קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב נוהלה תוך רשלנות ומעשי תרמית בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים בתקופה בה הייתה בבעלותם ובניהולם של חיים רמון, מני ויצמן ואמיר כבירי. ההתאחדות לכדורגל והממונה על הבקרה התקציבית, רו"ח עופר אורליצקי, עצמו את עיניהם לנוכח המתרחש בקבוצה ואפשרו את המחדלים שהביאו לקריסתה.

כך טוענים מפרקי הקבוצה (בבעלותה הקודמת), עו"ד שאול קוטלר ורו"ח חן ברדיצ'ב, בתביעה בסך 78 מיליון שקל שהגישו (יום ה', 12.9.19) לבית המשפט המחוזי בתל אביב. התביעה מבוססת על חקירות ממושכות שערכו קוטלר וברדיצ'ב מאז קרסה הקבוצה, כאשר הייתה בבעלותו של כבירי. לדבריהם, הבעלים האמיתי בזמנו של רמון היה ויצמן ותקופתם של השניים היא שהובילה להתמוטטות ולחובות של 100 מיליון שקל.

על-פי התביעה, בתקופתם של רמון-ויצמן-כבירי (2017-2012) היה תקציב הקבוצה גרעוני באופן קבוע בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים בשנה. בפועל היה המצב גרוע עוד יותר, שכן ההכנסות היו נמוכות מהצפוי וההוצאות גדולות מהצפוי. בשלוש שנותיו של רמון הגיע הגרעון המצטבר ל-50 מיליון שקל, ובתקופתו של כבירי נוספו לו 38 מיליון שקל. הקבוצה הייתה למעשה במצב של חדלות פרעון כבר ב-2013, אך בעליה ומנהליה החמירו עוד יותר את מצבה.

לטענת המפרקים, רמון-ויצמן-כבירי ניהלו את הקבוצה בדרכי תרמית. רמון הסתיר את העובדה שוויצמן הוא הבעלים האמיתי; רמון עצמו לא הכניס לקבוצה אפילו שקל אחד בשנים בהן הופיע רשמית כבעליה. ויצמן החזיק ב-50% ממניות הקבוצה באמצעות פרקליטו, עו"ד יואב שניצר, והיה מעורב מאוד בניהולה השוטף. השלושה נמנעו מלגבות חוב של רמון לקבוצה בסך 2 מיליון שקל, יצרו התחייבויות שידעו שהקבוצה לא תעמוד בהן ונטלו כספים לעצמם.

לגבי כבירי נטען בתביעה, כי הוא לעצמו 11.5 מיליון שקל בעסקות בעלי עניין למרות מצבה החמור של הקבוצה, וכי הוא העמיס עליה חובות אישיים שלו לשוק האפור. הוא גם לקח לכיסו שני צ'קים בסך מיליון שקל שנועדו לקבוצה, ויחד עם ויצמן היה אחראי לחוזים כפולים עם שחקנים - בהם רק חלק מהשכר דווח לרשויות. עוד טוענים קוטלר וברדיצ'ב, כי ויצמן וכבירי גזלו מהקבוצה את ההזדמנות העסקית של הקמת האצטדיון בבת-ים ונטלו אותה לעצמם.

לגבי אורליצקי ומשרד ליאון-אורליצקי (בו הוא שותף עם ראש עיריית ירושלים, משה ליאון) נטען בתביעה, כי הוא נמנע מלממש בטוחות שהעמידו בעלי הפועל בסכום כולל של 43 מיליון שקל - מימוש שהיה מונע את קריסתה. הוא גם אישר את תקציביה הגרעוניים והיומרניים של הקבוצה. עוד נטען, כי אורליצקי התעלם מאזהרה של התאחדות הכדורגל האירופית (אופ"א) משנת 2014, לפיה הפועל צברה גרעון של 12.4 מיליון אירו ואינה עומדת בכללי אופ"א. ואילו לגבי ההתאחדות לכדורגל אומרים קוטלר וברדיצ'ב, כי היא נושאת באחריות שילוחית למעשיו של אורליצקי, שכאמור עמד מטעמה בראש הרשות לבקרה תקציבית.

