אנחנו נמצאים היום בפתח מושב החורף של הכנסת ומבקשים לעצב את עתידנו. הנשיא דיבר כאן על חזון לו אנו ודאי שותפים.
ברכות לראש ממשלת ישראל על הסקירה ההיסטורית על אותה הנהגה שהייתה כאן פעם וגורמת לגעגוע היום.
הממשלה שרדה את החודשים מאז הקמתה, זהו ההישג המרכזי של ממשלת ישראל - הישרדות.
ההישג השני, ולצערי ככה אתה רואה זה, הוא שהצלחת כראש ממשלה לא לעשות שום דבר. זה נכון שכדי שזה יקרה – זאת אומרת כדי שתוכל להיות ראש ממשלה בלי לעשות כלום – שילמת בלי הכרה עבור כל קול בכנסת. סליחה – הציבור שילם. הפכת את ישראל למדינה שנמצאת בפינה ומאבדת על יום עוד ועוד מחוזות של תמיכה והבנה, אבל מי סופר? אז זהו, שאנחנו מתכוונים לספור, ובקול רם, את כשלי הממשלה, את החידלון שאתה והממשלה מייצגים, כפי שאחזור ואומר שנתונה לך תמיכת קדימה אם תעשה את המעשה הנכון. נמשיך להציע אלטרנטיבה כך שידע הציבור בכל עת ובכל שעה – שהחיים כאן יכלו להיות אחרים, שאפשר עדיין לעשות את זה אחרת.
אני מוכנה לספור גם את הצלחותיך. הצלחת להעביר תקציב לשנתיים תוך רמיסת חוקי יסוד רק כדי לשנות אותו אחרי חודשיים; הצלחת לנצח את נשיא ארה"ב – ידידתה הגדולה של ישראל (לפחות כך אתה ואנשיך מספרים לחבר'ה); הצלחת להשפיל את הפרטנר היחיד להסדר שיש היום לישראל. בקיצור - את אמריקה ניצחנו, את הפלשתינים השפלנו, את עצמנו בודדנו.
בישראל של היום, כשנדמה לראש הממשלה שהוא מנצח - ישראל כולה מפסידה.
אתה חושב שהציבור חי בשלום עם מה שקורה. נכון שאין התקוממויות ברחובות. זו לא תוצאה של שביעות רצון; זו אדישות וזה מיאוס, והם הולכים וגוברים מדי יום ביומו. כל אחד מהיושבים כאן ומי שצופה בנו יודע, שאת הייאוש ואת המיאוס מביעים בחדר, בשקט, בתוך המשפחה. ככה זה מתחיל.
זה נכון שהייאוש הוא האויב הגדול של השינוי והגעתי למסקנה המצערת – שהייאוש הזה פשוט נוח לך. ייאוש כמתכון להישרדות, ייאוש כמתכון נגד תקווה וציפיות למעשה. אבל לעם הזה מגיעה תקווה שהיא הרבה יותר ממה שממשלת ישראל הנוכחית מוכנה להציע, וממשלה צריכה חזון.
הקשבתי לנאומך בערב ראש השנה בהרמת הכוסית של הליכוד. אני עצמי הרמתי כוסית עם מפלגתי קדימה באותו הערב. אני מאמינה שערב ראש השנה צריך לשטוח בפני הציבור חזון של תקווה, אחדות סביב ערכים ומטרה משותפת. אתה כנראה חושב אחרת, כי החזון שלך לעם ישראל היה – שלא נצא פראיירים. אכן, הציונות בהתגלמותה.
אני מניחה שבדקת ומצאת שעם ישראל לא אוהב לצאת פראייר והחזון שלא להיות פראייר אכן אומץ בחום על-ידי מרכיבי ממשלתך, על כל אחד מחלקיה. ש"ס לא יצאו פראיירים, חברי הליכוד שקיבלו תפקידים חסרי פשר ועתירי תקציב לא יצאו פראיירים, ליברמן לא יצא פראייר, ברק לא יצא פראייר (אם כי מפלגתו יצאה גם יצאה), כולכם לא פראיירים – ומדינת ישראל משלמת.
