קשה לדרוש קשב לדברים שאני מבקש לומר אחרי מסע בחירות שהשתלט מעצם טיבעו על כל כוח הקשב של הציבור. אפילו מנקים מן הרעש מחריש הדעת והלב את המהלומות היצריות בהם הולמות סיעות מתמודדות אלה באלה, נותרת העובדה החותכת כי יש ממד גורלי בהאצלת השלטון על נבחרים שיזכו באמון הבוחר. סדר היום המדיני, הביטחוני, הכלכלי, החברתי בכלל, תלוי תלות גדולה עד למאוד במי ממונה לקבוע אותו, על מי במאצילים עליו אחריות לשאול את השאלות המדינה הגדולות שמדינה צריכה לשאול ועל המענה שהוא צריך להן על-פי סולם עדיפויות ששלביו נבנים מכוח אמונותיו או השקפת עולמו, או נטיות ליבו או מחויבויותיו לאלה בציבור הרואים בו את נציגיו. אחרי בחירות, יש רואים בזוכים במלוכה את מגשימי מאווייהם וחוגגים עם ניצחונם חגיגות של עתיד אליו הם חותרים, את מלאכי גורלם. ויש המתכנסים לתוך עלבון ההפסד כאילו תמו מעתה כל חלומותיהם ונשברו על סעיפי צוקים של מציאות המבטיחה אך גורל מר ועתיד קודר ומקדיר, קדרות גורלית אף היא.
