המשטרה תפצה את ברק מליחי ב-2,500 שקל על ליקויים בחיפוש שנערך בביתו - קבעה הרשמת הבכירה טלי מירום. החיפוש נערך בשעת בוקר מוקדמת בחודש מארס 2018, ומירום מצאה, כי השוטר לא הזדהה כיאות, אלא הטעה את מליחי לחשוב שמדובר בשכן הזקוק לעזרה. השוטר הזדהה ככזה רק לאחר מספר דקות, לא הציג את צו החיפוש ומליחי ראה אותו לראשונה כאשר צורף לכתב ההגנה של המשטרה.

החיפוש נערך לאור מידע מודיעיני על הימצאות סמים בדירה, אך הוא לא העלה דבר. מירום אומרת, כי התנהגותו של השוטר הייתה רשלנית, משום שלא הזדהה ולא הציג את צו החיפוש כנדרש - ולכן ניתן לחייב את המשטרה בתשלום פיצוי. מירום מוסיפה:

"בנסיבות המקרה גרמה הנתבעת לפגיעה בזכותו של התובע לכבוד ולפרטיות והסבה לו עוגמת נפש של ממש, אשר עקבותיה קיימים אצל התובע עד היום, לאור תיאורו על פחד האוחז בו כאשר הוא שומע, עד היום, מישהו עולה במדרגות אל ביתו. כן נגרם לו נזק של ממון (מזערי, אמנם) בשל הצורך להחליף את דלת הרשת של ביתו", אשר ככל הנראה נחתכה בידי השוטר.

חברת הבנייה רמי שבירו הפרה הוראות של בית המשפט, העלתה טענות עובדתיות בלתי אמינות - ואז ביקשה לפסול את המותב בטענה למשוא פנים נגדה. כך מגלה פסק דינה של הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי, אשר חייבה את החברה לשלם 1,800 שקל לבני הזוג שאול ועדן ג'ליקס בשל גביית יתר בקשר לדירה שרכשו ממנה בפרויקט "אופק שבירו" בנתניה, וכן הוצאות בסך 700 שקל.

מאירי כותבת בפסק הדין, כי שבירו לא צייתה להוראה למסור מסמכים המלמדים על התשלומים ששילמה לעירייה נתניה תמורת חיבור הדירה למים ולגז. החברה טענה שהמסמכים אינם ברשותה ושלא הצליחה לקבל אותם מהעירייה - אך מאירי אומרת שהיא מתקשה להאמין לטענות אלו, שאינן סבירות. מאירי מדגישה, כי בית המשפט היה רשאי לדרוש מסמכים אלו לשם בירור התביעה, במיוחד כאשר ברור שהתיעוד המתאים אמור להימצא בידי שבירו.

לדברי מאירי, משמעות הימנעותה של שבירו מהצגת התיעוד היא, שבניגוד לעמדתה - היא לא שילמה לעירייה את הסכומים שאותם גבתה לאחר מכן מבני הזוג ג'ליקס. אין זה סביר, שאם היו תשלומים כאלו לגופים שלטוניים - לא היה תיעוד שלהם. בשל כך, כאמור, חויבה שבירו בהשבת חלק מן הסכומים שגבתה.

מתווכת הנדל"ן סיגל שליו הגישה תביעה חסרת בסיס נגד בני הזוג קרן ויצחק זוארץ, לתשלום דמי תיווך בסך 31,900 שקל. כך קובעת הרשמת הבכירה טלי מירום. שליו אומנם השקיעה עבודה בניסיון למכור את דירתם של בני הזוג בשכונת הפארק בחדרה, אך בסופו של דבר הנכס נמכר לקונים שלא הייתה לה מעורבות בהבאתם. בנסיבות אלו, אין היא זכאית לתשלום כלשהו - שכן חוק המתווכים במקרקעין ברור: דמי תיווך ישולמו אך ורק אם נחתמה עסקה. שליו חויבה בתשלום הוצאות בסך 500 שקל.

חברת הביטוח הראל תשלם 18,400 שקל לג'ודי אבן-חן - למרות שפוליסת הביטוח הקיבוצית בה בוטחה אימה המנוחה, צופית סאס-ליבשטיין, בוטלה חמש שנים לפני פטירתה. הפוליסה הייתה של עובדי בנק הפועלים וגמלאיו, והיא בוטלה לבקשת ארגון זה בשנת 2011. הרשמת הבכירה חן מאירוביץ אומרת, כי לחברת ביטוח יש מחויבות אישית כלפי כל אחד מן המבוטחים בפוליסה קיבוצית, ועליה להודיע להם על ביטולה - אך הראל לא הצליחה להוכיח שהודיעה על כך למנוחה.

לצד זאת, קיזזה מאירוביץ מסכום הביטוח את הפרמיות שלא שולמו מאז הביטול ועד הפטירה, באומרה, כי אין זה רצוי לחייב בתשלום מלוא סכום הביטוח בנסיבות אלו. הראל גם חויבה בהוצאות בסך 1,500 שקל, בעוד אבן-חן חויבה בהוצאות בסך 450 שקל לטובת ארגון מקבלי גימלה מקרן הגמלאות המרכזית, אותו תבעה ללא עילה.

חבר מועצת עיריית חדרה, שי ברכה, יפצה ב-17,000 שקל את השחקנית שירלי עודד-דורן, שהייתה חברת מועצה בקדנציה הקודמת, לאחר שבישיבה סוערת של המועצה הטיח לעברה: "יא נואפת". הדברים נאמרו לאחר שעודד-דורן כינתה את ראש העירייה, צביקה גנדלמן, במילות גנאי חריפות במיוחד; ברכה הוא איש סיעתו של גנדלמן.

ברכה טען, כי "ניאוף" הוא בגידה וכי התכוון לומר שעודד-דורן בגדה בגנדלמן לאחר שנבחרה בסיעתו ופרשה ממנה. הרשמת הבכירה טלי מירום דוחה הסבר זה ואומרת, כי השורש נא"ף משמעותו אחת: קיום יחסי מין עם מי שאין בן/בת הזוג. אמירתו של ברכה הייתה "בוטה ומבזה והיה בה משום חציית קו אדום". היא גם מקבלת את עדותה של עודד-דורן על הפגיעה הקשה שהייתה מנת חלקה בעקבות הדברים - שהועברו בשידור חי בעמוד הפייסבוק של העירייה - עד כדי כך ששקלה לעזוב את חדרה.

עודד-דורן תבעה את הסכום המירבי שבסמכות בית המשפט לתביעות קטנות (33,4000 שקל אז). מירום ציינה שברכה סירב להתנצל ובהמשך פגע שוב בעודד-דורן, אך גם שדבריו נאמרו כאמור בישיבה סוערת, תוך הטחת האשמות הדדיות בשפה שלא ניתן לקבל - כולל מצידה של עודד -דורן. אווירה זו היא שיקול לקולא בקביעת סכום הפיצוי, למרות חומרת הדברים - מסבירה מירום. ברכה חויב גם בתשלום הוצאות בסך 700 שקל.