שמענו שבסוכות יש מין קטע כזה, שמזמינים אורחים לסוכה וקוראים לזה אושפיזין. נשמע אחלה, אבל זה עורר מיד את מוחנו המוזיקלי וגרם לנו לחשוב על תופעה מכוערת ומסוכנת שפשטה על מועדוני ההופעות. טוב, הגזמנו לגמרי, לא מכוערת ולא מסוכנת, סתם לא ברורה. תופעת ה"אמנים אורחים" המאסיבית בהופעות - השקה, 10 שנים ל, סתם הופעה מחורבנת של אמצע שבוע, פסטיבל הנבל - הפכה להיות בלתי נסבלת.
יש להניח כי אף מעריץ שפוי לא מגיע להופעה כדי לשמוע את אותו אורח, שלרוב הוא גם חבר של המופע המרכזי, אלא את האמן הנמצא במרכז הערב. בהופעות רבות בהן ביקרנו , ובהן הוחלט על שילובו של "אורח מיוחד", נוצרה על הבמה דווקא תחושת אי נעימות וחוסר חיבור מצדה של הלהקה לבין הנטע הזר.
הדוגמאות הן, לצערנו, רבות. החל משלומי שבן הנהדר שמופיע כמעט בכל הופעת השקה בארץ כסוג של חותמת איכות לאמן המארח; דפנה קינן, העוגייה הכי מוכשרת בעיר, קפצה לפרגן לחבר'ה של "נערות ריינס" בהופעת ההשקה שלהם בלבונטין והחיבור לא הוכיח את עצמו, היות והבנים נתנו שואו מצוין. אסף אמדורסקי השרמנטי אירח את קרן אן המקסימה ולא הצליח למצות את הפוטנציאל הגלום בשני אמנים כל כך מוכשרים. אם עבדתם על הופעה, הידקתם את הכימיה ואתם נותנים בראש גם בפורמט המקורי, אז למה להרוס?
מתברר כי אמני האינדי המקומיים חוטאים במנהג הקלוקל הנ"ל אפילו יותר מהכוכבים הגדולים. כולם מנגנים עם כולם במיליון פרויקטים שונים ונראה כי בכל פעם שאחד מהם רוצה לפרוץ בקריירת סולו, עליו להביא גם סטמפה בצורת אחד החברים המוכרים. יהוא ירון הוא מוזיקאי ובסיסט סופר מוכשר - שכולם ישמעו עליו עוד רבות - ומנגן עם אביב גדג', גלעד כהנא ועד לאחרונה גם ב"פאניק אנסמבל". היוצר גיבש לעצמו עדת מעריצים בהופעות הסולו שלו, אך הוא עדיין מתעקש להביא חברים כמו גדג' לחיזוק עומקה של ההופעה. האם מוזיקאי בסדר גודל שכזה לא בטוח מספיק בעבודתו, שתחזיק הופעה שלמה? הרי אין ספק שגדג' או אחרים מאורחיו, המשתפים איתו פעולה במסגרות אחרות, לא מכירים את החומרים שלו היטב כמוהו, אז למה?
כמו ישראלי מצוי, בחרתי להשוות את המצב ללונדון וניו-יורק. שם הרי נדיר שאמן אינדי אחד מארח אמן אחר בהופעה שגרתית. הרי אותו אמן בא למכור למעריצים הופעה שלו, אז למה שידחוף אמן בעל סגנון שונה, רק בגלל שהם מכירים? אם הבונדינג שלהם כל כך נהדר, הם ילכו ויעבדו יחד על פרויקט צדדי משותף - כמו בק וחבריו, "דיינג'ר מאוס" או "גונזאלס" - אם זה יצליח הם כבר ילכו על הופעות משותפות.
יכול להיות שמדובר בחוסר כבוד עבור המעריצים האדוקים של האמן, אותם צריך לשים בראש סדר העדיפויות. נכון, זה נחמד להפגיז עם שם גדול ולקוות שיבואו יותר אנשים, אבל הקהל למד שאורח מגיע לשיר אחד או שניים, עושה בלגן ואז מתאדה כלעומת שבא. אם ישנה הצדקה לאירוח - לדוגמה השתתפות של האמן האחר בהקלטה המקורית - הדבר מובן, אבל כדי לעשות קאבר ביחד יש לכם את האולפן הביתי. לכו על זה.
בנוסף לאירוח המפורסם ישנו ז'אנר בזוי יותר שנקרא "הפתעה". את ההפתעה תביאו בסיבוב עם ליין גיטרה מטורף, או ביצוע חדש לשיר שלכם. אבל בשביל ש"אטליז" יעלו לבמה את קוואמי אנחנו לא צריכים רמזים והבטחות.
אנחנו יודעים שהקהל הישראלי קשה לריצוי. קשה להוציא אותו מהבית, קשה להדליק אותו בהופעות וקשה לגרום לו לקחת חלק פעיל במופע. עם זאת, הפיתרון הקל של אירוח שם גדול לא נותן דבר. אם ההופעה שלכם תהיה פצצה זה יעבוד, אם לא, אתם תיוותרו עם אקסטרה עשרה כרטיסים שנמכרו בגלל שיתוף הפעולה. שווה?
