מחדלים חמורים בהפעלת חסרת תקדים של מדובב ולחצים פסולים על עדים, הביאו (יום ב', 26.11.18) את בית המשפט המחוזי בירושלים לזכות את סלומון רדאי מאשמת רצח בת זוגו בשנת 2003, לאחר ארבע שנות מעצר. פסק הדין נכתב בידי סגן הנשיא, יורם נועם, בהסכמת השופטים רבקה פרידמן-פלדמן ומשה בר-עם.

רדאי נחשד ברצח מיד לאחר ביצועו, החקירה חודשה בשנת 2009 - אז הופעל המדובב הבעייתי - וראיות נוספות נאספו בשנת 2014, שוב תוך הפעלת אותו מדובב, ואז הוגש כתב האישום. הראיות העיקריות היו הודאות נטענות שמסר רדאי בשנת 2009 לאותו מדובב, ששמו לא נמסר - עבריין לשעבר שהפך לסוכן משטרתי. השיחה הראשונה, בה לטענת התביעה הודה רדאי ברצח, לא הוקלטה; בשיחה השנייה, שהוקלטה, לא הייתה הודאה מפורשת.

המדובב הוכנס בשנת 2009 לצינוק בו הוחזק רדאי והציג את עצמו כעבריין בכיר ורב עוצמה, שגם הוא רצח את בת זוגו. הוא הציע לרדאי להשתתף איתו בפעילות עבריינית חמורה - הטמנת מטעני חבלה ואף נסיונות רצח - תוך שהוא מציע לו תגמול כספי משמעותי. בכך, קובע נועם, יצר המדובב לחץ פסול כפול על רדאי: פיתוי ניכר לצד איום מרומז על הצפוי לו אם לא ישתף פעולה עימו. המצב חמור עוד יותר, בשל חולשתו הניכרת של רדאי כאדם חסר השכלה שבא ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, וכאשר המדובב נתן לו סמים וכסף בהיותם יחדיו בכלא.

שיטת ההפעלה הזאת מגבירה את החשש שהחשוד יפול במלכודת וימסור הודאת שווא, מדגיש נועם. היא הייתה חסרת תקדים: המדובב ניסה לרתום את החשוד לביצוע עבירות חמורות. רדאי גם ביצע בפועל עבירות עם הסוכן - הצתת רכב ונסיון רצח - ובמקור אף הואשם בעבירות אלו, אך לאחר מכן נמחקו אישומים אלה. הסוכן הפעיל על רדאי לחץ בלתי פוסק להתוודות על הרצח, באומרו שכדי לקבל "עבודה" של ביצוע עבירות חמורות שיניבו לו רווח ניכר - עליו להוכיח את מקצועיותו ולהיות גלוי לב עימו לגבי רצח בת זוגו (כפי שהמדובב "התוודה" על רצח דומה).

נועם קובע, כי משקל הודאותיו של רדאי הוא דל ביותר בשל הצורה בה הופעל המדובב, כאשר המשטרה יצרה מציאות מדומה שפעלה לרעתו של רדאי, ואילו למדובב הובטח תגמול כספי ניכר אם יחלץ ממנו הודאה. עוד עומד נועם על כך, שהפרטים שמסר רדאי לא תאמו את הממצאים הפורנזיים, ומה שהציגה התביעה כפרטים מוכמנים - פורסם בתקשורת והחוקרים עצמם הכניסו כבר ב-2003 לתאו של רדאי עיתונים שתיארו את הרצח.

באותה צורה קובע נועם, כי אין לתת משקל להודאות שמסר רדאי בפני המדובב בשנת 2014, לאחר שהשניים ביצעו יחדיו עבירות חמורות. רדאי עדיין היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצידו של המדובב וחשש שיפגע בו אם לא ישתף פעולה עימו. גם הודאות אלו דלות בפרטים ובלתי הגיוניות מכדי שניתן יהיה להסתמך עליהן, מוסיף נועם. ההודאות כה חלשות, עד שיש צורך בחיזוקים משמעותיים - והללו אינם בנמצא וההודאות אף סותרות חלק מן הממצאים, קובע נועם. הוא גם מעיר, כי רדאי התוודה באוזני המדובב על פשעים שאין מחלוקת שלא ביצע - מה שמגביר את החשש שמדובר בהודאת שווא.

נועם גם מסרב להסתמך על עדויות הראייה של מנברה קיברט וירושלים שיבש, לפיהן ראוי את רדאי והמנוחה ערב הרצח, בשל פגמים קשים שנפלו בחקירותיהן. נועם קובע, כי החוקרים הפעילו על השתיים - הן ב-2003 והן ב-2014 - לחצים פסולים, כאשר לחצו עליהן ללא הרף עד שאישרו שראו את רדאי ובת זוגו. החוקרים אפילו הטיחו בקיברט בשנת 2003 שהיא עצמה חשודה ברצח והיא אף נעצרה, כאשר חלק מחקירותיה הרבות לא תועדו כנדרש.

קיברט העידה על איזוק, חיפוש גופני משפיל ועלבונות בשל היותה יוצאת אתיופיה. הטראומה מן החקירה בשנת 2003 עלולה הייתה להוביל את קיברט לתת לחוקרים בשנת 2014 (כאשר הייתה בהריון מתקדם והיה עליה להוציא את ילדיה ממוסדות החינוך) את מבוקשם - עדות מפלילה נגד רדאי, קובע נועם.

גם כלפי שיבש הטיחו החוקרים בשנת 2003 שהיא חשודה בשותפות רצח והיא נעצרה. נועם מדבר על "לחץ חמור מאין-כמותו", כאשר שיבש נלקחה לרשות האוכלוסין ושם נערך לה ראיון מבוים, כאילו היא בסכנת גירוש מהארץ. נועם מסכים עם ההגנה, כי עדותה של שיבש לפיה הלחץ היה כה כבד עד שחשבה להתאבד, "הוא מסמר שיער ומרעיד את אמות הסיפים".

הסתירות בעדותה של שיבש מעוררים ספקות בדבר גרסתה המאוחרת יותר, כאילו ראתה את רדאי ובת זוגו - במיוחד כאשר בשנת 2014 הושמע לה איום, שתעבור שוב את אשר עברה ב-2003. ואילו החקירה בה מסרה את שרצתה המשטרה לשמוע, לא הוקלטה אלא תועדה כעבור יומיים בזכרון דברים - מחדל חמור במיוחד. בנוסף לכל אלו אומר נועם, כי ספק רב האם שיבש וקיברט יכלו לזהות את רדאי כפי שהעידו במאוחר.

בשולי פסק הדין עומד נועם על שורה של מחדלי חקירה: אי-חקירת טענת האליבי שהעלה רדאי ב-2003, העדר רישום הודעות מחלק מחקירותיו כאשר החוקרים מסתפקים במזכרים משלהם, אי-העברת תלונותיהן של שיבש וקיברט למח"ש בזמן אמת ואובדן תקליטורים רבים, כולל של המדובב. את רדאי ייצגו עוה"ד ודים שוב ומאיה ברקאי.