המשטרה דורשת מהמכון לרפואה משפטית לבצע בדיקות כראות עיניה, כאשר לכל תחנה יש מדיניות משלה - ולעיתים דרישותיה עומדות בניגוד לדעתם של רופאי המכון. כך מגלה (יום ב', 11.3.19) מנהל המכון, ד"ר חן קוגל, בהרצאה בלשכת עורכי הדין.

קוגל ציין, כי במדינות רבות קיים חוקר מקרי מוות, המחליט אלו פעולות יש לבצע - אך בישראל אין תפקיד שכזה, ולכן המשטרה היא שמחליטה על כך. "יש לי ויכוח קשה איתם על זה ולפעמים יש לנו כסאח. זה מרגיז אותי. אני אומר לחוקר: אילו האיש היה חי והיית מביא אותו לבית חולים, גם אז היית אומר לרופא מה לבדוק? אבל זו טענת פיפיות, כי הסמכות שלי לפשפש בקרביו של המת היא מהיותי היד הארוכה של המשטרה. אני מקווה שיוחלט שאיש המקצוע הוא שיקבע מה לבדוק".

בישראל יש כיום רק שמונה רופאים משפטיים ועוד שבעה בהתמחות, בעוד על-פי המקובל בעולם - מספרם היה צריך להיות 90-45, הוסיף קוגל. זו הסיבה לכך שרופאי המכון מגיעים רק ל-20 זירות מוות בשנה, וגם לכך שנדרש זמן רב להכנת חוות הדעת. יש גם מעבדה טקסיקולוגית אחת בלבד, והמכון יכול להמתין חודש ומעלה לתוצאות בדיקת הרעלים. "חוות דעת מיידית - זו סתירה במונחים. לכתוב חוות דעת רצינית ומנומקת - זה לוקח זמן", הסביר קוגל.

קוגל אמר, כי יש להיזהר מפני מומחים המתיימרים לדעת הכל, משום שתפיסות רפואיות משתנות - למשל קביעת גיל החבורות או זיהוי על סמך שערות. "הרבה שיטות פורנזיות הולכות לכיוון של junk science ובחלק מהמקרים זה מדויק כמו זיהוי מכשפות בימי הביניים". עוד הדגיש, כי כיום יש צורך בנתיחת גופה רק ב-20% מהמקרים, שכן טכנולוגיות אחרות מאפשרות להימנע מרוב הנתיחות ובכך גם להתחשב ברגשותיהם של מי שמתנגדים לפגיעה בכבוד המת.

"אפשר לשנות חוות דעת, אם אתה מקבל מידע חדש. אבל אם אתה סתם משנה חוות דעת - זה חמור מאוד ואסור שזה יקרה", הדגיש קוגל. "פרקליט ושוטר לא בא לבקש ממך חוות דעת, אלא האשמה נעוצה במכון שנעשו בו דברים חמורים מאוד". לצד זאת אמר קוגל, כי קיימת הטיה תת-הכרתית של הרופאים לטובת התביעה: "אנחנו עובדים רק עם התביעה והמשטרה. אני מכיר את התובע, אני שומע מה שהוא אומר לי, אנחנו חברים. בבית המשפט הסניגור תוקף אותי ואני שונא אותו; התובע מגן עלי ואני אוהב אותו. אז, בלי שאני רוצה, נוצרת הטיה תת-הכרתית".

בשל כך, המשיך קוגל, הוא רצה להקים מחלקה שתעבוד עם ההגנה - אך היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מנע זאת. "הדרך היא להקים עוד מכון, שיהיה בבעלות המדינה, בחלוקה גאוגרפית בין שני המכונים. חשוב מאוד שתהיה לנו אופוזיציה". קוגל סיפר, כי כאשר עבד במכון - קיבלו בתי המשפט 100% מחוות הדעת שלו; כאשר יצא למגזר הפרטי - התקבלו רק 15% מחוות הדעת; וכאשר חזר למכון - שוב מתקבלות 100% מחוות הדעת. "זה אומר, שיש משמעות למקום שממנו אתה בא".

קוגל הביא כדוגמה את תיק ניר סומך - איש משמר הגבול שהואשם בהריגת מי שהטריד את אשתו, הורשע במחוזי וזוכה בעליון. במחוזי טען רופא המכון, כי סומך ירה מטווח אפס בקורבן. ההגנה ציטטה מומחים אחרים, אך הרופא אמר שהוא למד אצל המומחה מספר אחת בעולם לפצעי ירי, סרג'יו דימאיו, והוא מסתמך על שיטתו. בעצתו של קוגל, זימנה ההגנה לעדות את דימאיו עצמו - שקבע שרופא המכון טועה. אולם בית המשפט קיבל את דעתו של רופא המכון, בנימוק שדימאיו קיבל תשלום מההגנה.

על הנתיחות אמר קוגל, כי בדיקות CT מגלות חבלות בצורה טובה יותר, כעוד נתיחה מגלה מחלות פנימיות. "בחשד לרצח צריך תמיד לעשות נתיחה, אלא אם כן סיבת המוות ברורה לחלוטין, כי יותר מדי מונח על כף המאזניים", הוסיף. עוד אמר, כי לעיתים הוא משתמש בסעיף בחוק המחייב חתימה של שלושה רופאים על ביצוע נתיחה, כדי למנוע נתיחות מיותרות שמבקשת המשטרה לבצע ואשר קיבלו את אישור המשפחה, שכן במצבים אלו - לא יימצאו שלושה רופאים שיאשרו את ביצועה.

קוגל מסר, כי בתוך חודשיים-שלושה ישנה המכון את העמוד הראשון של חוות הדעת, כך שיימסרו הרבה יותר פרטים על הרופא ועל מומחיותו. "עדיף לחכות ולתת חוות דעת על בסיס כל הנתונים, כי מרגע שנתת חוות דעת - קשה לך מאוד לחזור בך. היו מקרים כאלו, של חוות דעת שלא התבססו על כל הנתונים". עוד אמר, כי המכון שוב אינו שומר איברים, אלא רק נוטל חלקים מיקרוסקופיים בהסכמת המשפחות ובמקרים חריגים בלבד.

השורה התחתונה של חוות הדעת, המשיך קוגל, כבר השתנתה וכיום המסקנה מנומקת ואינה מסתכמת בשתיים-שלוש שורות. "בעבר היו מקרים בהם תפסו את הרופא בבית המשפט על כל מיני דברים בהנמקות, והוא התחיל להתפתל ולהגיד כל מיני דברים לא לגמרי נכונים". קוגל העיר, כי הדבר גם הפחית במידה רבה את מספר ההופעות של רופאי המכון בבתי המשפט, משום שהסניגורים מבינים את חוות הדעת ומגיעים למסקנה שאין להם מה לשאול.

לדברי קוגל, "מכון פתולוגי טוב צריך שב-5% מהמקרים הוא יאמר שאינו יודע. אם זהו שיעור גבוה יותר - סימן שהוא מכון לא טוב; ואם השיעור נמוך יותר - הוא בוודאי לא טוב, כי אין לו הענווה הנדרשת. יש דברים באנטומיה שאנחנו לא יודעים", הדגיש קוגל. "היו בעבר חוות דעת שהן חרפה, שהצביעו על 'שוק אמוציונאלי' ואנשים הורשעו על זה. לא במשמרת שלי, אבל זה טורד את מנוחתי".