מפלגת העבודה הפכה בדור האחרון לגוף פוליטי המתאפיין באי-יציבות פנימית ובהחלפה תכופה של מנהיגיה, בתירוצים שונים ומשונים. לקראת בחירות 2019, התפרק "המחנה הציוני", שהוקם למעשה בכדי להחליף את הליכוד בשלטון, על-רקע המשבר עם ציפי לבני שקדמה לו פרישת הרצוג. אירועים אלה החזירו ל"עבודה" בשיח הציבורי את התואר המפוקפק מפלגה "אוכלת ראשיה". אני עוקב אחרי תנועה זו כבר שנים רבות. אינני חוקר אותה ואת קורותיה, אלא מתבונן ולומד את הדברים המתרחשים בה ממעוף הציפור, כמשקיף שנמנה בעבר הרחוק עם אוהדיה. פרישת בן-גוריון, שהודח מההנהגה על-ידי חבריו במרכז המפלגה, הייתה עבורי סימן אזהרה לגבי הסתאבות ה-דנ"א של תנועה זו ומאז התרחקתי ממנה.