באחד מאין-ספור דיונים וסיפורים בכל כלי התקשורת סביב פגישת נתניהו-אבו-מאזן, תחת זרועותיו הארוכות ומבטו הקשוח של "מר עולם" אובמה, זומנה לאולפן "ערב חדש" יפעת ארליך מעפרה. נועד לה התפקיד להביע "דאגותיה" ממהלכי ראש הממשלה. ארליך הרהוטה הפתיעה את צמד מראייניה, כשלא סיפקה את סחורת-הדאגה.
"אז את מרוצה מראש הממשלה שלך?" - שאלה לסיכום מיה בנגל, ובכך נחשפה המראיינת הפוליטית ביחסה ל
בנימין נתניהו.
כמו רצתה לרמוז כי, ח"ו, אין נתניהו ראש ממשלת כלל ישראל, אין הוא ראש ממשלת "ערב חדש", אין הוא ראש ממשלתה של גב' בנגל. הוא לכל היותר ראש הממשלה של המתנחלת מעפרה ושל חבריה בימין, הגם שהם עשו כמה הפגנות "חיזוק" ליד משרד ראש הממשלה טרם היציאה לניו-יורק.
במילה הקטנה הזאת - "שלך" - גלום כבקליפת אגוז אופי טיפול התקשורת בראש הממשלה, במסעו למחוזות אובמה והאו"ם, ובתפקודו שם. בעוד שאבו-מאזן זוכה לביקורת קשה בקרב הפלשתינים על עצם נסיעתו, על כך ש"התקפל"-כביכול מול אובמה ונתניהו, ומאידך-גיסא לאהדה-מהולה ברחמים אצלנו, ראש ממשלת ישראל זוכה במדינתו למנות ליגלוגין תקשורתיות על כי אינו עושה ויתורים בטרם מו"מ, ובמילים אחרות - על שאינו ממהר להתקפל.
מי בורח? לידיעות אחרונות חשוב היה להבליט (23.9.09), לצד מאמרו ה"כמעט מביך" (זו הכותרת) של נחום ברנע, תצלום מן המפגש המשולש: נשיא ארה"ב ממתיק סוד עם ראש הרשות הפלשתינית ומפנה גב לראש ממשלת ישראל. נכון, היו מעל דפי העיתון עוד שלוש תמונות יותר מאוזנות, אבל זו התמונה שהעורך הבליט יותר מכל. ומה נאמר בכיתוב? - "שניים מסתודדים, השלישי בורח"!...
ביבי בורח? לאן? ממה? והרי כעבור שנייה התמונה ליד השולחן הייתה הפוכה: אובמה גהר לעבר נתניהו ואילו אבו-מאזן נותר בצד. לא, אל תבלבלו את עורך החדשות או עורך הצילומים עם פריימים, שאינם תואמים את הדעה הקדומה שלהם נגד נתניהו.
מי מוחה? באותו עיתון, באותו גיליון, בעמוד הדעות, מתפרסמת הקריקטורה היומית. כידוע - גם קריקטורה היא הבעת דעה. הפעם קריקטורה של אחת - דניאלה, שמלגלגת על אובמה ושני שותפיו לפסגה המוזרה ב"ואלדורף אסטוריה". תיכף נחזור לקריקטורה זו, אבל תחילה נלך יומיים אחורה.
"העיתון של המדינה" מפרסם (21.9.09) את הקריקטורה האנטישמית, שבה נראה ראש הממשלה נתניהו בדמות חיה מעוותת. באמת, קריקטורה נוראית, מה עוד שהיא לקוחה מעמודי היומון הרשמי של מצרים "אל-אהראם". טוב שהביאה סמדר פרי את הקריקטורה, שמשקפת את העוינות השוררת בחוגי האינטלקטואלים במצרים כלפי ישראל וראשיה.
זו מצרים, שעימה יש לנו הסכם שלום תמורת ויתורים מפליגים שעשינו לה, זו מצרים שתמיד ממהרת למחות כאשר מתפרסם בישראל מידע לא אוהד עליה, ובמיוחד על נשיאה מובארק. "ככה נראה נתניהו במצרים" - אומרת הכותרת הזועמת בידיעות אחרונות.
הבולט בקריקטורה אנטישמית זאת, הוא מתיחת האוזן של נתניהו לכדי ממד מפלצתי. לא שמענו על מחאה כלשהי מצד משרד ראש הממשלה בירושלים כלפי נציגי השלטון במצרים. אנחנו, כידוע, בולעים בקלות כל עלבון ותמיד מנסים לרצות את הצד השני, הערבי.
מי צבוע? אבל מה כי נלין על "אל-אהראם"? וכי איך נראה נתניהו בידיעות אחרונות עצמו? ראו את דמותו בקריקטורה הנ"ל של אותה דניאלה, בעמוד הדעות של העיתון (23.9.09). אפו של ראש ממשלתנו עוות ונמתח עד כדי כך, שהוא כמעט מדגדג את בית שחיו של הנשיא אובמה. חה-חה-חה...
דמויותיהם של אבו-מאזן ואובמה אנושיות למדי. לעומתם, דמותו של נתניהו מפלצתית ודוחה.
גם למידת העיוות הלגיטימי של קריקטורה יש גבול, שאם עוברים אותו אין הקריקטורה מצחיקה כלל וכלל. ידיעות אחרונות ברוב צביעותו עיוות לבלי סייג את פרצופו של נתניהו, כמעט כמו שהציגו העיתון מארץ הנילוס, שאותו ביקר בחריפות.
אין לי ספק כי במצרים נעשה הדבר משנאה כפשוטה לישראל ומרגשות אנטישמיים, ואילו אצלנו - סתם מתחושת בוז עצמי שמפגינים עיתונאים ישראלים כלפי ראש הממשלה, שאיננו של מיה ודניאלה, אלא (בעיניהן כנראה) רק של הימין.
