מקורבים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולשרת התרבות והספורט, מירי רגב, קיבלו אשתקד מאות הזמנות לטכס הדלקת המשואות ביום העצמאות ה-70 - בעוד לציבור הרחב, כולל משפחות שכולות, לא היו די הזמנות. גם מפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך, נטל לעצמו מספר גדול של הזמנות. כך קובע (יום א', 28.4.19) מבקר המדינה, יוסי שפירא, בדוח על הטקס.

מאחר שמדובר היה ביום העצמאות ה-70, הורתה רגב להגדיל כמעט פי שלושה את מספר המקומות בטקס עצמו ובשתי החזרות הגנרליות שנערכו לקראתו. המטרה המוצהרת הייתה לאפשר לרבים יותר מקרב הציבור להשתתף בטקס או לחזות בחזרות - אך בפועל, רוב הכרטיסים הנוספים חולקו למקורבים.

ברחבת הטקס בהר הרצל היו 6,860 מושבים זמינים. לטכס נערכו גם שתי חזרות גנרליות, כך שמספר המושבים הכולל היה 20,570 (לאחר הפחתת המקומות לאנשי אבטחה והפקה). חלוקת הכרטיסים הייתה באחריותו של מרכז ההסברה שבמשרד התרבות והספורט; שפירא מצא, כי למרכז יש תיעוד רק על 73% מ-18,800 ההזמנות שחילק. הדוח גם מצביע על אי-התאמות משמעותיות בין נתוני המרכז על ההזמנות שהעביר, לבין הנתונים על חלוקתן בידי גורמים שונים ובהם צה"ל.

נגד עקרונות השוויון והמינהל התקין

בטקס המרכזי, אף שנוספו 2,460 מושבים לעומת שנים קודמות, הציבור זכה לתוספת של 370 הזמנות בלבד. מרכז ההסברה לא פרסם את אמות המידה ואת הדרכים לחלוקת ההזמנות לציבור, אף שנציבות תלונות הציבור העירה לו בעניין זה בעבר. "התנהלות מרכז ההסברה לא עלתה בקנה אחד עם החובה לנהוג בשוויון ובהגינות כנדרש לפי כללי המינהל התקין, בהתאם לפסיקה ולחוק", קובע שפירא.

משרד התרבות ומרכז ההסברה לא פרסמו לציבור כל הודעה בנוגע לחלוקת הזמנות לטכס עצמו ולחזרה הגנרלית השנייה. באשר לחזרה הגנרלית הראשונה, פרסם משרד התרבות הודעה באתר משרדו בלבד, על פתיחת חלוקת הזמנות באמצעות חברת הפצה. ההודעה פורסמה שבע דקות לפני שאתר חברת ההפצה נפתח לציבור.

בניגוד להודעה באתר המשרד, שלפיה ניתן לקבל שתי הזמנות בלבד, 1,751 מזמינים קיבלו 4,138 הזמנות. 207 מזמינים ביצעו הזמנות יותר מפעם אחת, חלקם לשני אירועים או יותר, והם קיבלו יחד 955 הזמנות. "בהפצת ההזמנות לציבור לא ניתנה הזדמנות אמיתית ושוויונית לכלל הציבור לנסות ולקבל הזמנות לטכס או לאחת החזרות הגנרליות, ובכך נוצר מצב שבו הלכה למעשה היה ליודעי דבר ולמקורביהם יתרון על פני אנשים מן השורה בקבלת ההזמנות מחברת ההפצה. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות משרד התרבות", נאמר בדוח.

26 הזמנות ל"בלפור"

מרכז ההסברה הקצה 467 הזמנות לטכס לגורמים במשרד ראש הממשלה. לפיכך, נוסף על ההזמנות שקיבל יועץ רה"מ עבור עובדי המשרד, נמסרו למשרד זה הזמנות נוספות: 242 לעוזר תפעול בית רה"מ; 76 למזכירות הצבאית; 26 ל"בלפור". כמו-כן נמסרו הזמנות באופן ישיר לעובדים במשרד: 23 הזמנות לטכס לארבעה עובדים. מרכז ההסברה גם מסר 80 הזמנות לטכס למנהלת לשכת יו"ר הליכוד (בנימין נתניהו) והמקשרת בין הליכוד ללשכת ראש הממשלה; לא חולקו הזמנות למפלגות אחרות.

לאור בקשות שהגיעו ללשכתה של רגב מראשי ערים, מראשי מועצות ומחברי מועצות, היא הורתה להקצות הזמנות לאנשי השלטון המקומי. בפועל חולקו 572 הזמנות, במעורבות ישירה מצד רכזת לשכתה של רגב על-פי הנחיית עוזרתה של רגב. ההזמנות חולקו בלי שנקבעו כללים לחלוקה ובלי תיעוד של מקבליהן.

מתוך 100 ההזמנות שקיבלה לשכת מפכ"ל המשטרה לטכס, היא חילקה שתי הזמנות לאלשיך ו-14 הזמנות לילדיו ולבני זוגם. גם צה"ל חילק הזמנות בצורה בלתי אחידה: חברי פורום מטכ"ל, אלופים במילואים ואחרים קיבלו עד 15 הזמנות כל אחד. לעומת זאת, בעוד שמרכז ההסברה תכנן לחלק 400 הזמנות לארגון אלמנות ויתומי צה"ל (200 לחזרה ו-200 לטכס) - הארגון קיבל רק 152 הזמנות לטכס, וזאת למרות שכבר ביקש בעבר להגדיל את מספרן.