הבעיה היא שמרוב ניסיון לא לצאת פראייר, המחיר שישראל משלמת על ההתנהלות שלך כפול ומכופל. לא מסובך לראות - ההשוואה פשוטה. לפני שנבחרת, ישראל נהלה מו"מ עם הפלשתינים בלי שום תנאי מוקדם. העולם רק בירך ולא התערב. במסגרת המו"מ שמרנו על האינטרסים של ישראל והעולם הבין. בנינו מעט ולא כדי להכעיס, בירושלים ובגושים, ובעת הצורך, והיה צורך, הכינו בחמאס והעולם כולו הגיע בסיום המבצע לתמיכה שלא הייתה כמוה והשגנו שקט שממנו, ברוך השם, כולנו נהנים עד היום.
והיום, אדוני ראש ממשלת ישראל, תרים את הראש מפוליטיקת הכיסאות ותראה מה קרה - ישראל מנודה. כל יום שעובר - עוד מכה; היום טורקיה, אתמול בריטניה, לפני זה אירופה, גושי ההתיישבות וירושלים במחלוקת בינלאומית, אין מו"מ. ואתה, שדיברת במונחים של רק שלום כלכלי והתנגדת לכל מו"מ, מתחנן למו"מ. ורק לשם הבהרה, בניגוד למה שאמרת כאן – המו"מ לא הגיע למבוי סתום, הוא הופסק. היו בחירות בישראל. גם אם הפוזה אחרת, זה המצב לאשורו.
אני לא מאלה שחושבים שישראל אשמה בכל, אבל הפתרון של העולם כולו נגדנו וחוץ מזה הכל בסדר - זה הפתרון הקל שנוגע בנימי החרדה והתסכול אבל אין בו פתרון. אדוני רה"מ, האחריות לטיפול במצב, לתת פתרונות נכונים, נמצא על כתפיך, על כתפי ממשלת ישראל. קדימה כמפלגה אחראית לא רוצה ליהנות מהכשלים של הממשלה. ישראל משלמת מחיר כבד והזמן פועל לרעתה.
לכן אני נותנת לך היום כמה עצות חינם. זה מה שקדימה ואני היינו עושים. הלוואי ותיישם - נהיה הראשונים לברך.
בנושא המדיני – לך לעם ישראל ותאמר לו: זוהי שעת ההכרעה. הכרעה בין מדינה יהודית לבין מדינת כל אזרחיה עם רוב פלשתיני מוצק בין הים לירדן. מדינה יהודית תישמר דרך רק מימוש הסדר של שתי מדינות לאום. כל דרך אחרת תוביל למדינה אחת בין הירדן לים, שאינה יהודית, שאין בה רוב יהודי או צביון יהודי או ביטוי לאומי לעם היהודי.
בעוד הממשלה מנסה לבזבז זמן ולברוח בפחדנות מהכרעה, שעון הזמן מתקתק. כשישראל לא עושה כלום, חזון המדינה הפלשתינית קורם עור וגידים. לא המדינה הפלשתינית שבצד מדינת ישראל ממנה הממשלה בורחת, אלא זאת שתהיה בין הים לירדן דרך זכות הצבעה.
קדימה בחרה במדינה היהודית. גם לי קשה עם המחיר של ההכרעה הזו, אבל המחיר של החלופה לה גרועה הרבה יותר. אתה עוד לא באמת הכרעת ולכן אתה הולך ומסתבך ומסבך את כולנו איתך. כן, אם תכריע יתקפו אותך אותם אלה שבעיניהם המטרה העליונה היא יישובם של יהודים בכל חלקי ארץ ישראל, גם במחיר אופיה היהודי של המדינה, אלה המאמינים שאם לא נעשה דבר אלוהים יעזור. הלוואי. אבל הציונות מעולם לא הפקידה את גורלה רק בידי שמיים.
