קבוצה של משקיעים ישראלים בנתה ומכרה 2,000 דירות ב-120 מיליון דולר בעיר פאטאיה שבתאילנד. בין חברי הקבוצה היו רו"ח יגאל בריטמן המנוח, עו"ד איתן ארז, רו"ח רוני קריה, מנחם ניוביץ שהיה דירקטור ברשת קלאבמרקט, רו"ח מנחם קופרשטיין ויבואן האופנה ג'ואי שוובל. פעילות הקבוצה נחשפת (1.11.18) בתביעה שהגיש ארז נגד רו"ח אהרון זהר, שניהל לדבריו את הפעילות והיה הנאמן לחלקו בהשקעה - מיליון דולר.

ארז טוען, בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, כי זהר פעל בצורה רשלנית וכך גרם לו נזקים בגובה 5 מיליון שקל - אותם הוא תובע ממנו. לדבריו, זהר פעל באמצעות חברה השייכת לו ולאחיו - רו"ח שלמה זהר, לשעבר יו"ר בנק דיסקונט. בפעילות בתאילנד נטל חלק גם גדי זהר, בנו של שלמה, המנהל בה עסק למכירת גלידה. עוד מוזכר בתביעה פתחיה וינשטיין, ישראלי המתגורר מזה 15 שנה בפאטאיה ואשר שימש כנציגו של אהרון זהר שם. שלושת האחרונים אינם נתבעים בידי ארז.

לדברי ארז, הוא החל להתעניין בהשקעות בפאטאיה בעת ביקור בעיר בשנת 2007, וכאשר התברר לו שזהר - עימו יש לו קשרי ידידות ארוכי שנים - פועל שם גם הוא, הוסכם שזהר ינהל בנאמנות את השקעותיו של ארז. לדברי ארז, ההשקעות אמורות היו להניב רווחים של 400%-200% - שיעור המגלם את הסיכון הרב הטמון בהן, בשל חוסר יציבות כלכלית ופוליטית ובשל שינויים בלתי פוסקים ברגולציה בתאילנד. בשל כך, היה צורך במעקב שוטף והדוק על הפרויקטים - תפקיד שהוטל על זהר.

ארז טוען, כי לאורך השנים הוא השקיע מיליון דולר בחמישה פרויקטים של הקבוצה, אך בארבעה מהם נרשמו לכל היותר רווחים זעירים. הוא מייחס תוצאות אלו להתנהלותו של זהר, אשר בראש מעייניו עמדו האינטרסים האישיים שלו ולא אלו של המשקיעים ובתוכם ארז. לטענת ארז, בשל כך הוא נאלץ לטפל בעצמו בפרויקטים השונים ובכך הציל אותם, כולל אלו שבהם לא היה שותף.

בתביעה נטען, כי זהר היה עמוס בפעולות נוספות והגיע לפאטאיה רק לשבוע בשנה; לא בדק כראוי, אם בכלל, את הגורמים שבידיהם הופקדו כספי המשקיעים; גלגל את האחריות והניהול לפתחיהם של אחרים, ובהם וינשטיין וגדי זהר; הוא נטל על עצמו את הפיקוח למרות שאין לו הידע הדרוש. ארז טוען, כי אחד הפרויקטים נתקע למשך שלוש שנים בשל כשלים מצד קבלן האלומיניום, אותו נמנע זהר מלהחליף בשל קשריו עימו בפרויקט אחר. בפרויקט שני הועסק נגר ריהוט בלתי איכותי, שגם הוא לא הוחלף משיקולים של העסקתו בפרויקט אחר.

ארז מוסיף וטוען, כי זהר ואחיינו משכו בונוסים ללא אישור המשקיעים; וינשטיין קיבל סכומים ניכרים ללא הסכמת המשקיעים; זהר משך דמי ניהול גבוהים מעבר לתקופה המוסכמת; שליחיו של זהר נסעו לתאילנד על חשבון המשקיעים אך בפועל עסקו בענייניהם הפרטיים. לדברי ארז, זהר מסתיר ממנו מזה חמש שנים את המידע החיוני על המתרחש בפרויקטים, ולבסוף שלח לו מידע חלקי וסתמי. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד צבי בר-נתן ומאיה נוסבאום-רפפורט, וטרם הוגש כתב הגנה.