הרב ציון בוארון, לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול, והרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה בירושלים, יפצו ב-125,000 שקל אישה אותה הכפישו, לאחר שההכפשות גרמו להתנכלויות קשות שהובילו לנכותה הנפשית לצמיתות. כך קובעת (יום ה', 23.5.19) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח.

מדובר בחרדית המתגוררת באחת משכונות ירושלים, המצויה בסכסוך גירושין קשה עם אביהם של תשעה מ-11 ילדיה. הסכסוך הוביל לטענות שווא לפיה האישה מנהלת בית בושת - בליבה של אותה שכונה חרדית - מזניחה את ילדיה, מתנהלת בעצמה בצורה מופקרת ועוסקת (יחד עם בן זוגה החדש) בהסעת שוהים בלתי חוקיים. ההכפשות פורסמו בשנת 2010 בידי העיתונאי עמיחי אתאלי באתר nrg ובאתר כיכר השבת.

הרב בוארון, הרב צדקה והרב יצחק כהן, שהיה רב שכונת שמואל הנביא, נתנו את ידיהם להכפשות בכך שחתמו על כרוזים (פשקווילים) חריפים נגד האישה (למרות ששמה לא הוזכר בהם). פשקווילים אנונימיים היו חמורים עוד יותר, הם כללו את שמה וכתובתה וקראו לקיים בה "ובערת הרע מקרבך". ההסתה הובילה להפגנות מול ביתה של האישה, עוברי אורח ירקו עליה ברחוב ונעשו שני נסיונות להצית את דירתה - כאשר השני שבהם עלול היה להסתיים באסון כאשר האישה וארבעה מילדיה נלכדו בלהבות.

הפסיכיאטרית ד"ר יעל קולסקי קבעה, בחוות דעת מטעם האישה, כי היא סובלת מנכות נפשית של 40% בשל אותם אירועים - אם כי שבח מציינת, שהייתה זו חוות דעת שטחית מדי. הפסיכיאטרית ד"ר נועה קרת קבעה מטעם הנתבעים, כי הנכות היא 5% בלבד - אך גם חוות דעת זו הייתה שטחית ולקונית. שבח קבעה את נכותה הצמיתה של האישה על 30%, וציינה שמדובר ב"אישה אמיצה, חזקה וכנה, המתמודדת עם קשיים היכולים ברגיל לגרום לקריסה ולחוסר תפקוד מוחלט".

על שיעור הפיצוי שתבעה האישה אומרת שבח, כי היא "מרחיקה נדוד לעבר מחוזות רחוקים, חורגת מעילת התביעה, מרחיבה את החזית ועותרת לסכומי פיצוי חסרי עיגון וקשר לתביעה, עילותיה וראיותיה". שבח פסקה פיצוי של 500,000 שקל, 60% מתוכם כנזק בלתי ממוני על האירועים אותם סבלה.

בנוגע לחלוקת האחריות אומרת שבח, כי הנתבעים גלגלו אותה זה לעברו של זה. בפועל, "כל אחד מהנתבעים תרם את חלקו הוא לאירועים המתגלגלים ולנזק שבעקבותיהם, באופן שהפך אותם למעוולים בצוותא אשר גרמו לנזק אחד גדול שאינו ניתן לחלוקה לנזקי משנה בעלי גבולות מוגדרים". לדבריה, "כל אחד מהנתבעים [למעט הבעל לשעבר] הוסיף ותרם את ה'דבר מה' הנוסף והמיוחד שלו".

על הרבנים בוארון, צדקה וכהן אומרת שבח: "הרבנים הנכבדים, מבכירי הקהילה, נמנים על מנהיגיהם של הציבור המדובר... הרבנים היו חייבים להעריך, לאור מעמדם הרם בקהילה ולאור היכרותם את הציבור, את השפעת הפשקוויל עליו התנוסס שמם על מאמיניהם, והיה עליהם להבין כי אלו יראו בו חיזוק, גושפנקא אף תמריץ לאותם עלונים אנונימיים שפנו לציבור הרחוב בקריאה 'מי לה' אלינו', 'ובערת הרע מקרבך', 'נתאסף כולנו על אשר יראת ה' בליבו לאמירת פרקי תהילים מול הבית בו הנגע איש בל יעדר'.

"אף שניתן היה להניח כי הרבנים יסתייגו מאותם עלונים אנונימיים, שאין להבינם אחרת מאשר קריאה לעשות שפטים בתובעת, יפרסמו הסתייגותם באופן כזה או אחר, אף יפעלו להרגעת הציבור ולהנמכת הלהבות, הרי שבפועל אירע ההפך. הם פעלו באופן המאשרר את המודעה שפורסמה בשמם, סירבו להסתייג ממנה, ובכך הוסיפו שמן למדורה הבוערת.

"הרב צדקה והרב כהן אף סירבו להיפגש עם התובעת שהגיעה לביתם, לא פעם ולא פעמיים, השאירה הודעות אצל נשותיהם, ולא שעו לתחינותיה לפרסם הכחשה באשר לחתימתם על הפשקוויל. הכתובת מבחינתם הייתה על הקיר". שבח גם מציינת, כי נסיון ההצתה הראשון בוצע יומיים לאחר שהרבנים חתמו על אותו פשקוויל, כך שקיים קשר סיבתי ישיר בין מעשיהם לבין נכותה של האישה.

שבח מסכמת: "אין עסקינן במי שהחרישו בתקופת האירועים, או שהיו רחוקים מן האירועים, כי אם במי שמעורבותם באה לידי ביטוי בין במעשה פרסום אקטיבי, בין במחדל ליתן הכחשה לפרסום שנדרשה בנסיבות העניין, ובכך נתנו גושפנקא רשמית, או מעין רשמית, להאשמות הכוזבות כנגד התובעת, תוך תימוכין הדדיים".

שבח קבעה, כי הפיצוי יתחלק לארבעה חלקים שווים: אתאלי; כיכר השבת; הרבנים בוארון, צדקה וכהן; והבעל לשעבר. הנתבעים גם ישלמו הוצאות בסך 100,000 שקל. את האישה ייצגה עו"ד רוני אלוני-סדובניק; את אתאלי ייצג עו"ד עמית דולב; את כיכר השבת ייצג עו"ד דוד הלפר; את הרבנים ייצג עו"ד ישראל גור; ואת הבעל לשעבר - עו"ד יעקב שמשי. שבח דחתה קודם לכן את התביעה נגד רדיו ללא הפסקה (שיוצג בידי עוה"ד יורם מושקט ואוריין אשכולי-יהלום) ונגד הרב יעקב שכנזי, רב שכונת בית ישראל (שיוצג בידי גור).