נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, השלימה השבוע את מעגל השוחד. שופט בית המשפט המחוזי, עוזי פוגלמן, מונה ביוזמתה ובלחצה לכהונת שופט בית המשפט העליון (23.08.09).

מעתה יכהנו בבית המשפט העליון שני עבריינים כבדים: הראשונה - שגם נתנה שוחד, גם קיבלה וגם פרעה את השטר; והשני - ששלח לחמו ונתן וגם קיבל תמורה. על-חשבון הציבור, כמובן.

מערכת היחסים הבעייתית מתקיימת בין ביניש לבין פוגלמן שנים רבות. ביניש פעלה כל העת לקידומו עוד בימים שכיהנו השניים כפרקליטים בשירות המדינה. ואילו הוא גמל לה - בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו, בעצם התגייסותו למניעת פסלותה של ביניש בהליך שיפוטי שבה נכרך שמו של בעלה העבריין, עו"ד יחזקאל ביניש. לא נדבר סרה בדבר כישוריו, אך לא נטעה אם נאמר כי רשימת המועמדים כללה רבים וטובים שכישוריהם עולים על שלו.

למרבה הצער, כלי התקשורת האחרים לא נותנים ביטוי למעשיה של ביניש וזאת על-אף חומרת הדברים. בכך הם חוטאים לתפקידם. כי זאת יש לדעת: ניהול מערכת יחסים של 'יד רוחצת יד' בין ביניש לבין פוגלמן, אינה שונה בהרבה מאותה מערכת יחסים עבריינית שניהל השר לשעבר שלמה בניזרי (שהולך לכלא, ובצדק) עם משה סלע הקבלן שזכה למעמד עד מדינה.

חומרת מעשיה של ביניש אינה נובעת רק מכך שלא פסלה עצמה - למרות ניגודי העניינים הברורים ביחסיה עם פוגלמן, ולמרות הדרישה שהופנתה אליה, אלא גם מהעסקה שעשתה, בסופו של דבר, כדי לקדם ולהביא לבחירתו של פוגלמן לכהונה הנכספת. עיקרה: תמורת בחירתו ומינויו של פוגלמן, הסכימה ביניש למינויים של שני מועמדים אחרים שבהם לא תמכה מלכתחילה: ניל הנדל ויצחק עמית. ובמילים פשוטות: המטרה קידשה את האמצעים.

ביניש ומקורביה מתנהגים כאילו גם כאן תתקיים האימרה: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אך לא. ככל שהדברים תלויים בי, לא אלאה מלהצביע שוב ושוב על המעשים המפוקפקים וגם לחזור על הפרטים. ישפוט הציבור מי קיבל ומי נתן שוחד, ומדוע הולך וקטן אמון הציבור בבית המשפט העליון.