הפרלמנט הבריטי החליט הלילה (יום ג', 26.3.19) ליטול לידיו את השליטה על הברקזיט. ההצעה לפיה השליטה תעבור לידי הפרלמנט והוא יקיים מחר (יום ד', 27.3.19) סדרה של הצבעות מבחן, התקבלה ברוב של 329 מול 302.
מדובר בעוד תבוסה חסרת תקדים לראש הממשלה, תרזה מיי: הפרלמנט מעולם לא הפקיע מידי הממשלה את ניהולו של עניין לאומי כה חשוב. מיי הבהירה, כי אינה מתחייבת לקבל את תוצאות הצבעות המבחן, בהן יצביעו חברי הפרלמנט על חלופות שונות למימוש הפרישה מ
האיחוד האירופי, כדי לראות לאיזו מהן יש סיכוי לעבור כחלופה מחייבת. עם זאת, מצבה הפוליטי של מיי כה מעורער, עד שנראה שלא תהיה לה ברירה אלא ליישר קו עם החלופה הריאלית.
מיי ניסתה למנוע את התבוסה הצפויה כאשר הציעה לקיים סדרת הצעות על חלופות שתציג ממשלתה, באומרה שהעברת השליטה לידי חברי הפרלמנט תיצור "תקדים בלתי רצוי". הצעתה לא סיפקה את יוזמי ההצעה שהתקבלה, בראשותו של סר אוליבר לטווין מהמפלגה השמרנית, אשר אמרו בגלוי, כי אין להם אמון בממשלה וכי יש להעביר את השליטה המלאה לידי הפרלמנט.
יו"ר הפרלמנט, ג'ון ברקואו - התומך בהישארות באיחוד - הוא שיחליט אלו חלופות יועלו להצבעה. שלוש האפשרויות המרכזיות הן הישארות קבועה במעטפת המכס האירופית, קשר הדוק עם האיחוד בלא חברות בו ("המודל הנורבגי") ומשאל עם נוסף. מיי מתנגדת לכל שלוש האפשרויות, אך נאלצה אמש להודות שאין לה רוב לאישור ההסכם הנוכחי שכבר נדחה פעמיים בידי הפרלמנט.
לקראת ההצבעה התפטרו עוד שלושה מחברי הממשלה המורחבת: ריצ'רד הרינגטון, סגן שר לעסקים ותעשיה; אליסטר בארט, סגן שר החוץ לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה; וסטיב בריין, סגן שר לבריאות הציבור. קרוב ל-30 מבין 100 חברי הממשלה המורחבת התפטרו מאז נכנסה מיי לתפקידה, לפני פחות משנתיים - שיעור חסר תקדים. השלושה נמנו על 30 השמרנים שהצביעו נגד מיי.
לא ברור מה תהיה משמעות ההצבעות מחר על הפרישה מן האיחוד. בפסגת מנהיגי האיחוד בשבוע שעבר נקבע, כי אם בריטניה לא תאשר עד יום שישי הקרוב (29 במארס, מועד הפרישה המקורי) את ההסכם שהציגה מיי - היא תפרוש ב-12 באפריל ללא הסכם כלשהו. מאידך נקבע, כי בריטניה תוכל לבקש ולקבל ארכה משמעותית - אולי של שנתיים - אם תחליט על "חשיבה מחודשת משמעותית" בנושא הברקזיט, וזאת בתנאי שתשתתף בעוד חודשיים בבחירות לפרלמנט האירופי.
החלטה של הפרלמנט על שינוי כיוון ביחסים עם אירופה, ובוודאי החלטה על משאל עם נוסף, הן ללא ספק "חשיבה מחודשת" שכזאת. אולם מיי תצטרך לפנות לאיחוד ולבקש דחייה לצורך מימוש תוכנית שאינה מקובלת עליה - או להסתכן בפרישה כאוטית ללא הסכם. מיי קיוותה לכל אורך הדרך, כי חברי הפרלמנט יעדיפו את תוכניתה על פני דחייה ארוכה של הברקזיט או פרישה ללא הסכם, אך אסטרטגיה זו נכשלה כליל. האיחוד גם הבהיר, כי הוא לבדו יחליט האם בריטניה תפרוש ללא הסכם - אם כי גם הוא אינו מעוניין בהתממשותו של תרחיש זה. לכן, סימני השאלה נותרו בעינם והם רק מתרבים ככל שמתקרב מועד הפרישה.