לאחר מכן סע לארה"ב, שב בארבע עיניים עם הנשיא אובמה, ופעם אחת אדוני רה"מ, תפסיק את משחקי הכוח איתו. זה לא כוחות, אתה לא מנצח אותו. ואבוי לישראל אם כן. תגיד לו: "אני נכון להכרעות הגדולות שדרושות כאן". גייס אותו לנושאים החשובים באמת – ושנינו יודעים במה מדובר. תביא אותו למקום שהיו בו נשיאי ארה"ב בעבר (ואף אחד מהם לא נולד כחבר בתנועה הציונית) – שתי מדינות לשני עמים, ביטחון ישראל, אי כניסת פליטים, וסיום הסכסוך.
כדי שהוא יקבל את זה, שנינו יודעים, הוא גם יצטרך לדעת שאתה רציני, שאתה מתכוון ליישם את מה שאתה אומר. מילים לא יספיקו, ובשביל זה תצטרך לעשות מה שלא עשית עד עכשיו, מה שאתה מנסה להתחמק ממנו - תצטרך להחליט.
ועצה חשובה לא פחות - אל תרוץ לספר לחבר'ה. היה כאן ראש ממשלה גדול, אריק שרון, שאמר "צריך להחליט אם רוצים לנצח או ליהנות". חוסר היכולת להתנהל בחכמה, להתאפק כשצריך, והצורך שלך לקבל תשואות בטרם עת, גורם רק נזק. בהתנהלות הראשונית שלך מול סנטור מיטשל היה נדמה לי שתוכל לנהוג בחוכמה ולהשאיר את ירושלים מחוץ לויכוח. אבל אז רצת לספר לחבר'ה, השתמשת בכל המילים "הפטריוטיות" שיש בספר, וכל הזרקורים הופנו לירושלים. תמיכה בישראל לא הבאת, והחזרת את המחלוקות למרכז הבמה, אחרי שנים שלא היו שם.
דוח גולדסטון – דוח שמוטב היה לו לא בא לעולם, ואומר מראש שנתמוך בממשלה במאבק הזה ונלחם ביחד עם מי שיוציא דיבתו של צה"ל רעה. אני לוקחת אחריות מלאה על המבצע בעזה – דחפתי אליו, תמכתי בו ומוכנה ללא היסוס לעמוד מול כל פורום בינ"ל שדן בו. מול הטרור והחמאס צריך לפעול בכוח. וכך עשינו. לא הייתה קואליציה ואופוזיציה. ישראל דיברה בקול אחד על הדוח, האמריקנים לחצו והדוח ירד מהשולחן לעת עתה. נפלא. אבל אז ישראל בראשותך הייתה חייבת לספר לחבר'ה, להשפיל את הפלשתינים ובפועל להחזיר את הדוח חזרה לשולחן. אם פגיעה בפלשתינים והשפלת אבו מאזן גורמת לך נחת, הדבר מעיד על כך שאתה עדיין במגרש של 'אין לנו פרטנר' ולא עברת למגרש המו"מ האמיתי.
הנושא המדיני אינו הכל, הוא רק חלק מהביטחון הלאומי. תרים את הראש מהצרכים הפוליטיים ותראה מה קורה לחברה כאן. הפכנו להיות חברה אלימה בהיקפים שלא היו כאן. אלימות הייתה קודם, אני לא טוענת שזה בגללך, אבל, למען השם, מה אתה עושה לגבי זה? מה עשית כדי לעצור אותה? אפילו לא מתחשק לי להזכיר לכולם מה היה אומר ליברמן של פעם על איך צריך לפעול מול אלימות.
אתה מקצץ במשרדי הממשלה כדי לתת לשר הביטחון. ביטחון אזרחי המדינה כאן בבית, זה פחות ביטחון לאומי? הממשלה חייבת להתעורר. תקים קבינט לענייני אלימות ותעמוד בראשו; תודיע שאין אלימות שתעבור בשתיקה – תפסיק לשתוק כמו ששתקת על אלימות החרדים בירושלים, תפעל נגד הרציחות והפשיעה שגואה, ותלווה פעם אחת את המילים במעשים. מדינה שנלחמת בטרור בצורה אפקטיבית ומתוחכמת יכולה לנצח את הטרור הפנימי הזה – ובדרכים דומות. תן למשטרה את התקציבים כדי שיהיו לה כוח האדם והכלים להלחם בפשיעה ובאלימות; תעביר בדחיפות ובעדיפות עליונה את חוק הבניית הענישה כדי שניתן יהיה להחמיר בעונשים כדי להילחם במכות מדינה, ותנאי הכרחי ללוות כל אלה בחינוך מגיל הרך.