על תקופת רמון נאמר בתביעה, כי הפועל מימנה את פעילותה באמצעות הלוואות בנקאיות, קבלת מקדמות על הכנסות עתידיות ודחיית תשלומים לספקים. רמון התחייב מספר פעמים שידאג אישית לכיסוי חובות הקבוצה, אך המפרקים טוענים שלא עמד בהתחייבות זאת. רמון גם אפשר לבעלים הקודם, אלי טביב, למשוך כספים מחשבונות של הקבוצה גם לאחר שהפסיק להיות בעליה. ואילו ויצמן היה בפועל בעל השליטה, ויש לראותו לכל הפחות כ"דירקטור צללים", הם טוענים.

קוטלר וברדיצ'ב טוענים, כי הבעלות הועברה לכבירי תוך שאורליצקי וההתאחדות מתעלמים מסימני שאלה כבדים בנוגע למצבה של הקבוצה וליכולתו של כבירי לעמוד בהתחייבויותיו כבעליה. לדבריהם, אם ההתאחדות הייתה בנק - היא לא הייתה מלווה לכבירי אפילו שקל אחד, לנוכח מצגיו בפניה. אורליצקי המשיך לאשר תקציבים מופרכים וגרעונות של עשרות מיליוני שקלים.

לטענת המפרקים, כבירי משך מן הקבוצה 11.5 מיליון שקל בשנים 2016-2015, כאשר היא על סף קריסה. המפרקים מעירים, כי קיים ספק רב האם הוא השקיע כספים כלשהם בקבוצה. עוד נאמר, כי בתקופתו חתמה הקבוצה על חוזים כפולים עם עמרי אלטמן ואוריאל דגני, כאשר חלקים מן החוזים הוסתרו מההתאחדות. הקבוצה חתמה ערב קריסתה על חוזים עם 16 שחקנים ובעלי תפקידים, כאשר כבירי ידע שלא תוכל לעמוד בהם - טוענים קוטלר וברדיצ'ב.

חלק ניכר מן התביעה מוקדש למעשיו הנטענים של ויצמן. לדברי קוטלר וברדיצ'ב, הוא עמד מאחורי העברת הבעלות מטביב לרמון, קיבל את ההחלטות המהותיות ובעיקר בנושאים הכספיים, הביא את כבירי ונתן לו גיבוי כספי, ערב לחלק מן החובות ואף מימש כמה מערבויותיו והציג בטוחות להתאחדות לכדורגל. בתקופתו פעלה הקבוצה במצב של חדלות פרעון והמשיכה להגדיל את חובותיה, הם טוענים. אורליצקי סמך על מילתו של ויצמן, איתו יצר מערכת יחסית מיוחדת, ופעל בצורה רשלנית - נאמר עוד.

קוטלר וברדיצ'ב טוענים, כי הפועל נוהלה בדרכי תרמית - דבר המאפשר להטיל על בעליה לשעבר אחריות אישית לחובותיה. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא עסקת האצטדיון בבת-ים, שאותו אמורה הייתה להקים הקבוצה. אולם לאחר שהפועל זכתה במכרז של עיריית בת-ים, העביר כבירי בסתר את הפעילות בנושא לידי חברה פרטית שבבעלותו.

כדי לממן את הפרויקט - שהוערך ב-100 מיליון שקל - פנה כבירי, בהמלצתו של ויצמן, לחברת קוגיטו קפיטל. זו התבקשה להעמיד הלוואה להפועל - בעוד שכאמור כבירי התכוון לממש בעצמו את הפרויקט, יחד עם ויצמן. כך נוצר מצב, בו ויצמן וכבירי גלגלו על הפועל חוב בסך 12.5 מיליון שקל של עסקיהם הפרטיים - אותם גזלו ממנה. טרם הוגשו כתבי הגנה.