בשבוע האחרון חוזר ישראל אייכלר על המשפט הצבוע, ש"כול חרדי שלא יצביע בבחירות ל"יהדות התורה" ולש"ס יתן ידו לאנטישמיות נגד החרדים". אייכלר - קשקשן ומזגזג היסטורי, בונה כמובן, בהצהרותיו, על הפאניקה המבויימת של "יהדות התורה" ועל הזיכרון הקצר של היהודי החרדי. האחרון שיכול לדבר על "בגידה" ושותפות לאנטישמיות נגד חרדים הוא אייכלר. אייכלר הוא דור שני לסייענים חרדים שלחמו ולוחמים נגד ההשקפה החרדית הטהורה של גדולי ישראל מהדורות הקודמים. אביו - מנשה אייכלר המנוח, היה פליט רחוב שהפך מחרדי ירושלמי לחייל במחתרת החצי פשיסטית וחצי קומוניסטית ששמה הלח"י. האב השתתף בטבח ערביי דיר יאסין ובימים ההם, של טרום קום המדינה, היה בעל אורח חיים פוקר וחילוני והמרה את פי גדולי ישראל והישוב הישן, שקראו לחרדים להתרחק מהשמד החילוני של המחתרות הציוניות. לאחר מלחמת 1948 הקיאו אותו בני הישוב הישן ורק האדמו"ר מבלזא ריחם על האסופי הלה ואסף אותו לחסידות בלזא, ששוב החלה להתארגן בארץ הקודש, לאחר השואה המרה.