אינני מתומכיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אבל תמהתי מאוד כאשר היועץ המשפטי של הממשלה, אביחי מנדלבליט, לא רק שהפנה את גבו למטיבו ולמי שמינה אותו אלא אפילו היה נמרץ וחסר פשרות בדרך להבאת נתניהו לדין פלילי, ואולי גם לבית האסורים. בסה"כ מנדלבליט, שחזותו היא כיום חרדית, היה ונולד ב"משפחה הלוחמת" של "חרות" הרויזיוניסטית ואביו היה מראשי הרויזיוניסטים בתל אביב לצד יו"ר בית"ר תל אביב לשעבר, אריה קרמר. משפחת מנדלבליט הלכה 40 שנה במדבר הפוליטי מאחורי מנחם בגין וחייליו, שהיו אז אלמוניים. היה צפוי שמנדלבליט, גם אם ייצג כהלכה את החוק הישראלי, יהיה פחות נמרץ וחד-צדדי מול נתניהו. אבל ה"אסימון" להתנהגותו של מנדלבליט נפל לי השבוע, בפרשת הקורסים לנהיגה לנשים ולגברים של משרד התחבורה. מנדלבליט איננו נלחם במרץ נגד נתניהו משום שהוא שונא אותו אישית. מנדלבליט הבין שממקפצת ה"יועץ המשפטי לממשלה" אפשר לקפוץ גבוה מאוד והדרך לשם עוברת בהפנמת נורמות היסטוריות של מערכת השיפוט בישראל. נתניהו הוא בבחינת אבן נגף לנורמות הללו, אך לא רק נתניהו היא אבן הנגף היחידה.