המדינה מבקשת להטיל מאסרים בפועל על אורן ורשבסקי ויצחק צוקר, בשל חלקם באסון הר הרצל באפריל 2012, בו נהרגה סגן הילה בצלאלי ונפצעו קשה שני חיילים נוספים. במקביל, הגישו ורשסבקי וצוקר ערעורים על הרשעתם. השניים הם היחידים מבין המעורבים באסון שניהלו את משפטם במלואו, לאחר שכפרו בהאשמות נגדם.

המדינה הגישה (יום ה', 6.9.18) לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על קולת עונשיהם של ורשבסקי וצוקר. ורשבסקי היה המהנדס שליווה את הקמת גשר התאורה שקרס בעת החזרות לטכס הדלקת המשואות, וצוקר היה יועץ הבטיחות של הטקס. השניים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות. בית משפט השלום (השופט אוהד גורדון) גזר על ורשבסקי 400 שעות שירות לתועלת הציבור, ועל צוקר - ארבעה חודשי מאסר על תנאי. הנימוקים העיקריים להקלה בעונש היו חלוף הזמן והמחיר האישי הכבד ששילמו השניים.

גורדון קבע, כי ורשבסקי התרשל בכך שלא תכנן כיאות את המבנה ואפשר להקים אותו בצורה לקויה. צוקר הורשע בכך שלא וידא את בטיחותו של המבנה ואפשר להמשיך בחזרה למרות שקיבל התראות על כך שרוח חזקה במיוחד טלטלה קשות את המבנה.

לטענת המדינה, "העונש חורג באופן בלתי סביר לקולא מהעונש ההולם את חומרת העבירה אותה ביצעו בשים לב לתוצאותיה, באופן שחוטא למצוות המחוקק אשר קבע את עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישת נאשמים, וכן באופן שאינו מתיישב עם פסיקת בתי המשפט באשר לעקרונות ענישה אחרים הבאים לידי ביטוי בתיקים שעוסקים בעבירות רשלנות. תוצאות מעשיהם ומידת רשלנותם הגבוהה של המשיבים מחייבים ענישה חמורה יותר, אשר תבטא באופן הולם את חומרת מעשיהם וכן תבטא עקרונות ענישה נוספים של הרתעה מפני התנהלות רשלנית, והכל כפי שנפסק לא אחת".

המדינה טוענת, כי טעותו של גורדון החלה בכך שקבע מתחמי ענישה מקלים ובלתי סבירים, ולאחר מכן אף חרג עוד יותר מהמתחם בעניינו של ורשבסקי בשל מצבו הרפואי - תוך שלשיטתה הוא טועה ביישום פסיקתו של בית המשפט העליון בעניינו של אורי לופוליאנסקי בפרשת הולילנד. לדבריה, גורדון גם לא הביא בחשבון את הצורך בהרתעת הרבים, שהוא שיקול משמעותי כאשר מדובר בעבירות של רשלנות.

לסיכום אומרת המדינה, כי גורדון "ביכר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד מן המשיבים והעניק להן משקל יתר, בלתי סביר באופן שהוביל לתוצאה עונשית שגויה בנסיבות התיק. לא ניתן משקל מספיק להיבטים המרכזיים של משמעות מעשיהם של המשיבים הן במישור הפגיעה הקשה שנגרמה לנפגעי העבירה ובראשם משפחת המנוחה והן במישור הציבור הרחב, אשר מגלם את הצורך במתן ביטוי לשיקולי ענישה נוספים, שיקולי הרתעת הציבור וחינוכו לסטנדרטיים סבירים". הערעור הוגש באמצעות עוה"ד דני ויטמן, טל מושקוביץ-מעוז ודניאל מור.

ורשבסקי טוען בערעור, כי ימים אחדים לפני האסון הוסתר ממנו מידע מהותי בדבר אי-יציבות המבנה, ובכך נותק הקשר הסיבתי שבין פעולותיו ובין האסון. לטענתו, הוא מיצה את יכולתו לפעול כמהנדס בשל מידורו ואי-הנחת כלים בידיו מצד גורמים רבים. את עיקר האשמה הוא מטיל על צוקר, שלטענתו הוא שמידר אותו בנקודה קריטית. עוד טוען ורשבסקי, כי חברת עיצוב במה - שארגנה את הטקס - פעלה ללא ייעוץ הנדסי שוטף ולכן לא היו לו הנתונים הדרושים לבניית גשר התאורה.