ניצני הקמפיינים הפוליטיים שהתחילו לאחרונה, כמו גם תצוגת המופע ההוליוודי, המלאכותי והמהונדס, של בני גנץ בגני התערוכה, שמבלי להציג עמדות ומצע הפך את העמימות למגנט המנדטים החדש של בחירות 2019, משקפים את קץ עידן המנהיגות האידאולוגית-ערכית. אך אסור לטעות - הכמיהה החוזרת של רבים מאיתנו לשינוי, גם כשהוא ריק מתוכן ממשי, מעידה כי השדה הפוליטי אינו אלא תמונת ראי לחולי ערכי חברתי עמוק - סוג של משבר זהות שאוחז בכולנו - דתיים, חילוניים, ימין, מרכז ושמאל. נדמה כי בשני העשורים האחרונים, ככל שהתפתחנו טכנולוגית וכלכלית והפכנו לחברת סטארט-אפ עמוסת אקזיטים, פשטה כמגפה השפעת תרבות הריאליטי, המעודדת אותנו להעריץ כוכבות רדודה, כזו שדי לה אם תעמוד במבחן האטרקטיביות השיווקית כדי לקצור את פירותיה הכלכליים כסוג של מימוש ה"אני עצמי".