... ועכשיו, נעלמה הציונות הדתית. היא עוד נאחזה בזיז אחרון, "הבית היהודי", למרות שזיז זה כבר הלך ואיבד את כוחו. הזיז שלידו, כבר היה איתן יותר, שום יומרה להזכיר משהו שמדיף ניחוח של מורשת, "האיחוד הלאומי". "לאומי" היה יותר טרנדי. לא "דתית", אפילו לא "ציונות". דברים כהווייתם, "לאומי"! אבל כאמור היה "בית יהודי". היו אפילו שאמרו שהיא יורשת של המפד"ל, מפלגה דתית לאומית. יורשת "המזרחי", מרכז רוחני. הייתה אסוציאציה כזאת, למרות ש"הבית היהודי" כמו אמר, שהבית הזה הוא יהודי, אל עומת המפלגות האחרות שאינן יכולות בלב שלם לקרא לעצמן משהו שחובר עם "יהודי". היה טעם של תביעה למונופול על האוטנטיות היהודית. קצת יהיר, אבל, מכל מקום, יהודי. המשתמע היה כי אין צריך לומר "ציוני" כי "יהודי משמע שהוא ציוני", גם אם יש גם יש יהודים שומרי תורה ומצוות שאינם רואים עצמם ציונים, אלא חוטאים ליהדותם. משהו מעין זה. בתחום האפולוגטיקה.
