התביעה האמור נדונה בפני השופט טרוויס לאסטר (Travis Laster), שנדרש להכריע במחלוקת: מי הבעלים בתאגיד קרן קוט דה אזור (Cote D'azur Estate Corporatiot) שהוקם ב-2001 על-ידי
ישראל פרי במדינת דלאוור. לטענת לילי פרי, עם מותו ב-2015 הפך התאגיד, המחזיק בווילה יוקרתית בדרום צרפת, לחלק מהעזבון הנתון בידיה ישירות. דא-עקא, נטען, ב-2016 פעל ניופרט להשתלט שלא כדין על התאגיד ובאמצעותו על הווילה, וזאת תוך זיוף מסמכים שתוארכו לתקופה מוקדמת יותר: נויפרט הגיש לרשם החברות בדלאוור תעודת המרה; במקביל הגיש תעודת התאגדות חדשה והקצאה של מניות וכן הכין החלטות שונות, שתוצאתן: העברה לכאורה של הבעלות המלאה בתאגיד/בווילה לקרן The BGO Foundation Relief Defendant (BGO, המכונה בפסק הדין: "הקרן"). בדרך זו, יצר נויפט מצג כאילו ההעברה בוצעה לפי בקשתו של ישראל פרי. הקרן הינה תאגיד פרטי הרשום בליכטנשטיין. היא נמסרה בנאמנות ללופאג (קרן נאמנות שוייצרית), בראשה עומד נויפרט שהינו עורך דין שוויצרי (ניופרט היה בעל מניות בקרן וחבר בהנהלתה עד נובמבר 2016, עת מכר מניותיו בקרן). עם מותו של פרי מעל נויפרט בתפקידו, בניסיון להונות את היורשים. שחקנים חשובים נוספים היו דומיניק נף, לואי אוהרי ואן נף אוהרי - מנהלי קרן לופאג.
בתביעה שהגישה לילי נגד התאגיד ונגד נויפרט היא ביקשה לבטל את תעודת ההמרה ולקבוע כי היא בעלת הזכויות בתאגיד כיורשת היחידה של ישראל פרי, לפי צוואתו. הקרן הגיבה בבקשה למחוק את התביעה בנימוק להעדר סמכות של בית המשפט. בית המשפט דחה ההכרעה עד לאחר קיום דיון הוכחות על-מנת לקבוע האם נתונה בידו הסמכות המשפטית לדון בתביעה. בית המשפט פסק, כי לבית המשפט בדלאוור סמכות חוקית לשפוט - גם תושב שאינו אזרח ארה"ב, מקום שקושר-הקשר ביצע מעשי הונאה ביודעין, במקרה זה בעניין הנתון לשיפוט בדלאוור. בית המשפט פסק, כי לילי הוכיחה שהקרן ונויפרט קשרו קשר על-מנת לגזול את הבעלות בהון המניות של התאגיד הרשום בדלאוור, ובכך לגזול ממנה את רכושה וזכויותיה. לילי הוכיחה כי במסגרת הקנוניה, גרם נויפרט להגשת מסמכים לרשם החברות בדלאוור ובכך יצר את הזיקה והסמכות של בית המשפט שם. לילי הוכיחה עוד, כי נף ועמיתיו בקרן לופאג סייעו לניופרט לפתח את התוכנית שלו וסייעו בידו. פעולות אלו תומכות גם בסמכות של בית המשפט לגבי הקרן בתור השותפה לקנוניה של נויפרט.
נויפרט ניסה לכפות רצונו על לילי פרי
הנתבעים טענו כי הם לא היו יכולים להיות מעורבים בקנוניה הנטענת, שכן הקרן כבר הייתה הבעלים של כל המניות בתאגיד עוד לפני פעולותיו של נויפרט ב-2016. הם טענו עוד, כי הקרן בתור הבעלים של התאגיד נתנה לנויפרט יפוי כוח ב-2016 שהסמיכו לפעול כפי שפעל. הנתבעים ביססו טענתם על שטר הסבה שחתם עליו ישראל פרי ב-1.5.2013, שבו הסב בעלותו במניות התאגיד ושלושה גופים נוספים - לידי הקרן. בית המשפט קבע כי שטר ההסבה הנ"ל לא יכול היה לשמש להעברת מניות התאגיד מידי ישראל פרי לקרן. נקבע עוד, כי שטר ההסבה מהווה תיעוד לכוונת ישראל פרי לתת מתנה בחיים, אך פרי מעולם לא השלים צעד זה בגלל השלכות מס בצרפת. בית המשפט פסק, כי נציגי הקרן, ובהם נויפרט, נף ואוהרי, ידעו ששטר ההמרה מעולם לא יצא לפועל. הם אומנם התכוונו להשלים פעולות ההמרה לאחר 15.06.13, אך אלה לא הושלמו, לפי החלטת פרי, משיקולי מיסוי. נפסק עוד, כי ישראל פרי דחה פניותיו של נויפרט, ולא הסכים להשלים מהלכים להעברת המניות בגלל שיקולי מס, כאמור. למרות זאת, קובע בית המשפט, נויפרט ושותפיו למזימה גרמו לקרן להשתתף באופן מלא בקנוניה של נויפרט להשתלט על התאגיד, וזאת בנסיון להכריח את לילי פרי להסכים למכירת רכוש של ישראל פרי לפי תוכניתם של נויפרט ולופאג. כחלק מהתוכנית, נציגי לופאג סייעו לנויפרט "לייצר"/לזייף מסמכים אשר יתמכו בתביעת הבעלות של הקרן בתאגיד.
