"תענוג לראות שאין כאן צ'חצ'חים שהורסים אסיפות בחירות... הצ'חצ'חים של הליכוד הם במצודת זאב. הם בקושי שין גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא". (
דודו טופז, באסיפת בחירות של המערך, יוני 1981).
ועוד הגדרה מהמילון האלטרנטיבי ויקיפדיה -
צ'חצ'ח הוא כינוי עגה (סלנג) לפרחח - נער פרוע ולא מחונך. מקור השם אינו ברור לחלוטין, אך ככל הנראה מבוסס על האופן שבו נשמע דיבורם של עולים ממרוקו, שבו בולטות אותיות כמו צ' וח'.
אז דודו טופז זה קצת ואולי קצת הרבה, ממה שאומרים ומקרינים בחדשות בימים האחרונים. ולא שזה מה שחשוב בחיינו מה שקורה איתו אלא פשוט שאין משהו אחר לדבר עליו, אז בינתיים זה מה יש. ואם זה מה יש אז טחנות הצדק עובדות מהר מסתבר ותוך חודש יש כבר כתב אישום.
גם החברים, שרק אתמול ישבו עם טופז בארוחות שחיתות, לא פעם על חשבונו, ממהרים לפשוט את עורו בכל עיתון ומהדורה בלי רחמים. פתאום הם נזכרים שזה היה ממש ברור והם ידעו אבל לא הקשיבו להם. תרבות ציד הגולגולות עדיין קיימת בעולמינו מסתבר.
דודו טופז, כך אומרים חלק מהפרשנים, היה הוא זה שהכריע את מערכת הבחירות של אותה שנה. באמירתו המובאת לעיל, גרם לבריחתם של המצביעים המזרחיים אל חיקו החם של הליכוד, ועלייתו החוזרת של מנחם בגין לשלטון. כבר שמעתי כמה וכמה פרשנויות ותיאוריות שחלק מהן נגעו אפילו להתבטאותו האומללה מאז, כאילו מה שקורה לו היום הוא העונש על אמירתו משנת '81.
לא הייתי ממהר כאותם אנשים, לדבר דברי נבואה כי אינני כזה, אך נראה שלא נבואה מדברת מגרונם אלא שמחה גדולה שאין הימנה והיא השמחה לאיד. אני לא ממש מתלהב לקחת חלק בציד הזה. אני גם לא מוכן לקחת חלק בשינוי השיח מציד לחמלה מהולה בצביעות בעקבות מותו הטרגי. מדובר לדעתי באדם שהיה על סף התרופפות נפשית.
אבל אני כן לומד מהמקרה שלו כמה עניינים. אני לומד מהסיפור שלו את הלקחים הכי חשובים שצריך ללמוד דווקא בעולמינו שלנו. כי הרי בינינו טופז עשה את כל מה שבן אנוש יכול לעשות כדי לעצבן אותנו. הופעות ראוותניות, ביטחון עצמי אין סופי, סיפורי הוללות וחיי זוגיות מתוקשרים. הוא מעולם לא טרח אפילו להסתיר את זה. תוכנית טלוויזיה בכיכובו הייתה מתכון לרייטינג גבוה. אני עוד זוכר את ההמתנה של 52 אחוזי צפייה - המספר הגבוה ביותר של רייטינג בישראל - לנחיתת חייזרים אי-שם באזור שנת 98-97. לפני כמה שנים עוד שמעתי אותו בריאיון בו הוא סיפר על תוכניותיו לעתיד. המראיין חשב שזה לא פחות חשוב לצרף לאמירות הרבות את צמד המילים "בעזרת השם". אבל לטופז זה היה לא נעים לשמוע שהוא צריך עזרה של מישהו והוא תיקן אותו מיד "בעזרת דודו" אמר "רק בעזרת דודו". קצת ענווה והכל היה נראה אחרת.
ואולי מאז הוצא התחיל לצנוח. כי זו הבעיה של כוכבים. מתי שהוא הם צריכים לפנות את הבמה, או אולי את השמיים לכוכבים אחרים, ולזה אף אחד לא מכין אותם.
בתרבות של היום, כל המטרה היא להיות מפורסם. גם בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה הערצתה גדולה לאנשים. ילדים אספו בחרדת קודש תמונות של הרמטכ"ל וראש הממשלה כדי לתלות על הקיר. גם היום מדפיסים תמונות של הרמטכ"ל הנבחר, אבל מלבד משרדים צבאיים ובתי דפוס ישנים אין מי שיתלה אותם. פעם להיות מפורסם זה היה תוצאה של היותך כישרון, היום, ה-להיות מפורסם זו מטרה. בדיוק כמו אותם ליצנים שעומדים מאחורי כתב הטלוויזיה עם טלפונים ביד כדי להתקשר לחברים שיראו אותם בטלוויזיה. מגוחכים, אבל העיקר מפורסמים. להיות מפורסם גם מבלי לעשות משהו רציני בחייך סתם כי נסגרת בחדר אחד עם עוד כמה אנשים, או שפשוט צילמו אותך עם מישהו אחר מפורסם, זה כבר מספיק.
אחרי שמתרגלים לאור הזרקורים וזוכים להיות חלק מהברנז'ה בחברה. אחרי שמופיעים כל שבוע במדורי הרכילות, ורגילים שכולם, אבל כולם אוהבים אותך, פתאום מגלים שהחברים שלך מאתמול לא מכירים אותך היום. אתה כבר לא רלוונטי כי יש צעירים ממך, יפים ממך, ובכלל, מישהו אחר התפרסם כי הוא צולם פעם איפשהו ועכשיו הוא הכוכב ואתה כבר אדם רגיל כמו כולם.
דע מאין באת (זה טוב לענווה) ולאן אתה הולך (שהרי לא תמיד נשארים מפורסמים) ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון (כי מה שנשאר בסוף זה רק מה שאתה - בלי תחפושות).
דודו טופז הוא בכל זאת חלק מזיכרונות הילדות שלי והתדהמה אחזה בי למשמע סופו.
יהיו ייסוריו ומכאוביו האחרונים כפרה לשיגיונותיו.
