חברת פלאפון טענה שלמכשיר שמכרה ללקוחה נגרם נזק שאינו ניתן לתיקון ושלפיכך האחריות לא חלה עליו - אך מעבדה אחרת הצליחה לתקן אותו. כך עולה מפסק דינו של הרשם הבכיר צחי אלמוג, אשר קיבל את תביעתה של ילנה בן-אור נגד פלאפון בשל אי-מתן שירות התיקונים שאותו רכשה. הוא חייב את פלאפון לשלם פיצוי של 1,200 שקל והוצאות בסך 500 שקל.

אלמוג גם מתייחס לסעיף בחוזה ההתקשרות, עליו החתימה פלאפון את בן-אור, ולפיו "השירות אינו כולל כיסוי למקרים של אובדן או נזק שאינו ניתן לתיקון". הוא קובע, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, משום שהוא בלתי סביר. פלאפון הייתה חייבת לפרט לפחות את התקלות העיקריות שהשירות אינו חל עליהן, כך שהצרכן יוכל להחליט מראש האם לרכוש שירות זה.

"מחד-גיסא, גובה הנתבעת מהצרכן דמי שירות לא מבוטלים מדי חודש, וזה האחרון מניח, ובצדק, כי הוא יכול להיות סמוך ובטוח כי בעת שיזדקק לשירות יתוקן המכשיר. אך מאידך-גיסא, מכניסה הנתבעת לתוך ההסכם נוסח מתחכם, לא צרכני ובלתי מפורט דיו שיש בו כדי לרוקן את שירות התיקונים מכל תוכן, והמאפשר לה להחליט לפי שיקול דעתה הבלעדי כי נזק מסוים אינו ניתן לתיקון, וכך ימצא הצרכן עצמו מול שוקת שבורה דווקא ברגעים שבהם הוא זקוק לשירות יותר מכל", אומר אלמוג.

פלאפון הטרידה במשך שנים את ליאור זילברמן בשיחות מכירה, למרות שהוא ביקש ממנה שוב ושוב להפסיק להתקשר אליו, בהסבירו שחבילת הסלולר שברשותו היא ממקום עבודתו. הרשמת הבכירה זהבית חמו דחתה את טענת החברה, לפיה מדובר היה בשיחות בודדות, וקבעה שהיא לא עשתה את הדרוש כדי להפסיק את השיחות. היא אומרת, כי מדובר בהטרדה של ממש ובפגיעה בפרטיות.

עוד נדחתה טענתה של פלאפון, לפיה מדובר במשווקים חיצוניים שאין לה שליטה עליהם, שכן הדברים נאמרו בעלמא וללא כל הוכחה. בכל מקרה, פלאפון הייתה יכולה לפנות למשווקים ולהנחות אותם שלא להתקשר אל זילברמן. חמו קבעה, כי פלאפון תפצה את זילברמן ב-3,000 שקל ותשלם הוצאות בסך 750 שקל.

רות שני, אשר השכירה דירה באילת לבני זוג, נטלה את החוק לידיה וניתקה את הגז בדירה במקום לדרוש מן השוכרים לפנות אותה. היא גם תבעה פיצוי של אלפי שקלים בטענה שהשוכרים גרמו נזקים לדירה ולריהוט שבה, אך השופטת ליאורה אדלשטיין קבעה שטענות אלו אינן אמינות ושקיימת בעייתיות בלתי מוסברת בגרסאותיה של שני. אדלשטיין חייבה את השוכרת, אלה קושניר, לשלם 4,800 שקל - בעיקר דמי שכירות וחשבון חשמל שלא שולמו - לאחר שהפחיתה 2,000 שקל מן החוב בשל התנהגותה של שני. מאותה סיבה היא גם לא פסקה לטובתה הוצאות.

בנק לאומי ביצע עוולה של לשון הרע כלפי לקוחו, שמעון ברק, כאשר מיהר להחזיר צ'ק שלו משום שהחתימה עליו הייתה שונה (לדעת הבנק) מדוגמת החתימה שבידיו. השופטת רקפת סגל-מוהר אומרת, כי הבנק אכן פעל בתום לב, כדי להגן על עצמו ועל הציבור מפני חשש לזיוף החתימה, אך מעשיו היו נמהרים מדי: נציגת הבנק ניסתה ליצור קשר עם ברק פעם אחת בלבד, ומשלא עלה הדבר בידיה - הצ'ק בוטל.

לדברי סגל-מוהר, "פעולה זו של החזרת הצ'ק מבלי שהתובע קבל איזו שהיא התראה מוקדמת על כך, כמתחייב בהתאם לנהלי הבנק, עולה בעיני כדי הפרת חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו, דהיינו מעשה של התרשלות המזכה את הלקוח בפיצוי". היא האמינה לעדותו של ברק בנוגע לפגיעה הקשה שנגרמה לו, כאשר נכדתו שמעה על האירוע ואמרה שאינה רוצה מתנה, משום שהבינה מכך שמצבו הכספי גרוע.

בדבריו של ברק "היה כדי להמחיש את הקלות הבלתי נסבלת בה נפגעים עד מאוד רגשותיו של אדם כתוצאה מפעולה טכנית, קרה ובלתי מתחשבת מצד מוסד כבנק, האמור לשרתו". לאומי דחה במהלך הדיון את הצעת הפשרה שהעלתה סגל-מוהר, בעוד ברק קיבל אותה. לכן, הבנק יפצה אותו ב-4,500 שקל וישלם הוצאות בסך 500 שקל.