האחים דוד ששון ויצחק ששון מבקשים מבית המשפט המחוזי בירושלים להורות לספרייה הלאומית להחזיר להם אוסף יקר ערך של מסמכים יהודיים היסטוריים. מדובר בחלק מאוסף ששון הידוע, אך לא בכתבי היד החשובים ביותר שנרכשו בשנות ה-70 בידי הספרייה ומוזאון ישראל.
את האוסף יצר במאה שעברה דוד סלימאן ששון, בן למשפחה עשירה מבגדד שעסקה בסחר בין בריטניה לבין הודו והמזרח הרחוק. האוסף כלל כתבי יד מספרד, צרפת, איטליה, פרס, עירק וצפון אפריקה, כתבי יד שומרונים ייחודיים, עותקים עתיקים וייחודיים של התנ"ך ועוד. הוא נחשב בשעתו לאוסף הפרטי החשוב ביותר של כתבי יד יהודיים. בשנות ה-70 הוציאה המשפחה למכירה חלקים משמעותיים מן האוסף, וכאמור כמה מכתבי היד המובילים נרכשו בידי מוסדות ישראלים.
התביעה הנוכחית עוסקת בחלקו של האוסף שהביאו עימם האחים ששון בעלותם ארצה. לדבריהם, מדובר בספרים, תעודות, כתבי יד, יומנים, מכתבים ועיתונים שנאספו במשך כמה דורות. האחים אומרים (16.4.19), כי מאחר שהתקשו בשמירתו הפיזית של האוסף, הם החליטו למסור לידי הספרייה הלאומית חלקים ניכרים ממנו ובין הצדדים נחתם הסכם ביוני 2003.
על-פי ההסכם, הספרייה התחייבה לשמר את האוסף, למיין אותו ולהתיר שימוש בו לצרכים אקדמיים בלבד. היא גם התחייבה לקטלג אותו בתוך ארבע שנים, להעביר לאחים ששון את הקטלוג ולא להתיר הדפסת חלק כלשהו מן האוסף ללא אישורם. בעקבות חתימת ההסכם, העבירו האחים לספרייה 80 ארגזים של פריטים.
לטענת האחים, הספרייה הפרה את ההסכם בכך שעד היום - 16 שנים לאחר חתימת ההסכם - היא לא העבירה להם את הקטלוג המובטח. עוד נטען, כי הספרייה אפשרה למספר גורמים לעיין באוסף ללא רשותם, ואף אפשרה לפרופ'
יוסף ששון (שאינו קשור למשפחתם) לפרסם חלקים ממנו בלא אישורם. ככלל, הם אומרים, הספרייה לא ביצעה אף אחת מן הפעולות להן התחייבה, אך היא מסרבת להחזיר להם את האוסף. עוד נאמר בתביעה, כי הספרייה סיכלה את קיומה של בוררות (שנקבעה בהסכם בין הצדדים), ולכן האחים מבקשים כעת מבית המשפט לבטל את ההסכם ולהורות על השבת האוסף. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד אוריאל סגל וטרם הוגש כתב הגנה.
