השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון מצטרפים לשופטי בית המשפט העליון הסבורים, כי במקרים מסוימים ניתן לנהוג בגמישות בתחום המכרזים. זאת, בניגוד לעמדתו של השופט אלכס שטיין, ולפיה מתחייבת תמיד עמידה על כל אחד מתנאי המכרז.

שטיין התייצב בעמדה זו בשבוע שעבר מול השופטים ניל הנדל ומני מזוז (ראו קישור משמאל). בפסק דין שניתן אתמול (יום ג', 8.1.19) מתייחס עמית לאותה מחלוקת, אם כי בלא לציין אותה, ואלרון מצטרף לדעתו. השופט דוד מינץ טרח לציין, כי הוא מסכים עם מסקנתו המעשית של עמית - ובכך רמז שדעתו העקרונית עשויה להיות שונה. שטיין ומינץ הם מן השופטים שאת מינוייהם לעליון הובילה השרה איילת שקד, והנחשבים לשמרנים.

עמית אומר: "על הרשות המינהלית להקפיד על קלה כבחמורה, ועם זאת - במסגרת החוק - עליה להישמר שלא לפעול בצורה אוטומטית עד כדי אבסורד ולא לזנוח את התכליות המקוריות של חובת המכרזים. אמת, בגדרי המינהל הציבורי התקין הכלל הוא מכרז והחריג הוא פטור ממכרז; ועדיין, מדיניות שלטונית ראויה מתאפיינת בניקיון כפיים קפדני וזהירות מפני אבק שחיתות אפילו למראית עין, ולצד זאת מגלה גמישות שמאפשרת פתרונות הוגנים למצבים מיוחדים.

"עקרון שלטון החוק אינו מחייב קיבעון מחשבתי. אומנם יש מצבים שבהם 'ייקוב הדין את ההר', אך כאשר המחוקק עצמו יצר פתרונות והסדיר כללים מתאימים למקרים החריגים, לא נגזר עליהם להישאר עלי ספר החוקים, ובמקרים הראויים יש לעשות בהם שימוש שישרת את האינטרס הציבורי לצד ההגנה על זכויות הפרט".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורם של עוזי בן-צבי ורמה בן-צבי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ולפיו עליהם לפנות משתלה שהם מפעילים מזה 25 שנה ביישוב נטף. את המדינה ייצגה עו"ד חגית שפיצר.