת בתגובה החריפה שעוררה בישראל. לא עולה ממנה כי העיתון ניסה לדבר עם העיתונאים השבדים האחראים לפרסום. בידיעות אחרונות מסתיימת ידיעה דומה [איתמר אייכנר ויגאל רום] בשורה: "עורכי 'אפטונבלאדט' סירבו להגיב לפניית 'ידיעות אחרונות'". בהארץ [אסף אוני וברק רביד] ומעריב [לירן לוטקר ומתן דרורי] דווקא הצליחו להשיג תגובה, הן של העיתונאי האחראי על הפרסום והן של העורכת שבמדורה הוא פורסם. להארץ מספר בוסטרום כי נזכר בפרשה הישנה כשלמד על רשת רבנים לסחר באיברים שהתגלתה לאחרונה בניו-ג'רזי. אוסה לינדרבורג, עורכת עמודי התרבות בעיתון שבו פורסם המאמר, טוענת: "למיטב ידיעתי, אין בו עובדות לא נכונות". למעריב אומר בוסטרום, "נשמח לגלות שזה לא נכון". באף עיתון לא מובהר מדוע המאמר פורסם בעמודי התרבות.
|
|
ערן נבון מדווח בידיעות אחרונות כי צלמי עיתונות הותקפו כשבאו לתעד זירת רצח בטירה. על-פי הדיווח, "כמה עשרות מקומיים" התקיפו את הצלמים ואף שברו את מצלמתו של צלם Ynet. עוד מדווח נבון כי "לדברי הכתבים, השוטרים שנכחו במקום לא התערבו". כתב ynet, שנכח במקום, מצוטט כך: "זה היה פשוט פחד אימים". במגזין "פירמה" של "גלובס" התפרסמה אתמול כתבה מאת תומר גנון על ניר חפץ, ראש מערך הדוברות של ראש הממשלה ועד לאחרונה עורך "7 ימים". גנון מתאר את הכשלים והמחלוקות שחפץ כבר הספיק להיות מעורב בהם בזמן הקצר שבו הוא מכהן בלשכת ראש הממשלה, אך חושף כי דווקא בעת שנקרא למשימה מיוחדת על-ידי נתניהו ונדרש להשפיע באופן ישיר על צנזור פרסום בידיעות אחרונות, סירב לשתף פעולה. האירוע, כותב גנון, התרחש סביב פרסום כתבה על בנו של ראש הממשלה במוסף "24 שעות" של העיתון. "נתניהו חשש שבנו יזכה למנה הגונה מהעיתון", כותב גנון, "והוא ביקש מחפץ למנוע את פרסום הכתבה. כשהבין שהיועץ החדש שלו לא יעשה זאת, הוא שוב פנה למוזס. השניים נפגשו ושוחחו, על-פי מקורב לנתניהו, גם על עניין הכתבה. מוזס הבהיר שהוא אינו יכול למנוע פרסום, אך הבטיח שהכתבה תעודן. ואכן, על-פי מקורב לנתניהו, פרטים שהופיעו על בנו בשאלות שהעבירו ב'24' לא שולבו בכתבה [...] בסביבת נתניהו יש מי שטוען שמחפץ היה מצופה למנוע לעצור את הפרסום". עוד מכתבות "פירמה" - על האתיקה הבעייתית בתקשורת הרוסית, ועל תולדות השימוש במקורות זרים לצורך עקיפת הצנזורה בישראל. במדור הרכילות של "גלובס" התפרסם אתמול כי עמוס שוקן, מו"ל הארץ, נכח בחתונת המילארדר עידן עופר שהתקיימה בארץ לפני כמה ימים, וכי שמו נוסף לידיעה בנושא שהופיעה באתר "דה-מרקר" יום לאחר שפורסמה בלי שמו בעיתון המודפס. גד ליאור, הכתב הכלכלי של ידיעות אחרונות ויו"ר תא הכתבים הכלכליים, איים אתמול לפוצץ את מסיבת העיתונאים של המפקח על הבנקים כיוון שהתבקש יחד עם עמיתיו לצעוד בתוך שטח בנק ישראל כשהוא מלווה במאבטחים, בעוד שאזרחים שאינם עיתונאים מורשים להסתובב בשטח זה באופן חופשי. הבוקר כותב ליאור ב"ממון" על החוויה ומעדכן כי ראשי הבנק התנצלו והבטיחו שהנוהל לא יחזור. במדור הרכילות של מוסף "עסקים" כותבת איה צרפתי כי ליאור זעם על הבדיקה הביטחונית בכניסה, ולא מזכירה באיזה כלי תקשורת הוא כותב. לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של מעריב כי בעלי ערוץ 10 עתידים להוסיף עוד כ-15 מיליון שקלים במסגרת ההסדר למניעת הוצאתו למכרז. ב"ישראל היום" מדווח [דן לביא וסוכנויות הידיעות] כי הפרשן האמריקני הוותיק רוברט נובק מת אתמול בגיל 78. נמרוד הלפרן מדווח ב"דה-מרקר" כי המו"לית רידרס-דייג'סט פושטת רגל. מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי משרד הפרסום אורן ציבלין תקשורת הקים חברה חדשה בשם Web Done, שתעסוק בפרסום גרילה באינטרנט.
