עתירה מנהלית היא תובענה מיוחדת המוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים ומתבררת בפני שופט לעניינים מנהליים. העתירה המנהלית דומה במהותה לעתירה המוגשת לבג"ץ ואכן, התקנות אשר מסדירות אותה, דומות מאוד לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, אשר מסדירות את בירורן של עתירות המוגשות לבג"ץ.
ניתן להגיש
עתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח - 198, אך ורק כנגד "רשות ציבורית" כהגדרתה בסעיף 1 לאותו חוק. המושג "רשות ציבורית" כולל, בין היתר, את הממשלה ומשרדי הממשלה, לרבות יחידותיהם ויחידות הסמך שלהם ועוד (בכפוף לסייגים הכלולים בסעיף 14(א) לחוק חופש המידע.
מהו חוק חופש המידע?
חוק חופש המידע נחקק בכנסת בשנת 1998 והוא מעגן את זכותו של כל אזרח ותושב מדינת ישראל לקבל מידע מהרשות הציבורית בכפוף לסייגים הקבועים בחוק, כגון מידע שבגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו של אדם. סוג אחר של מידע שלא חלה חובה על הרשות למסרו הוא מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 וישנן דוגמאות נוספות רבות.
כיצד פונים לקבל מידע מהרשות?
כדי לקבל מידע מהרשות הציבורית, תחילה יש לפנות אליה בכתב ולפרט את המידע שנדרש. חשוב לציין, כי כשמגישים בקשה לפי חוק חופש המידע, אין חובה על המבקש לציין את סיבת בקשתו או מהו השימוש שבכוונתו לעשות במידע. את הבקשה מגישים לממונה על חופש המידע בגוף הציבורי שאליו פונים. לרשות הציבורית נתונים 30 ימים ליתן מענה, והיא יכולה להאריך את המועד ב-35 ימים נוספים. במקרים חריגים, רשאי מנכ"ל משרד ממשלתי להאריך את המועד למסירת המידע ב-60 ימים נוספים. לרוב הרשויות נעתרות לבקשות באופן מלא או חלקי.
מתי וכיצד מגישים עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע?
כאשר חלף המועד למסירת המידע והמידע לא התקבל או התקבל באופן חלקי בלבד, וטעמי הרשות הציבורית לאי מסירת המידע המלא והשלם אינן עולות בקנה אחד עם חובת השקיפות אשר חלה על הרשות, יש מקום לשקול להגיש עתירה מנהלית.
עתירה מנהלית צריכה להיות מוגשת תוך 45 ימים לכל היותר מהמועד האחרון שבו חלה חובה על הרשות למסור את המידע. הואיל והגשת עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע אינו דבר פשוט ודורש ידע מקצועי, מומלץ להגיש עתירה כזו על-ידי עורך-דין בעל ניסיון והתמחות בתחום.
