קרולין גליק הצטרפה למפלגת "הימין החדש" <br>

2019 עומדת להיות שנת המשפט, גם בישראל וגם בארה"ב. לא, לא בהקשר לאירועים וחגיגות במערכת המשפט בשתי המדינות אלא בהקשר הדוק לפוליטיקה הפנימית שלהן - ראש הממשלה מזה והנשיא מזה. כאשר נתניהו מכריז כי איננו מתכוון להתפטר לפני הבחירות גם אם יוגש או יוגשו נגדו כתבי אישום בכפוף לשימוע, בתיקים בהם נחקר בשנתיים האחרונות, הוא למעשה מודה בחצי פה כי הוא כבר הפנים שקיימת אפשרות כזו שעד היום הוא דחה בציניות. צלו של אישום או אישומים אינם כבר בגדר אגדה אורבנית.

להרבה מאוד מקוראי המאמר הזה ייתכן שדברי יראו וישמעו כמיטב הקונספירציה האפשרית אבל לדעתי המציאות חזקה מכול דמיון. הפיצולים המזוגזגים במרכז ובימין, עם ההפתעה הגדולה בזריקתה של גב' ציפי לבני על-ידי אבי גבאי, אינם אלא מעשה מחושב ואסטרטגי של טובי המוחות בליכוד, ובראשם בנימין נתניהו, אך לא רק שלו. הכל החל כבר בקדנציה הקודמת, כאשר מפלגת "כולנו" של משה כחלון נכנסה לקואליציה עם הליכוד. התפקיד של "כולנו" היה לגנוב כמה שיותר מנדטים מהציבור של "יש עתיד" ושל מפלגת העבודה ולהעבירם לקואליציה של נתניהו.

"ציפי לבני היא אישה חזקה מאוד, מעולם לא הסתכלתי עליה כעל אישה - אלא כעל קולגה" - הגיב יו"ר מפלגת העבודה גבאי למהלך לסילוק לבני ופירוק המחנה הציוני, בראיון לרדיו 103 FM. הוא הוסיף כי "מפלגת העבודה עשתה הרבה מאוד דברים גדולים למדינת ישראל. זו מפלגה חזקה עם נבחרת טובה, נבחר נבחרת מצוינת ונעשה את השינוי במדינת ישראל - כי אנחנו היחידים שמחויבים לשינוי".

עם פירוק השותפות בין אבי גבאי לבין ציפי לבני על הנהגת המחנה הציוני, התפרק למעשה גם המחנה, ששמו יצא לפניו גם כמפלגת העבודה האבודה. 40 שנה מפזרת מפלגה זו אשליות, כאלו הניצחון מונח או-טו-טו בכיסה.