עוד בנושא:
|
|
על פני כל הכפולה המרכזית במוסף "סגנון" של מעריב מתנוססת פרסומת של רשת מטבחי דו-איט, שבמסגרתה מודה הרשת לכל הנוכחים שכיבדו אותה בנוכחותם באירוע השקת הסניף החדש. גם רוני קליינפלד, מנכ"ל מעריב, מופיע באחד התצלומים, כשהוא גוזר את הסרט ומשיק את הסניף. להבדיל מידיעת התצלום שהופיעה בשבוע שעבר בעמודי החדשות של העיתון, הפעם המודעה נראית כמודעה, חתומה על-ידי החברה, ואינה כוללת כיתוב נמלץ.
|
|
| תאריך:
|
19/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
19/08/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
גלוי ומחוור לכל כי בישראל יש קריסת מערכות כללית. לא ייפלא הדבר, שכן זו מדינה מותשת מ-60 שנות מלחמה וקיימת עייפות החומר. אבל, באותם מקומות רחוקים, למעלה, במגדל השן, שוכנים יצורים ישראלים מעולם אחר: אלה הם האליטות של האקדמיה ושל התקשורת. בעולם האקדמיה שוררים כללים נאורים של שמירה על זכויות הפרט באיזמל של מנתח, אלו זכויות? זכויות של עבריינים, של מהגרים בלתי חוקיים וכדומה. התקשורת עושה יד אחת עם האליטה האקדמאית, והיא מריצה מערכות של מאבק על חירויות דמוקרטיות, כפי שמתחייב במדינה נאורה. נעלם מעיניהן של האליטות האלה כי המדינה הנאורה הזאת, רגליה כבר מבוססות עמוק ברפש של אנרכיה, ולא יהא זה נורא אם יקוצצו כמה מהחירויות הכתובות בחוק. לאליטות הלוחמות על הרעיון המופשט, של זכויות ושל חירויות, בלי להתבונן אל בני האדם, לא איכפת אם האנרכיה כבר כאן: הם יגידו: יקוב הדין את ההר, אבל הזכויות החוקיות של הפרט צריכות להישמר.
|
|
|
|
|
מצב של צניחה פתאומית של רמת הסוכר בדם נקרא היפוגליקמיה. מצב זה יכול לנבוע מכמה מצבים חולניים: הפרשת יתר של אינסולין אצל אדם בריא בדרך-כלל (היפוגליקמיה ראקטיבית); מחלה של הלבלב המתבטאת בייצור עודף של אינסולין; בעיות הורמונליות, כמו אי ספיקה של בלוטת יתרת הכליה או פגיעה בבלוטת ההיפופיזה ועוד.
|
|
|
|
|
הדברים שמפרסם זכי שלום ב-INSS, גיליון 122, מ-5.8.2009 1, תחת הכותרת: "בשבי הקונספציה: האם הנחות היסוד שליוו את 'תהליך אוסלו' עדיין תקפות", אינם שלמים ואינם משכנעים. הוא בוחן את סוגיית הסכם אוסלו, הנחותיו וספחיו בחינה צרה מכדי להעריך נכוחה את משמעותו, את ראיית המציאות שליוותה את מנסחיו וחותמיו, את סיכוייו אז ועתה ואת הלקחים המתבקשים מהתהליך ותוצאותיו.
|
|
|
|
|
ביום 9.8.09 ניתן ע"י ביה"מ המחוזי בת"א פסק דין בעניין מ.מ. דן חברה לבניין בע"מ. המדובר בחברה שחתמה על הסכמי קומבינציה עם בעלי קרקע לבניית בניין מגורים ברמת גן. ההסכמים נחתמו בין השנים 2003 ו - 2004 ונקבע בהם שהמקרקעין יעברו לרשות המערערת או לצדדי ג' מטעמה, על-ידי רישום הערות אזהרה, באופן מדורג ובשלבים על-פי קצב התקדמות הבנייה. בשנת 2006 ניתן היתר בניה (ע"ש הבעלים). רשויות מע"מ הוציאו שומת מע"מ לחברה (בגין מתן שירותי בניה), כאשר המחלוקת עם רשויות מע"מ היו שתיים: האחת - מהו שווי העסקה לצרכי מע"מ. השניה - מהו מועד החיוב במס.
|
|
|
|
|
לא קשה היה לשער מי יהיה (כלומר: מי לא יהיה) בנימין נתניהו ה-2 בראשות ממשלה בישראל. האיש ההפכפך, נעדר ערכי יסוד בחייו הציבוריים כמו האישיים, המחזיק ב"משנה" פוליטית מבולבלת, סתורה מניה-וביה, הנתפש (כבר למעלה מעשור) כמי שאחריותו לגורל העם והארץ מפוקפקת עד מופקרת – הוציא זה כבר את 100 ימי החסד בתא הקברניט.
|
|
|
|
|