תרים את הראש, אדוני רה"מ, ותחשוב על החברה בישראל – הציבור לא יוכל לעמוד בגזרות שנועדו לצרכים שלך. בטל את מס הבצורת, בטל ותפסיק את הקיצוצים חסרי האחריות ומשולחי הרסן במשרדים החברתיים כדי לממן את ההישרדות שלך. אתמול מע"מ, אח"כ מס בצורת, הקיצוצים בשלטון המקומי, בחינוך וברווחה - במיוחד כשהקיצוץ הוא ברשויות שאין להן ולתושבים שלהן מהיכן להשלים. המקור התקציבי, לפחות חלק ממנו, נמצא מול עיניך. הם באים כל יום א' לישיבות הממשלה - השרים בלי תיק ותפקיד, חסרי המעש והאחריות. עבודה משתלמת להיות שר בממשלת נתניהו. שעתיים של לא-עבודה בשבוע ותקציב של מיליונים, על שום דבר חוץ מהישרדות פוליטית שלך.
והדבר האחרון שאבקש ממך היום להתנער ממנו ולשנות אותו עוד במושב הזה - שינוי שיטת הבחירות. יש לי עצה אחת בשבילך – פשוט תתמוך. הפעם אני לא מבקשת ממך לשנות עמדתך. אתה היית זה שפעל במרץ לעבור לבחירה ישירה. נכון שחשבת אז שזה משרת אותך והיום אתה חושב שבלעדי הגוש אינך נבחר. הניסיון מלמד שבנושא הזה, מה שטוב לאחד במועד מסויים משתנה. ולכן בוא נחשוב ביחד על המדינה.
אני מודה, שיניתי את דעתי – חשבתי שהייצוגיות חשובה עד שראיתי שהיא הפכה לייצוגיות דורסת. כוחו של המיעוט משתלט על זכויות הרוב, אמונותיו וכספו. דמיין מה היה קורה אם היית נבחר ישירות על-ידי העם. לא היית צריך לעשות את תרגילי הגוש שעשית, לשלם בלי הכרה ובלי חשבון, היית יכול אפילו להוביל את החזון שלך (מה שהוא לא יהיה). אני הייתי יכולה אפילו להצטרף לקדם נושאים משותפים אם יש כאלה.
אבל היה מי שהזכיר לי - הציבור לא בחר בך. אתה בחרת לשלם את כל מה ששילמת, קנית, מכרת כל חלקה טובה לאנשי מפלגתך ומפלגות אחרות. עשית זאת בלי למצמץ, ללא היסוס. בהסכם עם המפלגות החרדיות מכרת את כל מה שהיה פעם הליכוד הממלכתי, זה שמכבד את המסורת אבל לא נותן מונופול על החינוך והתקציבים למיעוט.
בשיטה אחרת כבר יכלו להיות לימודי ליבה בכל בתי הספר, וברית זוגיות, ואפילו את שינוי השיטה לטובת אזרחי המדינה מכרת לשותפים שלך. בבחירות האחרונות שיכללת את השיטה הבעייתית לכל מה שהציבור שונא בגללו את הפוליטיקה. קראתי היום על הדרך שמצאת לממן את הבטחותיך לרפי איתן, עוד תפקיד ועוד ג'וב, וחשבתי על מאות אלפי המצביעים תמי הלב שחשבו על סבא שלהם ורצו לעשות טוב לקשישים. אל תקל בזה ראש – אתה מרחיק אותם מהפוליטיקה, אתה משניא אותה על הציבור ובהתנהלות שלך אתה זה שדוחף למדרון החלק גם ככה את מה שנשאר מאמון הציבור בהנהגה שלו.
השיטה הקיימת היא רעה. גם אתה יודע את זה. אל תשתמש בה כתירוץ. התנהלות שלך היא ההתנהלות שלך והיא גרועה בלי קשר לשיטה, ואת השיטה צריך לשנות בכל מקרה.