נף ועמיתיו בלופאג פעלו בנוסף להשיג חוות דעת משפטית שתתמוך בהנפקת המניות. במסגרת זאת הם הטעו את משרד עורכי הדין והעלימו ממנו מידע מהותי. כאשר משרד עורכי הדין היסס להוציא את חוות הדעת המבוקשת, טען נויפרט שהוא יכול לספק יפוי כוח מהקרן שנתן לו סמכות לפעול. בספטמבר 2016 יצרו לופאג ונויפרט יפוי כוח עם תאריך רטרואקטיבי ליום 5.2.16, על-מנת ליצור את הרושם כי ייפוי הכוח היה קיים בטרם הגיש נויפרט את המסמכים לרשם החברות בדלאוור. בפני בית המשפט ובכל מקום אחר - הקרן יישרה קוו עם נויפרט ותמכה בטענתו כי הוא הבעלים של התאגיד. בית המשפט קבע כי הוצאו בפניו ראיות המוכיחות כי טענות אלו הינן טענות כזב. בהתבסס על הקביעות הנ"ל קבע בית המשפט כי הוא מוסמך לדון בתביעה העיקרית. בית המשפט ציין, כי קביעותיו מתבססות על ראיות רבות, 234 מוצגים ועדות של שני עדים. הצדדים הגישו חיקורי דין שביצעו וכן תמצית עובדתית לגבי העובדות המוסכמות. נויפרט סירב להשתתף בחיקור דין/גביית עדות על-ידי הצד שכנגד (הנהוגה בהליכים בארה"ב), וגם סירב להופיע לדיון.
בית המשפט קובע עוד בפסק הדין, כי ישראל פרי, שנפטר ב-2015, השאיר צוואה לפיה אשתו לילי פרי היא היורשת של הווילה (המוחזקת באמצעות התאגיד קוט דה אזור), וכי נויפרט ונף הכירו בזאת, באופנים שונים, לרבות בהודעות מטעמם, ואף בעצם התנגדותם לממן מקופת העזבון את ההוצאות בגין הווילה בשל זאת שאינה נתונה לניהולם.
הטקטיקה: שימוש במסמכים מזויפים
בפסק הדין סוקר השופט את צעדיו של נויפרט, שניסה להשתלט על הווילה היוקרתית באופן בלתי חוקי כדי שרכוש זה לא ייפול בידיו של מנהל עזבון באנגליה, ולהעבירה לנאמנות שבה שלט. נויפרט ביקש לטעון שהבעלות בתאגיד לא הייתה שייכת לעזבון המתנהל באנגליה. לכן הוא ונף ביקשו לעשות שימוש בשטר ההמחאה שגובשה והוצאה בפני ישראל פרי. נף פנה לעורכי דין להתחיל את התהליך - אולם אלו חשו שלא בנוח לשנות רטרואקטיבית בעלות בתאגיד וביקשו הוכחות שאכן הבעלות הועברה. נף הכין טיוטת תשובה ושלח אותה לנויפרט - ובה כתב כי הבעלות מעולם לא הועברה בפועל. אולם לאחר התייעצות עם נויפרט החליט לא לשלוח את התשובה לעורכי הדין. בסופו של דבר הוא כתב להם שישראל פרי היה הבעלים היחיד של מניות התאגיד עד ליום מותו, וגם נויפרט כתב מכתב נפרד ואישר עובדות אלו.
נויפרט החל לפנות לרשם החברות בדלאוור בניסיון להשיג מסמכים הקשורים לתאגיד, תוך שהוא מציג עצמו כמנהל עזבונו של ישראל פרי המנוח - למרות שהוא לא מונה לתפקיד עכב ההתנגדות למינויו. במקביל הוא פעל מול רשויות המס בצרפת, למורת רוחן של לילי ותמר. השופט מציין בפסק הדין, כי הקרע בין נויפרט ולילי אירע באביב 2016: נויפרט ולופאג פעלו לצידה של יעל שרצתה את הווילה לעצמה (כפי שחשפנו ב-News1: יעל שיתפה פעולה עם נויפרט נגד אחותה ואמה שפתחו במאבק נגד נויפרט לאחר שביצע מעילה ענקית בעסקת מכירת מקרקעין בהרצליה מעזבונו של פרי, י.י.). יועצים אחרים לקחו את הצד של לילי ותמר.
