בשנים הראשונות של הציונות התנהל ויכוח ער בין שתי אסכולות מרכזיות. הראשונה, זו של ד"ר הרצל, שנקראה 'הציונות המדינית', קבעה כי יש להשיג את הבעלות על ארץ ישראל על-פי משפט העמים, ואז להקים בה מדינה, ולהביא אליה את כל העם היהודי. האסכולה השנייה, שנקראה 'הציונות המעשית' ודגלו בה בתחילה חובבי ציון ובהמשך אנשי ההתיישבות העובדת, ובאופן כללי השמאל, דגלה ברכישת אדמות בארץ, הקמת יישובים ופיתוח הארץ, וכך על-ידי יצירת עובדות להביא לכך שבסופו של דבר ארץ ישראל תהפוך למדינה יהודית.
