המדינה תחלט 9 מיליון שקל - ערבויות שהפקידו בני משפחתו של העבריין גולן אביטן, נאשם מרכזי בפרשה 512, לאחר שהלה ברח מן הארץ. כך קובע (יום א', 2.6.19) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון.

אביטן מואשם בשלושה מעשי רצח ובנסיון רצח במסגרת פעילותו בארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל. לאורך ההליך ניתנו מספר החלטות בנוגע לשחרורו של אביטן למעצר בית באיזוק אלקטרוני, בפיקוחם של אשתו, מירי אביטן; גיסו, מרדכי בן-סעדון; חבריו דורון כהן, שי צדיק, פנחס כהן ומשה אוליאל; בנו, גבי אביטן; שותפו העסקי, רפאל קדוש; חותנתו, ג'ורג'ט נחמני; ובתו, שירן גוזל. כל אחד מן המפקחים חתם על ערבות של מיליון שקל.

באוקטובר 2018, בעת שהיה בחלון התאווררות ממעצר הבית, יצא אביטן מרכבו של אוליאל בדרכו למרפאת שיניים, וברח מן הארץ לאחר שהצליח להסיר את האזיק האלקטרוני. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן, הורה לחלט את מלוא הערבויות של המפקחים, למעט גוזל ממנה החילוט הוא של מחצית מן הסכום. אלרון דחה את כל הערעורים על החלטתו של הימן.

אלרון אומר: "הערובה הכספית אותה מטיל בית המשפט על מפקחים-ערבים כתנאי לשחרורו של נאשם נועדה להבטיח כי הללו יעמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם במלואה. היקף הערבויות הכספיות המוטלות עליהם מושפע באופן ישיר מחומרת העבירות המיוחסות
לנאשם, ממסוכנותו ומהיקף החשש להימלטותו מאימת הדין. אחריות רבה מוטלת אפוא על כתפיהם של המפקחים; מִשֶמוּנָה אדם לשמש כמפקח עליו להצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט בהתבסס על הצהרתו באשר למוכנותו ויכולתו למלא את התפקיד שמוטל על כתפיו. עליו לדעת כי הוא ערב לשלום הציבור בכללותו, ואין הוא רשאי להקל ראש במשימה שנטל על עצמו".

אלרון מוסיף, כי לערבות המפקח יש שלוש מטרות: להרתיע אותו לבל יאפשר לעצור להפר את תנאי מעצר הבית, להרתיע מפקחים אחרים שיעמדו במשימותיהם ולהרתיע את העצור מהפרת התנאים. "אדם המקבל על עצמו לערוב לקיום תנאי מעצרו של אחר, יכול וצריך לצפות כי אם נאשם המצוי בפיקוחו יפר את תנאי המעצר, יורה בית המשפט על חילוט הערבות בגובה סכום הערבות שהתחייב לה בכתב הערבות", הוא מדגיש.

המפקחים סייעו לאביטן לקבל הקלה ניכרת: מעצר בית במקום מעצר מלא. לצד זאת, חלה עליהם חובה לשמור על הציבור מפניו. "משהפרו העוררים את מחויבותם זו, ובכך גרמו בין היתר לסכנה לשלום הציבור, עליהם לשאת בתוצאותיה של הפרת תנאי הערבות, גם אם קשים הם", קובע אלרון. הוא דוחה את הטענה כאילו לא הבינו את תנאי הערבות, שכן הם חתמו עליהם והצהירו בבית המשפט שהתנאים ידועים להם.

עוד נדחתה הטענה, לפיה אין לממש את הערבות משום שלא ידעו על כוונתו של אביטן להימלט. "על המפקחים מוטל הנטל לשמור את צעדיו של החשוד, הנאשם או הנדון הנתון בפיקוחם, ובכך למנוע את הפרת תנאי השחרור בערובה", אומר אלרון. גם אם טענת המדינה, לפיה הם הקלו עליו ובכך סייעו לו לברוח, איננה נכונה - "די בכך שהעוררים, במעשה או במחדל, לא מנעו את בריחתו של אביטן ממעצרו כדי להצדיק את חילוט ערבויותיהם".

טענה נוספת שנדחתה הייתה, כי הערבות המשותפת הייתה 4 מיליון שקל בכלל. נכון אומנם שבית המשפט המחוזי היה מוכן להסתפק בארבעה מפקחים שיפקידו כל אחד מיליון שקל, אך כאשר נוספו מפקחים וכל אחד מהם הפקיד את אותו סכום - הרי שכל אחד מהם נושא באחריות. אלרון רק הפחית במחצית את הסכום שיחולט מקדוש, שכן הוא עשוי היה לחשוב ששוב אינו מפקח על אביטן.

אלרון מסכם באומרו: "יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו.

"חשיבות רבה יש לייחס למוסד השחרור בערובה על כל נגזרותיו. זאת, במיוחד לנוכח המציאות העכשווית שבה מתנהלים בבתי המשפט חדשים לבקרים 'מגה-תיקים' מורכבים שהיקפם רב, המעוררים את ההתלבטות האם לשחרר נאשמים בערובה ובתנאים למרות חומרת העבירות המיוחסת להם. דווקא לנוכח מציאות זו, יש לעמוד באופן דווקני על קיומם של תנאי שחרור בערובה, שכן אחרת עלול הדבר לעורר חשש בקרב שופטים מלפנות לאפיק זה, גם מקום בו הדבר מתבקש לנוכח האיזון הראוי בין הגנה על שלום הציבור לבין שמירה על חרות הנאשם כל עוד לא הורשע בדינו".

את המפקחים ייצגו עוה"ד ירום הלוי, יניב שגב, אורי קינן, שיר צ'צ'יק, רומח שביט; ירון ברזילי ועמרי רוזנברג; ואת המדינה - עוה"ד חיים שוייצר, שרון הר-ציון, קורל שריג ודנה אלון.