המדינה מבקשת מבית המשפט המחוזי בירושלים לפסול לצמיתות מתפקידים בכירים בשירות המדינה את מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל לשעבר, בנצי ליברמן. המדינה מערערת על עונשו של ליברמן בבית הדין המשמעתי - שלוש שנות פסילה.
ליברמן הודה שפעל ב
ניגוד עניינים בענייניו של חברו מזה 30 שנה, הח"כ לשעבר
נחום לנגנטל. בית הדין המשמעתי קבע בחודש מארס, כי ליברמן הפר בצורה בוטה את ההסדר למניעת ניגוד עניינים עליו חתם עם כניסתו לתפקידו, פגע במשמעת שירות המדינה, לא קיים את המוטל עליו כעובד מדינה והתנהג בצורה שאינה הולמת את תפקידו כעובד מדינה.
ליברמן ניצל בתחילת 2013 את מעמדו על-מנת לקדם בקשה שהגיש לנגנטל, לאשר העברת זכויות בפרויקט רמת אלישיב בלוד מחברת קרדן (לבניית 350 דירות), בה הועסק ליברמן בעבר כיועץ בשכר, לחברת מסיקה-חסון, שלנגנטל היה שותף בה. זאת, למרות שהסדר ניגוד העניינים אסר עליו לטפל בחברת קרדן ובפרט בפרויקט זה. עוד נקבע, כי ליברמן פעל בניגוד עניינים בכך שבתחילת 2012 לקח חלק במו"מ בנוגע למחלוקת בין חברה קדישא לבין רמ"י ומשרד המשפטים. הוא עשה זאת למרות שלנגנטל ייצג את חברה קדישא ונשכר במיוחד לשם כך.
בערעורה למחוזי טוענת המדינה (28.4.19), כי עוצמת אחריותו של ליברמן הייתה צריכה זהה למעמדו הבכיר שמי שעמד בראש רשות בעלת עוצמה כלכלית אדירה, אך הוא העדיף אינטרסים כלכליים זרים - ובשל כך בלבד היה מקום להחמיר בעונשו. חומרה נוספת יש בכך שליברמן הפר דווקא את ההסדר עימו, לא נטל אחריות על התנהגותו המושחתת ובמקום זאת הטיל רפש בשומרי הסף שחשפו את מעשיו.
עוד טוענת המדינה, כי לא היה די במילים החריפות בהן השתמש בית הדין כלפי ליברמן, אלא היה צריך להינתן להן ביטוי גם בחומרת הענישה. לדעתה, לאחר שבית הדין קבע שמעשיו אינם הולמים עובד מדינה - אין זה מן הראוי לאפשר לו לשוב בצורה כלשהי לשירות המדינה. בית הדין היה צריך לתת עדיפות לשיקול הציבורי על פני השיקולים האישיים הנוגעים לליברמן, אך הוא לא נתן ביטוי לחומרה של הסטייה מן השורה שדבקה במעשיו - נטען עוד. הערעור הוגש באמצעות עו"ד יוחאי בן-שמואל.