אלו עצותי לך. אבל אני מכירה אותך, זה לא מה שיקרה. שומעים אותך קורא למו"מ. אם זה לא היה בנפשנו זה היה משעשע. אתה, שניסית למכור שאפשר בלי מו"מ, אלא רק לזרוק לפלשתינים כמה עצמות ולעולם לזרוק כמה מילים, מתחנן עכשיו לפתוח במו"מ.
אני מניחה שרה"מ מנסה לייצר דיאלוג לשם דיאלוג, תהליך כדי שיחשבו שיש תהליך, פוטואופים וצילומים עם מנהיגים כדי שתוכל לקרוץ לאחד ולהגיד – הנה, הכל בסדר, ולאחר תקרוץ ותגיד – כופפתי, השפלתי, ניצחתי.
אני מקווה שאין לרה"מ רצון להכנס למו"מ כדי להוכיח שאין פרטנר. תאמינו לי, זה הדבר הכי קל לעשות, גם אם הפלשתינים מספקים לנו סיבות, אבל זה הדבר הכי לא אחראי לעשות אותו. הוא טוב להישרדות, הוא רע לישראל.
עד שאמרת את המילים הברורות מאליהן – אלו שהשמצת מעל כל במה שתי מדינות – הפכת את ישראל למנודה, ועכשיו לא מקשיבים למה שאתה אומר אלא בוחנים לפי המעשים שלך, במקום ליזום – כפי שכל מדינה ריבונית עושה כדי לשמור ולקדם את הדברים החשובים לה. תנסה למכור עוד מילים.
עד שנפגשתם המנהיגים בניו-יורק, במקום להבחין בין עיקר וטפל - הפכת גם את גושי ההתיישבות שהיו קונצנזוס לעילה לויכוח עם כל העולם.
רה"מ יידרש לנהל מו"מ על הכל – והוא ינהל מו"מ על הכל, כולל הכל, כל מה שנשבעתם לו. המו"מ יהיה על הכל או שלא יהיה בכלל. הוא אולי לא חושב ככה היום, אך הוא יבין את זה בדרך הקשה. וגם לשם, הוא ייגרר, יחבוט וייחבט, ובמקום להוביל ולחתור למשהו – כולנו נשלם עליו מחיר.
אחרי שניצחת את אובמה, במקום לשמוח, היית צריך לשמוע את דבריו באו"ם. "המו"מ יהיה על כל הנושאים – גבולות, פליטים וירושלים". אתה תרטון בהתחלה, תגיד לעולם – ירושלים תהיה חלק מהדיון, ותקרוץ לשותפיך הטבעיים ותגיד להם – "תסמכו עלי, אין מה לדאוג, אני רק אבהיר להם שאנחנו לא נוותר על כלום". אני מניחה שתגיד לעצמך את מה ששנינו יודעים. הם הרי ניצלו את ירושלים כתירוץ פוליטי ציני, כשמתחת לשולחן אתה כבר שילמת להם בריבית דריבית. אתה גם מאמין שמאותה סיבה הם יבלעו את המילים שלך, כי הרי הבטחת להם שכלום לא יקרה. בחוץ תגיד – הנה אני אומר את הדברים הנכונים, ולשותפיך תגיד – אתם הפרטנרים שלי למשימה החשובה באמת – ה ה י ש ר ד ו ת.
אז בואו ואזכיר לכם את ההיסטוריה – הוא גם אמר שיעשה שלום כלכלי, אמר שלא יתמוך במדינה פלשתינית, ואת ההסכמים והויתורים על כל מה שנשבע עליו מהקדנציה הקודמת אתם בטח זוכרים. וכך, כמו שבמקום לדבר על ההתנחלויות הוא דיבר על הגושים, במקום לדבר על ירושלים הוא ידבר על המקומות הקדושים. תסמכו עליו. תמשיך לדבר על מדינה יהודית ובפועל תקבל את ההיפך - גם בהעדר הכרעה מדינית של שתי מדינות לאום, וגם בהפיכת העניין היהודי לעניין לתשלומים פוליטיים למפלגות, במקום שיהיה עניין לאומי – כמו שראוי שיהיה.