ניסיון הסחיטה
פסק הדין קובע, כי נויפרט ניסה בפועל לסחוט את לילי פרי, כשהתנה מסירת החזקה בווילה לידיה בכך שהיא תתחייב שלאחר מותה תועבר הווילה לבעלות תמר ויעל, בחלקים שווים. לילי סירבה לחתום ולאחר סירובה השתלט נויפרט על החברה באופן בלתי חוקי. הוא שלח את המסמכים השונים לרשם החברות בדלאוור אשר נועדו לגרום להשתלטות על החברה. יועצי המס של החברה אליהם שלח את המסמכים התריעו כי המסמכים סותרים הצהרות קודמות שניתנו לרשויות המס הצרפתי בקשר לבעלות בתאגיד. ללא הועיל.
לילי העידה בפני בית המשפט שנויפרט איים עליה שיגזול ממנה את כספה שהוחזק במבנה המס של ישראל פרי ז"ל, אם לא תקיים דרישותיו. עורכי הדין מטעם לילי ותמר פרי הזהירו את נויפרט לבל יממש את איומיו. בשלב זה הזכיר נויפרט את כתב ההמחאה מ-2013, נף אמר לו שהוא לא יצא לפועל ונויפרט החליט בכל זאת לפעול מכוח אותו מסמך. נויפרט כתב מייל ליעל, ולגל לוויטה (עו"ד של קרן BGO): מצאנו את העותק המקורי של שטר ההמחאה מ-2013. לכן המניות שייכות לקרן BGO ואני המנכ"ל. ולכן זה לא שייך למנהל עזבון ואין סמכות להליכי העזבון באנגליה. אנו יכולים להציע ללילי שנמשיך לשלם את הוצאות ההחזקה של הווילה אם היא תסכים להסכם הפשרה שבמשא-ומתן. עוד כתב נויפרט ש"היופי" בפתרון הוא שזה יגרום להעברת הנאמנות של לילי למועצת הנאמנות של הקרן אשר היא זו שתחליט מתי היא יכולה להשתמש בוילה.
בית המשפט קבע, כי יפוי כוח שנמסר לעורכי הדין הוכן באופן כוזב רטרואקטיבית על-ידי נף ונויפרט כאילו נחתם בפברואר 2016. נויפרט ונף לא מסרו לעורכי הדין שהתבקשו לתת חוות דעת המאשרת את העברת הבעלות את המסמכים שהוכנו בשעתו ונשלחו לישראל פרי לאישורו וחתימתו - אשר מעולם לא ניתנו. נויפרט יצר מצג שווא לעורכי הדין לגבי נסיבות 'גילוי' שטר ההמחאה, תוך שהוא מסתיר שהוא ונף ידעו על המסמך עוד מ-2013 וקיימו דיונים לגביו גם ב-2014 ו-2015. נויפרט המשיך ומסר מסמכים שונים לעורכי הדין. בסופו של דבר, בפברואר 2017, הונפקה חוות דעת קצרה מטעם משרד עורכי הדין, ובה נכתב בפסקה קצרה וללא הסבר כי הבעלות בתאגיד הועברה וכי נויפרט הינו המנהל של התאגיד - כל זאת בלי שום הנמקה או תימוכין. עורך הדין אשר טיפל בעניין ושאל את השאלות הקשות לא חתם על חוות הדעת, ובמקומו חתם עליה שותף אחר מאותו משרד עורכי דין.
בית המשפט קבע: בוצעה קנוניה והלבנת הון של בעלות בתאגיד
בית המשפט קבע כי לילי הוכיחה בראיות רבות כי ניופרט וקרן BGO השתלטו שלא כדין על הבעלות בתאגיד בניגוד לזכויותיה בו. בית המשפט המשיך וקבע שמעשיו של נויפרט נועדו ליצור סדרת העברות בעלות שיטשטשו את הבעלות של ישראל בתאגיד בעת מותו. וברגע שהיה מתבצע השינוי בסוג התאגיד והמניות החדשות, היו מצליחים להסוות את ההיסטוריה האמיתית של הבעלות בתאגיד.
הפעולות שניסה נויפרט לבצע ברשם החברות בדלאוור היו מעין '
הלבנת הון של בעלות'. על-מנת לבצען, נויפרט הציג עצמו באופן כוזב כמוציא לפועל של עזבונו של ישראל פרי למרות שמעולם לא הוסמך לתפקיד זה. בית המשפט ציטט מייל שבו נויפרט התגאה בפני נף ויועצים נוספים כי הצליח להונות את סוכן הרישום בדלאוור, למרות שהוא לא הוסמך לתפקיד מנהל העזבון על-ידי בית המשפט באנגליה. על-מנת להפחית את הסיכון לעצמו, ניסה נויפרט להחתים את לילי על מינוי שלו כמנהל התאגיד, אולם לרוע מזלו לילי ותמר סירבו לפשרה המוצעת עם יעל, ולילי לא הסכימה להשתתף בתוכנית של נויפרט להלבין את הבעלות בתאגיד. ולכן הוא ביצע את המהלך שביצע, כאשר נף מסייע לו ומטעה את משרד עורכי הדין שהתבקש לתת חוות דעת המאשרת את תוקפה של העברת הבעלות. בית המשפט קבע כי נף היה שותף בקנוניה של נויפרט וכי גם קרן לופאג והפעילים בה היו מודעים לכך.