סחבת קשה ובלתי מוצדקת מצד פרקליטות המדינה הביאה לכך שבמשך שנה נמנעה הריסת בתים שנבנו בצורה בלתי חוקית בידי פלשתינים בנפת חברון - מגלה (יום א', 30.12.18) פסק דינו של בג"ץ.
12 בעלי הבתים עתרו לבג"ץ ב-20.12.17 נגד צווי ההריסה, ובהסכמת המדינה ניתן צו ביניים שמנע את ההריסה. בסופו של דבר דחתה השופטת דפנה ברק-ארז את העתירה, לאחר שקיבלה את טענת הסף של המדינה ולפיה לא ניתן להכריע בעתירה העוסקת בבתים שאין ביניהם כל קשר. היא הדגישה, כי העותרים יכולים להגיש עתירות פרטניות - כפי שעשו שלושה מהם - וכי אז יידונו טענותיהם הנקודתיות. לשם כך, הוארך ב-90 יום תוקפו של צו הביניים - כך שהבתים ייהרסו, אם בכלל, לכל המוקדם 15 חודשים לאחר הגשת העתירה.
ברק-ארז מציינת, כי המדינה ביקשה וקיבלה מספר ארכות להגשת תגובתה המקדמית, ובסופו של דבר הגישה אותה רק ב-15.11.17. היא רואה בהתנהלות המדינה משום פגיעה בעותרים - אך לא בשלטון החוק ובצורך להרוס מבנים בלתי חוקיים:
"ממועד הגשת העתירה ועד למתן התגובה האמורה, חלפה שנה
שבמהלכה הגישו המשיבים בקשות לדחיית מועד הגשתה לפרקי זמן ממושכים, כולן בהסכמת העותרים. אין חולק כי העומסים המוטלים על המשיבים ועל באי-כוחם הם כבדים ביותר, וכי תיקים מעין אלה אינם סובלים מדחיפות מיוחדת ביחס לאחרים.
"עם זאת, כאשר התגובה המוגשת בסופו של יום היא קצרה וממוקדת כולה בטענות סף (שאכן מביאות בסופו של יום לדחייתה של העתירה), יש לתהות אם לא ניתן היה להגישה מוקדם הרבה יותר, ולאפשר בפרק הזמן הזה לעותרים להגיש את העתירות המתאימות. בנסיבות העניין, היה בכך אף כדי לתרום למניעת הגשתן של העתירות המקבילות על-ידי שלושה מן העותרים. הסכמתם של המשיבים למתן צו ביניים אומנם צמצמה את הפגיעה בעותרים, אך דומה שניתן היה לבחון את הפן הדיוני של הדברים כבר בשלב מוקדם יותר".
השופטים
עוזי פוגלמן ו
ענת ברון הסכימו עם ברק-ארז. את העותרים ייצגו עוה"ד סאיד קאסם ו-ויאם שביטה, ואת המדינה - עו"ד פנחס גורט.