יקרה בדיוק מה שאמרתי כאן, לפני חצי שנה, בעת הרכבת הממשלה. אתה תנסה להימנע מהכרעה, אבל תיגרר ותשלם את כל המחירים בדרך, כדי לצאת בסדר עם כולם. מנהיג לא יכול לצאת בסדר עם כולם כל הזמן. פוליטיקאי כן. ומנהיג לא יכול להיגרר, כי כשאתה נגרר אתה תמיד תהיה צעד מאחור, וישראל תמשיך לשלם את כל המחירים – ואתה תפחד להחליט.
יהיה מי שיאמר לקדימה – גם אם שלא לשמה, טוב שיגיע לשם. זה נכון. חשוב שהציבור מבין שהניסיון של הממשלה והקואליציה הזאת לשווק פתרון אחר נכשל. לא רציתי בכשלון הזה, אבל מוטב שהציבור מבין, גם אם בדרך הקשה, שמה שהצענו הוא הפתרון היחיד הנכון. אני מתחייבת פעם נוספת, מעל במה זו, שאני אתמוך בך אם תעשה משהו אמיתי. הבעיה היא שכשאתה תיגרר – כולנו משלמים את המחיר, והתוצאה תהיה הגרועה ביותר.
רבותי חברי הכנסת, הציבור רואה את הממשלה ורואה עד כמה היא מנותקת. כמה הם נהנים וכמה האיש הקטן משלם. הציבור סובל בשקט, והוא בשקט כי הוא נהיה אדיש, ובחלקו מיואש. הציבור ישלם את מס הבצורת, הוא משלם כבר במע"מ, כל נוסע על שניים ישלם על הביטוח וכל אזרח ציוני יממן מכיסו את החינוך הפרטי (כי את המיסים שלו הוא משלם עבור החינוך הלא ציוני, ולא על הביה"ס של הילד שלו). הציבור יבלע בלית ברירה את הפגיעה המתמשכת בשלטון המקומי והיישובים שאין להם – יהיה בהם עוד פחות בחינוך וברווחה, והוא ינשוך שפתיים וישלם את הפגיעה מהקיצוצים שאתה מטיל כדי לממן אותך ואת חבריך בממשלה. הוא ישלם, אבל הוא גם יזכור.
הפתרון לא יהיה במה שהממשלה רגילה לעשות. לקרוא לכמה ראשי ערים משלנו ולתת להם יותר – כמו פעם, בימים הרעים של הליכוד שחוזרים – לאט לאט אבל בטוח. הפיתרון לא יהיה להרגיע בתשלומים, למכור מילים.
אדוני ראש הממשלה, ממשלה צריכה חזון. עברו שישה חודשים, ואם נשאל כל חבר בממשלתך מה החזון שלך, נקבל תשובה אחרת. כולם ידבר בססמאות, שאתה משווק. אני לא בטוחה שידעו באמת מה הדרך, אם קיימת.
אתה באמת מאמין, אדוני רה"מ, שכל עוד תנפנף באירן מצד אחד ובשואה מצד שני תוכל להבטיח את העתיד של מדינת ישראל ועם ישראל? למדינת ישראל ולעם ישראל מגיע יותר. הישרדות זה לא חזון, זה מטרה של פוליטיקאי. העם הזה צריך מנהיג, והוא צריך ממשלה שיש לה חזון, והממשלה הזאת לא יודעת לספק אותו.
זה נראה שיש ממשלה, זה מדבר כמו ממשלה, אבל לצערי הרב - אין ממשלה בירושלים. מקסימום – יש כאן את הגרסא העגומה של 'לא נצא פראיירים ולא נשכח לספר לחבר'ה'.
קדימה בראשותי תשמח לו תעשה משהו שנוכל להסכים איתו ולתמוך בו עד הסוף. קדימה נכונה גם לנהל ויכוח ער, אמיתי וכואב – אם תעשה דברים שאנחנו חלוקים עליהם – אבל למען השם – תעשה. אמרתי פעם שמי שמגיע לכיסא רק כדי לשבת עליו – לא ראוי לתפקיד הזה.
אתה כבר שישה חודשים שם – תעשה.
