באוקטובר 1997 ביקר ראש הממשלה
בנימין נתניהו בבית-הכנסת של המקובל הרב כדורי כדי לבָרכוֹ לרֶגל החגים. נתניהו היה אז בעיצומה של קדנציה סוערת ומרובת קלקולים, ממשלתו קִרטעה. נתניהו ניגש אל הרב כדורי ולחש על אוזנו את המשפט המדהים: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". נתניהו, שנתפס כמי שמנהל מלחמה בָּאֶליטות הישנות, נראה כִּמְפלג, זורע שנאה ודה-לגיטימציה נגד קבוצה מסוימת בעם. הלחישה הזו הפכה לסמל של "ביבי הישן" - משל לתכונותיו הגרועות ביותר של ראש-הממשלה.
באוגוסט 2009, בעצם הימים האלה נערכה בלשכתו של אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש-הממשלה פגישה עם ראשי המתנחלים, כולם חברי מרכז הליכוד. על-פי פרוטוקול הפגישה תקפו ראשי היישובים את נתניהו בדברים חריפים על מדיניותו, התנהלותו ומערך ההסברה של לשכתו. בסיומו של המפגש הטעון רכן ביבי כנגדם ואמר: "בסופו של דבר כולנו מעוניינים באותו הדבר, אולם יש לפעול בשכל".
והנה - לא עבר שבוע וכבר התבשרנו: הביבי חזר לסורו. הודעתו על בניית מאות יחידות דיור חדשות בהתנחלויות רגע לפני "ההשעיה הזמנית" נראית כניסיון לרַצות גם את ממשל אובמה וגם את שדולות הימין המאיימות עליו בחתירה נגד שלטונו. כזכור, הבטיח לנו הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב כי הוא "השתנה" ו"התבגר". והנה - רק הופעל עליו רמז מעורפל של לחץ מימין וכבר איבד באחת את הראייה הפוליטית המפוכחת ושב והיה למנהיג "מזגזג", חסר חוט שדרה, רחוק מדבקות במטרה ונכונות ליטול סיכונים פוליטיים.
צר לגלות שוב כי נתניהו חוזר על אותן שגיאות מן העבר. הרי ברור שמאות יחידות הדיור ו-2,500 הדירות הנמצאות כבר בבנייה לא ישביעו את תאבונם של המתנחלים. הן רק תחלשנה את עמדתה של ישראל במו"מ העתידי על גבולות הקבע ותערערנה את אמינותה של הממשלה בעיני הקהילה הבינלאומית, ותפגע במיוחד - בַּמִרקם הֶעָדין של היחסים עם הממשל החדש בארה"ב.
בעימות שפרץ אמש בין דובר משרד החוץ האמריקני לבין כתבים מקומיים בעקבות הודעת הבית הלבן כי הוא איננו מרוצה מהתוכנית להמשיך את הבנייה בהתנחלויות אמרו הכתבים לדובר:
"בחייך, הם יורקים עליכם. זה נשמע כאילו הם (הישראלים) מתעלמים מִכֶּם לחלוטין. אַתֶּם רוצים הקפאת התנחלויות והם בונים עוד התנחלויות". נראה שאחרי שנים של רמייה והולכת שולל קם בוושינגטון ממשל שאינו מוכן עוד לתמוך בכך.
בעניין זה מרתקים דבריו של יהודה בן מאיר, עמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר - ח"כ וסגן שר (בממשלתו של יצחק שמיר) מטעם המפד"ל. במאמרו "האיוּם האמיתי להתנחלויות" שהתפרסם ביום ב' האחרון בהארץ הוא כתב בין השאר: "ההתנגדות להתנחלויות היא תוצאה ישירה של ההפקרות, של תרבות הקריצוֹת והרמאויות, של אווירת הלית-דין ולית-דיין, השוררות זה עשרות שנים ביהודה ושומרון. גם אם המעשים הללו הם נחלתם של מתי-מעט הם גורמים לכך ששטחי יהודה ושומרון מצטיירים בעולם כולו כמערב-פרוע, כמקום שאין בו שלטון חוק, שבו כל דאלים גבר והתושבים הפלשתינים חיים במציאות של התנכלויות, הפחדה וגזל אדמות... מדינת ישראל נתפשת כמי שאינה יכולה או אינה רוצה להטיל את מרותה על הקיצונים הללו. המאחזים ומקימיהם, על סגנונם המתרברב אינם מייצגים את תושבי יהודה ושומרון אבל בעיני העולם הם הַפָּנִים והדמות של מפעל ההתיישבות והם מוציאים את דיבתו רעה לכל קצווי תבל. גם אלף מסבירים לא יוכלו לתקן את זה".
הודעתו של נתניהו על היתרי הבנייה החדשים החזירה אותנו באחת אל ביבי הישן, הלחיץ, המנהל בקריצות את ענייני המדינה ומחמיץ להכעיס את ההזדמנות הנדירה שנקרתה לו - לקחת חלק במהלך ההיסטורי של השלום בין העמים באזור.