55 לעמיתיו של המנכ"ל בעירייה

משרד התרבות מסר, כי לשכתו של המנכ"ל, יוסי שרעבי, חילקה 480 הזמנות, מהן כ-200 לטכס: 154 לעובדי מדינה במשרדי ממשלה אחרים; 104 הזמנות לעובדי המשרד; 69 ליד לבנים, לנכים ולמבקשים נוספים מהציבור הרחב; 53 לעובדי גופים ציבוריים אחרים; 36 למשלחות חוץ; 33 לגופי תקשורת ו-30 נלקחו לשטח לפתרון בעיות בלתי צפויות. אלא שהמבקר מצא, כי 55 הזמנות ניתנו לבעלי תפקידים בעיריית ירושלים - מקום עבודתו הקודם של שרעבי. ואילו מרכז ההסברה חילק לעשרת עובדיו 175 הזמנות לטכס ו-137 הזמנות לחזרה הגנרלית הראשונה, ובסך-הכל 312 הזמנות.

שפירא אומר: "העברת הזמנות של בעלי תפקידים במשרד התרבות לבעלי תפקידים מקבילים במשרדי ממשלה ובגופים ציבוריים אחרים, כמוה כהעברת טובת הנאה למקורבים, גם אם הם עובדי מדינה. מדובר בחלוקה על בסיס אישי, ללא אמות מידה ולא על-פי חלוקה שוויונית ככלל, ובין כלל משרדי ממשלה בפרט. אם מרכז ההסברה מבקש לחלק הזמנות לעובדי מדינה, על-פי נוהג מושרש, מצופה ממנו לפרסם באופן פומבי את הכללים שלפיהם יוכל כל עובד מדינה לפנות ולבקש הזמנות, ולא רק אלו המקורבים לבעלי התפקידים במשרד התרבות ולעובדיו.

"היקף חלוקת ההזמנות בתוך משרד התרבות בכלל, ובמרכז ההסברה בפרט, חורג מכללי המינהל התקין, וזאת גם בהתחשב בכך שלמשרד התרבות ולמרכז ההסברה יש זיקה ישירה ואף אחריות בנוגע להתנהלות הטקס. המשרד לא נהג בהזמנות כברכוש הציבור שהוא מופקד על הקצאתו באופן הוגן, ענייני, שוויוני ושקוף. משרד מבקר המדינה רואה בחומרה את התנהלות מרכז ההסברה באופן חלוקת ההזמנות לעובדי משרד התרבות".

לסיכום: מרכז ההסברה חילק ללשכתה של רגב, ללשכת המנכ"ל, לעובדי משרד התרבות ולעובדיו שלו 709 הזמנות לטכס, שהן 11% מכלל ההזמנות שהוקצו לטכס, ו-270 הזמנות לחזרה הגנרלית הראשונה. לא ניתן לדעת כמה הזמנות הוא חילק לגורמים אלה לחזרה הגנרלית השנייה, משום שאין למרכז אסמכתאות. שפירא קובע: "חלוקת ההזמנות לעובדי משרד התרבות, במיוחד כאשר הציבור הרחב משווע לקבלת הזמנות, אינה מתיישבת עם החובה לנהוג בהגינות, בשוויון וללא משוא פנים, ועם עקרון היסוד שלפיו עובדי הציבור הם נאמני הציבור. המשרד לא נהג בהזמנות כברכוש הציבור שהוא מופקד על הקצאתו באופן הוגן, ענייני, שוויוני ושקוף".

החלפה תמוהה של הבמאי

לאחר ההחלטה על עריכת הטקס במתכונת מורחבת, אישרה ועדת המכרזים של מרכז ההסברה להתקשר עם המפיק יגאל בן-דוד (שהפיק את הטקס גם בשנה הקודמת) בדרך של מימוש זכות ברירה להאריך את ההתקשרות לתקופות נוספות, שהייתה מוגבלת לתוספת עלות בשיעור 20%. זאת, למרות שהיה ידוע מראש, כי יהיה צורך להרחיב הרבה יותר את ההתקשרות; ועדת המכרזים אישרה מאוחר יותר הרחבה של 188%.

רן צחור מונה לבמאי הטקס, לאחר שמי שנכלל בהצעתו של בן-דוד לא היה יכול לעמוד בהתחייבותו; צחור הגיע למקום השני בהתמודדות. ועדת המכרזים אישרה רק בדיעבד את הפקדת הטקס בידיו, בצורה שאינה מתיישבת עם עקרונות המכרזים. ההצעה שזכתה במכרז לא יושמה בפועל - הן הבמאי וצוותו והן הרעיון המנחה האומנותי היו של צחור. במצב זה, כאשר יש צורך לשנות מרכיבים כה מרכזיים בהצעתו של בן-דוד, ייתכן שהיה מקום לשלול ממנו את הזכייה כולה, אומר שפירא. עולה חשש, הוא קובע, כי עניין החלפת הבמאים לא היה תקין.

ועדת המכרזים אישרה לבן-דוד להפיק את הטקס גם השנה עם הבמאי והצוות המקצועי המקורי שזכו במכרז, ונימקה את החלטתה בשביעות הרצון מעבודתו אשתקד - אף שבפועל הבמאי וכל הצוות המקצועי שהציע לא היו אלו שביצעו בפועל את העבודה. מדובר בהחלטה תמוהה שאינה עולה בקנה אחד עם כללי המינהל התקין, קובע שפירא.